פלא של הצלחה תעמולתית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 777
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
פלא של הצלחה תעמולתית
מאבק תעמולתי זה של הערבים נתקל בקושי מכיוון שכל מתבונן במפה יכול לעמוד מיידית על כך שלערבים מרחב עצום ביחס למדינת ישראל ולכן כל טענה מצידם על "חולשה" לנוכח ישראל תיתקל בגיחוך. דבר זה עוד מועצם על ידי העובדה שהנפט, האוצר הטבעי שעליו מבוססת היום התרבות הערבית כולה, מזרים לכיסיה של הישות הערבית הון עתק שישראל, נושאת החוב הלאומי ומשא החזרת ההלוואות לארה"ב, אינה יכולה להתחרות בהיקפו. על רקע זה מדהימה ומפליאה הצלחתם העכשווית של אויבי ישראל, להציג על אף עליונותם הכלכלית והמספרית הברורה, מיצג של חולשה אל מול העוצמה הישראלית; וכאן, נהנים היום הערבים ממעמד של חלשים, המקנה להם עדיפות ברורה בדעת הקהל.
גליית בתפקיד דוד
מהו הסוד? איך מצליח גליית לרכוש את מעמדו של דוד בשדה הקרב התעמולתי? איך הוא מצליח להציג קבל העולם כולו תדמית "דוידית"?
התשובה היא: הוצאה מהקשר; הוא עושה זאת על ידי ניתוק נתחים של סבל מקומי מן ההקשר הכולל והצגתם, כפי שפצוע מציג לראווה את פצעיו למשך זמן קצר, או בהקשרים מצומצמים. מתוך מכלול עצום של עובדות הנוגעות למלחמה, האוייב דואג לבחור בקפידה את העובדות שישרתו את מטרתו. העובדה הראשית המתאימה לכך היא ילדים מתים.
ילדים כ"חפים מפשע"
מאז הפצצת הירושימה על ידי ארה"ב נפתח ויכוח על האתיקה של הפעולה, אשר, אף כי לא נסתיים עד ימינו, הצליח לבסס בחלקים גדולים מהציבור את הרעיון ש"אזרחים" שווים בערכם ל"חפים מפשע" ו/או ל"עוברי אורח". מנקודת מוצא זו, מעריכים בתרבות כל כוח שגורם בפעולתו להרג של אזרחים כמי שנושא באשמת אי מוסריות, גם אם הוא אינו מוצהר ככזה. מה שמסתבר כיעיל עוד יותר כדי להמחיש את אי מוסריותו של צד זה או אחר היא הריגת ילדים על ידו. יותר מאזרחים, נחשבים ילדים ל"חף מפשע" האולטימטיבי – ולכן, מבלי לבדוק את העובדות הנוגעות בהקשר, כל מי שהביא להרג ילדים מאבד נקודות בדעת הקהל.
ילדים לוחמים
מעניין, בהקשר זה, לציין כי: א. בדיקתו של ההקשר המלא תראה שבמקרים רבים של מות ילדים – ובאיזורינו במרביתם המוחלטת של המקרים – מות ילדים נגרם בטעות, כתוצאה מפעולות לחימה בין לא-ילדים. ב. במלחמות שנערכות בעמים לא מפותחים (במיוחד באפריקה) משתמשים בילדים כבלוחמים לכל דבר – ויש אף יחידות צבאיות שלמות המורכבות מילדים.
ילדים מתים
בהקשר המזרח-תיכוני, שבו המאבק נערך על כיבוש מוצב דעת הקהל, מגדירים אויבי ישראל לעצמם כמטרה עיצוב דעת קהל כזו שתותאם לתפישת הקשר חסר; תנאי לשכנוע קהל, בהקשר כזה, הוא שהקהל לא יתייחס להקשר מלא, ולא ישאל שאלות כמו "מי התחיל?" או "מה ההסטוריה של האירועים?". לצורך יצירת קהל שמגבש את עמדתו על יסוד חלקים שנפרדים מתמונת ההקשר הכולל, יש צורך במאמץ מיוחד – בהזרמת משאבים גדולים לצרכי תעמולה ותקשורת. אלה ידאגו לכך שהתמונות החלקיות התומכות בעניניהם של אויבי ישראל ימשיכו לתקוף את תודעותיהם של צרכני התקשורת ובהן ימשיכו לככב, כמשכנעים אתיים ראשיים, ילדים מתים.
אין ספק שכל עוד תימשך אספקת הילדים המתים לתקשורת המערבית על ידי הצד הערבי ימשיך להתדרדר מעמדה המוסרי של ישראל בעיני המחזיקים באתיקה הנוצרית. הפתרון למצב זה צריך להתמקד בערעור יסודותיה של אתיקה זו – בהתקפה על הרעיון שהחלש צודק.
פלא של הצלחה תעמולתית
מאבק תעמולתי זה של הערבים נתקל בקושי מכיוון שכל מתבונן במפה יכול לעמוד מיידית על כך שלערבים מרחב עצום ביחס למדינת ישראל ולכן כל טענה מצידם על "חולשה" לנוכח ישראל תיתקל בגיחוך. דבר זה עוד מועצם על ידי העובדה שהנפט, האוצר הטבעי שעליו מבוססת היום התרבות הערבית כולה, מזרים לכיסיה של הישות הערבית הון עתק שישראל, נושאת החוב הלאומי ומשא החזרת ההלוואות לארה"ב, אינה יכולה להתחרות בהיקפו. על רקע זה מדהימה ומפליאה הצלחתם העכשווית של אויבי ישראל, להציג על אף עליונותם הכלכלית והמספרית הברורה, מיצג של חולשה אל מול העוצמה הישראלית; וכאן, נהנים היום הערבים ממעמד של חלשים, המקנה להם עדיפות ברורה בדעת הקהל.
גליית בתפקיד דוד
מהו הסוד? איך מצליח גליית לרכוש את מעמדו של דוד בשדה הקרב התעמולתי? איך הוא מצליח להציג קבל העולם כולו תדמית "דוידית"?
התשובה היא: הוצאה מהקשר; הוא עושה זאת על ידי ניתוק נתחים של סבל מקומי מן ההקשר הכולל והצגתם, כפי שפצוע מציג לראווה את פצעיו למשך זמן קצר, או בהקשרים מצומצמים. מתוך מכלול עצום של עובדות הנוגעות למלחמה, האוייב דואג לבחור בקפידה את העובדות שישרתו את מטרתו. העובדה הראשית המתאימה לכך היא ילדים מתים.
ילדים כ"חפים מפשע"
מאז הפצצת הירושימה על ידי ארה"ב נפתח ויכוח על האתיקה של הפעולה, אשר, אף כי לא נסתיים עד ימינו, הצליח לבסס בחלקים גדולים מהציבור את הרעיון ש"אזרחים" שווים בערכם ל"חפים מפשע" ו/או ל"עוברי אורח". מנקודת מוצא זו, מעריכים בתרבות כל כוח שגורם בפעולתו להרג של אזרחים כמי שנושא באשמת אי מוסריות, גם אם הוא אינו מוצהר ככזה. מה שמסתבר כיעיל עוד יותר כדי להמחיש את אי מוסריותו של צד זה או אחר היא הריגת ילדים על ידו. יותר מאזרחים, נחשבים ילדים ל"חף מפשע" האולטימטיבי – ולכן, מבלי לבדוק את העובדות הנוגעות בהקשר, כל מי שהביא להרג ילדים מאבד נקודות בדעת הקהל.
ילדים לוחמים
מעניין, בהקשר זה, לציין כי: א. בדיקתו של ההקשר המלא תראה שבמקרים רבים של מות ילדים – ובאיזורינו במרביתם המוחלטת של המקרים – מות ילדים נגרם בטעות, כתוצאה מפעולות לחימה בין לא-ילדים. ב. במלחמות שנערכות בעמים לא מפותחים (במיוחד באפריקה) משתמשים בילדים כבלוחמים לכל דבר – ויש אף יחידות צבאיות שלמות המורכבות מילדים.
ילדים מתים
בהקשר המזרח-תיכוני, שבו המאבק נערך על כיבוש מוצב דעת הקהל, מגדירים אויבי ישראל לעצמם כמטרה עיצוב דעת קהל כזו שתותאם לתפישת הקשר חסר; תנאי לשכנוע קהל, בהקשר כזה, הוא שהקהל לא יתייחס להקשר מלא, ולא ישאל שאלות כמו "מי התחיל?" או "מה ההסטוריה של האירועים?". לצורך יצירת קהל שמגבש את עמדתו על יסוד חלקים שנפרדים מתמונת ההקשר הכולל, יש צורך במאמץ מיוחד – בהזרמת משאבים גדולים לצרכי תעמולה ותקשורת. אלה ידאגו לכך שהתמונות החלקיות התומכות בעניניהם של אויבי ישראל ימשיכו לתקוף את תודעותיהם של צרכני התקשורת ובהן ימשיכו לככב, כמשכנעים אתיים ראשיים, ילדים מתים.
אין ספק שכל עוד תימשך אספקת הילדים המתים לתקשורת המערבית על ידי הצד הערבי ימשיך להתדרדר מעמדה המוסרי של ישראל בעיני המחזיקים באתיקה הנוצרית. הפתרון למצב זה צריך להתמקד בערעור יסודותיה של אתיקה זו – בהתקפה על הרעיון שהחלש צודק.