נאיביות

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 924

Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}

נאיביות

בעימות התרבותי המתפתח בעולם בקשר לקריקטורות שהתפרסמו בעיתונות הדנית, באה לידי ביטוי הנאיביות של המערב, בכל קשת תגובותיו למהומות האלימות של המוסלמים המאמינים.

נאיביות זו באה לידי ביטוי בכך שאין האדם המערבי מבין את המוסלמי המאמין; הוא רואה אותו דרך עיניו שלו, ואינו רואה את ההבדל העצום בין ערכי שניהם, העלול לעלות לשני הצדדים באסון.

אחד הביטויים האפייניים לאי ההבנה היסודית הזו, שיש לאנשי המערב, היה מאמר-מכתב שהתפרסם לאחרונה בעתונות היומית. להלן קטעים מהמאמר ומאמר תגובה:

מה יכול האיסלם ללמוד מדנמרק שלמה מי-טל "מרקר" 21.2.06

להלן קטעים נבחרים ממאמרו של שלמה מי-טל:

מוסלמי יקר שלום, אני מבין שאתה ו1.5 מיליארד המאמינים באיסלם רותחים מזעם על דנמרק בגלל 12 קריקטורות. ההפגנות הנערכות על ידיכם בכל רחבי העולם פורשו על ידי מלומד מסויים כמאבק בין אלה הרוצים לחיות במאה ה12 לבין אלה הרוצים לחיות במאה ה21.

אני משוכנע שאתה והמוסלמים בכל מקום רוצים מה ששאר העולם רוצה – לחיות בכבוד, מתוך יראת כבוד ובלי פחד, לגדל את ילדיכם בשלום ולהעניק להם ולנכדיכם חיים מלאים, טובים ועשירים יותר מכפי שהיו לכם. אבל כיצד?

אתה מוצא את התשובות בקוראן; זו זכותך. אבל נדמה לי שחלק מהתשובות נמצאות גם בדנמרק – דווקא המקום שאתם מחרפים ומגדפים אותו.

חשוב נא על הדבר הבא: ברבעון האחרון צמחה כלכלת דנמרק ב6.6% - המהירה ביותר באירופה. האבטלה... היא בין הנמוכות ביותר באירופה. ...בדנמרק שוררת האווירה הפיננסית הששית בטיבה בעולם לפעילותם של יזמים. אין שום בעיה להקים שם עסק. התוצר הגלמי לנפש בדנמרק הוא בין הגבוהים ביותר בעולם, וגבוה הרבה יותר אפילו מאשר של זה שבמדינות מוסלמיות עתירות נפט.

לא תמצא בדנמרק את העוני המנוול והשוחק המצוי, למשל, באירן, בסוריה או באלג'יר.

תשכחו את הקריקטורות, קברו את הקרדומים ותשאלו את הדנים איך לשפר את חיי המוסלמים. תאמין לי שהם יודעים. אם תפסיק לרמוס את הדגל שלהם... הם יגידו לך.

תגובה:

עד כאן קטעים נבחרים ממאמרו הנאה של פרופ' שלמה מי-טל.

מאמר זה מגלם בקרבו כמה מהטעויות היסודיות של התבוננות המערב על האיסלם. קודם כל, יש בו בעיה יסודית: הוא מופנה אל האדם הלא נכון. למעשה, אל התרבות הלא-נכונה.

המאמר מתעלם, למעשה, מהעובדה שרבות מהנחות היסוד שלו, שהן נכונות בהחלט לגבי כל אדם רציונלי במערב, אינן תופסות כשמדובר במי שהוא חלק מהתרבות האיסלמית.

זו שאלה פתוחה באם נציג האיסלם, האיש שאליו מופנה המכתב, מייצג פשוט "שונות תרבותית", כלומר את אחת מאפשרויותיו הלגיטימיות של האדם, או שהוא מייצג מחלה: דרגת קיום אנושי ירודה ופוגענית, המהווה סכנה לעצמה ולמי שחובר אליה.

שאלה זו שומה על האדם בימינו לשאול כלפי האסלם כולו בכלל – וכלפי האיש המוסלמי בפרט, כי התשובה על שאלה זו תקבע את עתיד היחסים בין התרבות המודרנית לתרבות שהאיסלם מביא עימו לעולם.

כותב המכתב מזכיר כי המאבק המתחולל היום בין האיסלם למערב יכול להיראות גם כמאבק "בין אלה הרוצים לחיות במאה ה12 לבין אלה הרוצים לחיות במאה ה21." אך יתכן שטבע המאבק הוא אף חמור מזה – יתכן כי המאבק האמיתי הוא בין אלה שרוצים לחיות לבין אלה שאינם רוצים בכך כלל.

לא ברור ש"לחיות בכבוד" מובן על ידי הקורא והכותב באותה מידה. קודם כל, לא ברור עד כמה קשור מושג הכבוד באיסלם לחיים בכלל. למשל, במצעה של תנועת החמאס, האידיאל הגבוה ביותר אינו לחיות אלא "למות למען אללה".

יתכן שמושג הכבוד המוסלמי הוא כזה שכלל אינו שייך לחיי אדם יחיד; יתכן שכאשר המוסלמי המאמין חושב על כבוד, הוא רואה אותו כדבר המתייחס אל הקולקטיב שלו, אל דתו, ואשר עליו חובה להילחם ולהרוג.

כך, לפחות, זה נראה.

הכותב מניח במכתבו כי הקורא (שמייצג – ולא במקרה - אוכלוסיה שבחלקה הגדול היא אנלפבתית) הוא אדם כמוהו. הוא משוכנע שהמוסלמים בכל מקום "רוצים מה ששאר העולם רוצה – לחיות בכבוד, מתוך יראת כבוד ובלי פחד, לגדל את ילדיכם בשלום ולהעניק להם ולנכדיכם חיים מלאים, טובים ועשירים יותר מכפי שהיו לכם."

זוהי הנחה מחוסרת בסיס עובדתי; ככזו, היא ממוטטת את כל השאר. אם המוסלמי המאמין אינו שואף לחיי כבוד ואינו מעוניין – "כמו שאר העולם" – לגדל את ילדיו בשלום ולהעניק חיים טובים להם ולנכדיו – אז גם אין לו שום ענין לברר כיצד לעשות זאת, כפי שמציע הכותב.

וקל וחומר שלא בדנמרק.

כי אף כי אין זה ברור מהן התשובות הנמצאות בקוראן לשאלותיו של המאמין המוסלמי, מה שודאי הוא שאין לו ענין, רצון או מוכנות למצוא שום תשובה במקום אחר זולת הקוראן.

מבחינת העולם המוסלמי, כל הכרה בערך כלשהו הבא מן המערב פירושה הכרה בעליונות כלשהי של ערכי המערב על אלה של האיסלם. כפי שאנו יודעים מהנסיון, המוסלמי המאמין מעדיף להתאבד, לקטול את ילדיו במלחמות פנימיות וחיצוניות, להשמיד את אויביו ואת כל מי שאומר, כותב או מצייר משהו נגד דתו לפני שירשה לעצמו להודות בעליונות כלשהי של "הכופר".

הדברים נאמרים על ידי כהני דתו המסיתים אותו כל יום נגד "ערכי המערב".

כן, הוא מוכן לקבל מהמערב את הדולרים, את העושר, את מטוסי הקרב ומכוניות השרד ואת נשותיו. אך הוא עושה זאת מתוך שנאה – ומקפיד לראות את הדברים בעין צרה, כזו הרואה את ערכי המערב כשליליים מבחינה מוסרית. אם יש משהו שהמאמין המוסלמי שונא במיוחד, הרי זו העובדה שהוא אוהב את עשרו – שהוא אינו יכול שלא להשתמש בהישגיו הטכנולוגיים של המערב – ושאפילו כדי לבצע את פעולת הכיבוש שלו נגד המערב הוא זקוק לדברים כמו אנרגיה גרעינית...

הכותב מפנה את הקורא ללמוד מדנמרק, שאת דגלה הוא שורף, את הערך היסודי שמאפשר לה שפע – ערך החופש. ערך זה, מציין הכותב, ובצדק, יכול לפתור את בעיית העוני המנוול הקיים ברוב ארצות האיסלם.

ושוב, אין הכותב מבין כי האיסלם אינו חפץ בחופש והמוסלמי אינו קושר חופש, כלכלה ועושר יחדיו. הסיכויים גדולים גם שאין הוא רואה כלל איך לדברים יהיו השלכות על עתיד ילדיו. הרי מבחינתו, כאמור לעיל, נמצאות התשובות לבעיותיו בקוראן – ולפי פעולותיו של המאמין, ניתן להבין כי קיומן של מצוות הקוראן הוא הערך היחידי שהמאמין צריך לדבוק בו כדי לשפר את מצבו הקיומי. המאמין המוסלמי אינו רואה את מה שרואה הפרופסור – שיש קשר ערכי כלשהו בין השפע הכלכלי שממנו נהנית דנמרק לבין מוסריות, הבאה לידי ביטוי בחופש פוליטי.

ולסיום, מציג הכותב – המבטא את הנאיביות המערבית כולה ביחס אל האיסלם - תמונה של שלום ושיתוף פעולה אפשריים בין המאמין המוסלמי והתרבות הדנית. מבחינת המאמין הנעלב, כפי שהוכח רק בשבוע שעבר, שום התנצלות איננה מתקבלת, כי ההיעלבות לא היתה אמיתית ממש, אלא פשוט פצצה שחיכתה להצתת פתילה.

אם שואף איש המערב לשלום, כדאי שיידע כי המאמין המוסלמי מבין את שאיפת השלום האובססיבית של האירופאי רק כאות לחולשה. מנקודת מבט זו כל הושטת יד של המערב לסיוע מתפרשת על ידי המוסלמי כהשפלה – והדבר הוא כך במיוחד אם מושיט היד חזק יותר ולא ניתן לנצחו בשדה הקרב.

מנקודת מבט זו, אין המוסלמי המאמין של היום מותאם ללמוד מן המערב או להשלים עימו. כל עוד לא מתקיים שינוי מהותי ומשמעותי – כמו, אולי, פרשנות חדשה של הקוראן – אין סיכוי לשלום אמת ויחסי הערכה הדדית בין המוסלמי המאמין לתרבות הלא-מוסלמית. כן, המוסלמי מוכן להנות ממשאביו של המערב ואינו רואה שום בעיה מוסרית בחיים על חשבון משלם המסים במערב, אבל שלום? הוא עוד לא מוכן להיכנע...

נתונים נוספים