הצוחק האחרון
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 829
הצוחק האחרון
טרגדיה מזרח-תיכונית
יום של חופשה; משפחה יושבת במסעדה עירונית הומה מאדם.
אבא, אמא, ילדים. כולם אוכלים.
הם שמחים, נהנים וטוב להם וטעים.
"תנגב את הפה" אומרת האם לילד הקטן. הילדה הקטנה צוחקת במלוא פיה. הבכור הולך להביא מפיות ואחותו הגדולה עוזרת לנקות מסביב.
והם צוחקים כולם באהבה.
איש אחד אחר יושב במסעדה. שונה.
שונה, כי הוא כולו שנאה.
הוא לא רוצה לאכול. הוא לא רעב. אין לו תיאבון. הוא כבר אכול כולו.
הוא מתבונן בהם.
ככל שהם שמחים יותר הוא שונא יותר. כי הוא חש שהם נהנים על חשבונו, הוא בטוח שהם צוחקים עליו ועל שכמותו, שכל הויית חייהם – כל הנאתם - מבוססת על סבלו.
הם לא יודעים זאת. הם לא יודעים עליו כלום.
הם אפילו מתקשים היו לדמיין זאת לעצמם.
הם לא פגעו בו או באדם כלשהו לרעה – וגם אם היו יודעים על פגיעה כזו, הם היו ממהרים לכפר עליה.
הם לא יודעים הרבה על החלק השלילי של העולם – ובמיוחד לא על הרוע האנושי. הם לא יודעים שיש אנשים שאותם לא מעניינים אנשים כמהויות אמיתיות, יחידאיות – אנשים שרואים אנשים אחרים רק כסמלים, כדימויים.
הם, בני המשפחה השמחה והמאושרת, לא היו מאמינים שיש מישהו שיכול לראות אותם כסמלים לרוע, כאוייב, כמהויות שיש צורך להשמידן כדי לעשות את העולם טוב יותר.
בני המשפחה גם אינם יכולים לזהות אותו, כי הוא נראה כמו בן-אדם.
הוא, אדם-חיה, אינו שונה במראהו החיצוני מרבים אחרים.
הוא, איש של שנאה ומוות, נראה כמו כל אוהב חיים.
והוא לא יסלח להם או ימחול להם על אהבת החיים שלהם.
הוא יגמור את חייהם במחיר חייו.
חייו קטנים ומלאי סבל. הם צוחקים - וצחוקם מוכיח כי הם אשמים.
והוא יראה להם - הוא יפסיק את צחוקם לתמיד.
הוא יראה להם מי צוחק אחרון.
ויש כאלה שיצדיקו אותו.