שחיתותו של מחדל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 881
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
שחיתותו של מחדל
המדינאי הישראלי יישר קו מוסרי עם המדינאי הלא מוסרי הבינלאומי שמה שמאפיין אותו הוא שהיחיד האנושי אינו גורם שנלקח על ידו בחשבון כשהוא עורך את חישוביו המדיניים.
מה שמבדיל בין המדינאי הלא-ישראלי לישראלי הוא שלא כמו הישראלי, הוא חש שכל יחיד הנושא תעודת זהות של מדינתו מייצג את כל אומתו. מבחינה זו אי המוסריות של המדינאי הישראלי מתבטאת בכך שהוא מסכים להרג ולרצח של אזרחיו – ובמיוחד כאשר הקרבן ידוע כמתנגד הפוליטי שלו – כמו, למשל, מתיישב דתי-לאומי.
במקרה כזה אין איש הציבור הישראלי מראה שהוא זוכר כלל שהיחיד שנרצח הוא בן הציבור שהוא, ההמדינאי, אמור להיות שליחו. מחדל מושחת זה הוא תוצר תרומה בת שנים רבות של תנועה פוליטית-רעיונית מושחתת שקנתה לה שביתה במדינת ישראל. זו – על אף נסיונותיה להסתיר את הדבר מעיני הציבור – מתרגשת יותר מאם מוכה בתל-אביב מאשר מקרבנותיה הישראליים של אלימות ערבית, כשזו האחרונה מוצדקת כאילו היתה ביטוי לשאיפת החופש של עם מדוכא...