חובת ההתנצלות?

 

חובת ההתנצלות?

הסכום הכולל של מתקפת מלחמת התעמולה הפלשתינית בנושא הילדים, בתמיכת חלק מהתקשורת הכללית והישראלית, מביא את צה"ל למצב של מגננה, בו הוא נאלץ להתנצל גם במצבים אבסורדיים אל מול האשמות המופנות נגדו, על מקרים טרגיים שבהם נהרגו ילדים שלא באשמתו.

במקרים טרגיים מסויימים, שבהם ברור כי האשמים באים דווקא מקרב האוכלוסיה הפלשתינית, מוצא לאחרונה צה"ל לנכון להתנצל בפני הנפגעים. עד כדי כך הושרש בכוחותינו הרעיון שעצם העובדה שילד נהרג מהווה כבר איום בחשד נגד צה"ל.

קבטיה: חיילי צה"ל הרגו ילד מפגר עם רובה צעצוע

כותרת מאת רוני שקד ויוסי יהושוע "ידיעות אחרונות" 16.2.06 מקדימה מאמר שמסביר: "מתחקיר כוחות צה"ל עולה כי הכוח פעל על פי ההוראות ולאחר שהבחין בחמוש ירה לעברו." כמו"כ "...התנצלו בצה"ל על האירוע מתוך הדגשה כי לא היתה כוונה לפגוע בנער, אלא שמהמרחק שבו היו הכוחות לא ניתן היה להבחין כי מדובר ברובה צעצוע ובעובדה שמדובר בנער הלוקה בנפשו."

ועוד:

...מהמרחק שבו היו הכוחות לא ניתן היה להבחין כי מדובר ברובה צעצוע ובנער הלוקה בנפשו"

"לפי מקורות בצה"ל, החיילים שירו חשו מאויימים."

כפי שמתואר בכתבה התנצל צה"ל על הרג הילד. אך נשאלת השאלה: מי כאן צריך להתנצל לפני מי? האם חיילי צה"ל שלפי הפרטים שלעיל עשו מעשה ברור של הגנה עצמית – או האחראים על הילד שנהרג, אשר איפשרו לו להחזיק ברובה צעצוע?

נתונים נוספים