ענין של שפה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 814
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE st1\:*{behavior:url(#ieooui) } /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
ענין של שפה
על מסרים פוליטיים בפה ובעין
ביום רביעי בשבוע משדרת הטלויזיה הישראלית באורח קבע את התכנית "עולם המדע". שפת היסוד של התכנית היא ערבית והיא משודרת במסגרת שידורי הטלויזיה בערבית. במלים אחרות, צופה דובר עברית הרוצה להתעדכן בחידושי הטכנולוגיה של זמננו צריך להתעמת עם השפה הערבית. למה? לפוליטיקה התשובה.
כשערפאת וברק נפגשו לאחרונה לאור זרקורים ונשאו דברם אל העולם דיבר ברק באנגלית הצברית הטיפוסית שלו (לפחות במבטא). ערפאת, לעומתו, נשא דבריו בערבית (שאומרים שהיא ערבית ספרותית רהוטה). למה? כפי שניתן להבין ממצב זכויות האדם בשטחי הרשות הפלשתית, אין ערפאת מדבר בערבית כדי לתת כבוד לנתיניו אלא כדי להבליט את חוסר הכבוד שהוא נותן לברק: הוא מדגיש את העובדה שבזמן שבו ברק מתאים את לשונו ללשון השליטים האמיתיים באיזור - אמריקה ושאר חברי העולם הנוצרי - ערפאת הוא ששומר על זקיפות הקומה הלאומית של האומה הערבית. ואגב, לא רק שברק מדבר אנגלית צברית טיפוסית, המאופיינת בעיקר במבטא כבד גם כשהוא קורא את הנאומים המודפסים המוכנים שלו - הוא גם אינו יודע עברית; אחת הדוגמאות המביכות ביותר ליכלתו הנמוכה התרחשה כשניסה לאחרונה לנחם את האומה האמריקנית על אבדן קנדי הבן, ואמר "לרגל האסון"…
אחרי שלוש שנים שבהן היה לישראל ראש ממשלה שאף שונאיו קינאו ב"יכלתו התקשורתית", מפיל היום יאסר ערפאת את אהוד ברק בכל עימות או מפגש. למול ברק וחבר עילגיו, מתגלה איש מכוער וגס זה, אשר תעתוע גורל יצר אותו בדיוק בדמותו של היהודי המופיע בחלומות השנאה של האנטישמי או בקריקטורות של כתבי-עת הנוטרים שנאה ליהדות באשר היא, כמומחה ממדרגה ראשונה להעברת מסרים ויזואליים.
שלושה מאפיינים ויזואליים קבועים לערפאת, והם היו זה מכבר לסמל המסחרי שלו . ערכים אלה הם סמלים בעלי משמעות - הם מהווים את יסודות השפה שבה דובר האוייב וחשוב לדעת לקרוא אותם:
א. הידיים הלופתות. בכל הסכם או מפגש לופת ערפאת את ידי המתעמתים עימו בצורה שברור למי שצופה בה שקשה מאד להשתחרר ממנה; רבים מאיתנו חשים עוד מאז גיל הילדות את רגש התיעוב למראה האיש המכוער התופש את ידינו, מחבק אותנו קרוב קרוב אליו ואינו מאפשר לנו להשתחרר. זו אינה אסוציאציה מקרית אלא מסר ברור, המועבר, כפי שפועלת אמנות, דרך רגשות.
ב. הזקן הלא מגולח. איך לא? מאז שנות ה60 מייצג זקן לא מגולח, חצי זקן, זיפים וכיו"ב את הכוחות האנטי-ממסדיים. אדם לא מגולח הוא אדם לא מסודר, לא ממוסגר; זהו אדם החי במחתרת, אדם שאינו מחוייב למסגרות, להסכמים, אדם בעל עליונות הגחמה, משהו שהוא תמיד איפשהו בין חיה לאדם. מורד, לא ממסדי ובלתי-ניתן לאילוף.
ג. מדי הצבא. זהו החלק החשוב ביותר: האיש נמצא כל הזמן במלחמה. הוא עושה שלום, הוא מדבר על שלום, הוא חותם על מסמכים, לוחץ ידיים, מחייך - אבל הוא רואה את עצמו כחייל ואסור לאיש לשכוח זאת. אלה שהולכים אחריו קוראים את המסר באופן ברור ומפורש: המלחמה בעיצומה. באמצעות המדים אומר ערפאת: כל מי שחושב שהתהליך שאנו מעורבים בו הוא של השלמה, אינו נמצא בקשר מציאותי עם העובדות שמול עיניו. אנחנו במלחמה ואנו מבצעים את המלחמה הזו לפי ראות עינינו ובהתאם לאפשרויותינו. כך גם מבינים זאת אלה ששותפים לדרכו של ערפאת - וכך גם קולטת זאת הרמה הלא-מושגית האנושית כולה - גם זו שנמצאת אצל אנשי השמאל "שוחרי השלום".
השאלה הפילוסופית המעניינת ביותר בנושא זה היא: מדוע על ערפאת לחשוף את קלפיו בצורה ברורה כל-כך? חומר למחשבה.