מורשת ערפאת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 860
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
מורשת ערפאת
שנים על גבי שנים נלחם יאסר ערפאת נגד ישראל. כשהיא עטור בזרי דפנה ובמחמאותיהם של שונאי ישראל, בעל עושר רב ודם רב שפוך על ידיו, ירד מעל בימת ההסטוריה, אחרי שנפטר בבית חולים צרפתי, כשארונו זוכה למשמר כבוד והוא עצמו להלווייה מכובדת כזו של אישיות דגולה. אין ספק שאיש זה, שהיה אחד מגדולי האויבים הרצחניים של ישראל במאה ה20, קיבל מהממלכה הצרפתית כבוד שלא היה ראוי למפלצת האדם שהיה ובמובן זה הותיר אחריו בעולם ויכוח חי לגבי זהותו. ההתייחסות הצרפתית למותו מסמלת את העובדה שמבחינת חלק מהוגיה של אירופה, ערפאת מקובל לפחות כאישיות שנויה במחלוקת, על אף העובדה שבמשך שנים רבות עסק בטרור שזיעזע את העולם המערבי.
למותר לציין כי אפילו מדינת ישראל, שלמעשה דאגה כי יהיה נצור ומבודד בשנות חייו האחרונות, לא מצאה לנכון לפרסם, עם מותו, הצהרה שממנה יהיה ברור באופן חד-משמעי כי מבחינת העם היהודי מדובר בפושע מלחמה. במחדל זה, ביחד עם פעולות אחרות רבות, ישירות ועקיפות, ניתקה מדינת ישראל את עצמה ממוחלטות מוסרית ומאמירה יהודית גם יחד.
אך התגובות למותו, תהיינה אשר תהיינה, אינן צריכות לטשטש את ההכרח שמוטל עלינו להגדיר את משמעות חייו, שכן האיש היה סמל למליוני ערבים, ובכוח זה דחף אותם לביצוע נזקים מחרידים לעם היהודי בישראל, לא רק בחייו, אלא גם הרבה אחרי מותו. העובדה שדיוקנו מעטר חדרי שרד רבים של השלטון הפלשתיני מייצגת את העובדה שמבחינת העם הפלשתיני הוא מהווה סמל חי למאבק בישראל גם לאחר מותו – ואין ספק שערפאת מהווה מקור השראה להמשך לחימה בישראל – ולאי כניעה לה. יותר מזה, ערפאת מסמל איסטרטגיה מוסלמית, המוכנה לקבל על עצמה, לזמן מסויים, הסכמה עם המערב, אבל רק כחלק טקטי ממלחמה, שמצווה להפר אותה.
כל עוד תיוותר בעינה מורשת ערפאת יימשך הסכסוך הפלשתיני-יהודי ולא יהיה לו סיום. ערפאת עטור החסינות (גם מממשלת ישראל אשר נמנעה מלהעמידו לדין גם אחרי שהוכח חלקו במעשי הרצח של הפרת הסכם אוסלו) הראה איך, פעם אחר פעם, הוא חותם על הסכמים ומפר אותם כאילו לא היו קיימים – ואיך כל העומדים מצידו השני של המתרס, כולל כוחות הבטחון של ישראל, שאזרחיה נרצחים בידי חייליו, נמנעים מלעשות נגדו את הראוי שייעשה, בגלל המעמד שהשיג בזירה הבינלאומית.
בדרכו הערמומית והמושחתת ערפאת הצליח להשיג מעמד זה של חסינות גם לכל היישות הנקראת היום "פלשתינית" וברוח זו מצליחים יורשיו להתקבל כחברים שווים בממשלות העולם ולקבל תמיכה כלכלית על אף שאין הם עומדים בשום קנה-מידה מוסרי אנושי. כל כך חזק מעמד זה של הרשות, עד שגם ארה"ב, בבואה להגדיר את הארגונים והארצות המחווים חלק מהכוחות השליליים הקיימים בעולם, לא הכניסה אותם לרשימה השחורה שלה על אף מעשי הרצח, העינויים והשחיתות שבהם היא אשמה.
אך ההישג המשמעותי ביותר שהותיר ערפאת אחריו, אחרי עשרות שנות פעילות פוליטית, היא התוכן שיצק לתוך האנטישמיות והלגיטימיות הכלל-עולמית של שנאת ישראל שלה תרם בפעילותו. דרך כל מה שביטא ערפאת הצליח לגרום לעולם את מה שאפילו היטלר נכשל בו: את ייצוב שנאת היהדות באמצעות שנאת מדינת ישראל.
למעשה, הצליח ערפאת להשלים את עמלה של אנטישמיות בת דורות, את מה שניסו שונאי ישראל להשיג מזה אלפי שנים: את ייצובה, בדעת הקהל העולמית, של ישראל כמדינה שיסודה בחטא, וכביטוי מודרני, כהגשמה, של הרעיון האנטישמי.
הוא עשה זאת על ידי כך שהציב את מאבקו בישראל על יסוד הוקעת ישראל על רקע פגיעה בזכויות הרכוש של הערבים, שאותה הפך לפשע-כביכול של המדינה היהודית. ערפאת הצליח, למעשה, לשכנע את העולם שהיהדות, כפי שהיא באה לידי ביטוי במדיניות ישראל, היא גזלנית. ערפאת התווה את הדרך להצגת פליטי 48 ואחר-כך 67 כנגזלים על ידי צדקנות דוגמטית שלה טען מעל כל במה שניתנה לו – ואין זה מקרה שאומות העולם נוצריות ומוסלמיות, המחזיקות בקרקעות רבות השייכות ליהודים, שמחו לשמע הדברים, כשהן מוחאות כפיים לטפשותה (ו/או בוגדנותה) של ממשלת המדינה היהודית, אשר לא התנגדה עקרונית לטענתו ובסופו של דבר, כפי שבא הדבר לידי ביטוי בהסכם אוסלו, אף אימצה אותה למעשה.
ערפאת הציג את הערבים, שהציג עצמו כנציגם, כאילו הם מבקשים דין, חוק וסדר. אך למעשה, עלילת הדם העתיקה שחידש, המבוססת על המיתוס העתיק, גזלנות יהודית, הפכה על ידיו - בהסכמת העולם – לרשות לרצח יהודים. לאורך כל דרכו הרצחנית, סייע לו העולם בעיקר בכך שלא תבע ממנו את מה שהוא היסוד לכל תביעה אמיתית: את הפרטים המסויימים של התביעה הערבית. איש לא שאל: "היכן הנגזלים? מדוע אין הם מציגים את טענותיהם באופן מפורט?". לכך סייעו גם נציגי ישראל והיהדות, שלא הציבו, כהתנגדות, את עקרונות היהדות. שאלה כגון "היתכן כי יקחו יהודים אדמה לא שלהם ויבנו עליה בתים?" היתה תובעת תשובה שתעיד במובהק על כך שלא יתכן כי היהדות תתן יד לגזל.
המקרה של ערפאת מדגים במובהק את הרעיון שכאשר אין הטוב פועל, הרע מנצח. כך, על ידי ניצול מחדלי אלה שיכלו לפעול ולא עשו זאת, הצליח ערפאת לבנות טענה נגד היהודי באמצעות תביעתו נגד מדינת ישראל. ערפאת לא תקף את היהדות, אך על ידי הצגת מדינת ישראל כפושעת-מלחמה הוא הזין את האנטישמיות והצמיח אותה במשך עקיבות בת שנות דור. כמו היטלר, הוא זיהה, ברמה מסויימת, כי העולם אינו אוהב את היהודי, אך הוא זקוק לסיבה מסויימת כדי לצאת נגדו באופן ישיר. צורך זה סיפק ערפאת.
ערפאת הפך את מדיניות ישראל לסיבה שבגללה יכול העולם כולו, במיוחד כשאדם כמו ערפאת הופך את עצמו לישות שלא ניתן להתעלם ממנה, לפעול נגד ישראל לא בצורה ישירה. למעשה, הביא ערפאת את העולם לכדי התנגדות מעשית לישראל – על ידי זיהוי מה שמניע את העולם הנוצרי מבחינה ערכית. הוא הצליח לגרום לעולם החפשי, הנוצרי ביסודו, לראות את ישראל, בעיקר בשל כוחה ועוצמתה הצבאית, כצד הלא צודק של הסכסוך במזרח התיכון. ערפאת הצליח לזהות את העובדה שרבים הם אויבי היהדות בעולם, אך בשל מעמדה כמגינת העם היהודי אחרי השואה, רק מעטים מהם מסוגלים להצהיר במפורש על שנאתם אותה. דרך מפגשיו עם גדולי עולם במערב, ובתוכם האפיפיור, ניתן להבחין בהערכתם אל ערפאת על כך שלחם נגד ישראל.
גם יורשיו בישראל, אשר אין פשע נגד האנושות שאינם מבצעים כנגד בני עמם וכנגד בניה האחרים של האנושות, נהנים מחסינות מוזרה ואינם נתבעים לדין על מעשיהם. הדבר נובע מכך שברוח מורשתו של ערפאת, הם מעניקים לעולם בעל האנטישמיות הבלתי-מוצהרת את מה שהוא אינו מרשה לעצמו לעשות: את ההצדקה המוסרית לעריכת מלחמה ישירה נגד ישראל. המלחמה המתנהלת היום נגד היהדות היא היא מורשת ערפאת.