שנאה צודקת
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 913
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
שנאה צודקת
אין שום הצדקה לשנאה הסורית כלפי ישראל. מדינת ישראל לא ניסתה מעולם לכבוש את סוריה וכל פעולותיה בענין הסורי לא היו אלא של הגנה עצמית. השנאה שאנו מוצאים היום בסוריה כלפי ישראל היא שנאה מטעם; זוהי השנאה הממוסדת והמאורגנת שלה זקוקה כל דיקטטורה כסם חיים - רגש עז שישחרר את הזעם אשר באופן מוצדק אמור להיות מופנה כלפי הממשל, החוצה, לכיוון אחר.
הפניית אפיקי הזעם, כמו כל כוח מזוהה, לכיוון אחר, באה להציל את השליטים ואת האחראים האמיתיים למצבם של האזרחים במדינה הנתונה. הסופר אורוויל, בספרו הקלאסי "1984", צייר כבר את דמותה של המדינה הטוטאליטרית המושלמת, אשר מחזיקה במלחמה קבועה מחוץ לגבולותיה ומצדיקה כל פעולת דריסה כנגד תושביה במלחמה החיצונית. מלחמה כזו מאפשרת לה לפגוע באזרחיה על ידי גיוסי כפייה שונים למטרות "הגנה" או "התקפה", והן על ידי מאסר של מתנגדי המשטר כ"בוגדים" או "מרגלים". מלחמה כזו גם מאפשרת מיעוט ביקורת על מעשי השלטון מ"טעמים בטחוניים" מחד – וצנזורה חמורה על רעיונות מאידך.
בסרטו "ברזיל" מכוון אותנו היוצר טרי גיליאם להבחין במושג שכיח אחר בחברה, "חבלה". זהו מושג שהקומוניסטים נהגו להשתמש בו כלפי כל מתנגד למשטרם, בידעם שהדבר מסייע למדיניות הפנים שלהם; מבחינה זו לא היו העריצויות הקומוניסטיות שונות מהעריצות שתיאר אורוויל, מבחינת הצורך הראשי שלהן בשקט מבית וההשקעה הגדולה שהשקיעו משטרים אלה בהשגת "שקט תעשייתי".
באותו מובן, יש לחשוד כי, לפחות חלקית, למדינת ישראל של היום נוח במצב מתמשך של מלחמה. המלחמה, שנמשכת כבר שני דורות, מסייעת לשלטון באותו מובן שבו מסייעות מחלות לרופא מושחת, כזה שאיננו רוצה שיתמו מחלות מן הארץ. מלחמה נצחית מבטיחה לממשל שלטון נצחי ופרנסה קבועה לכל מי שניזון מן העובדה שיש מלחמה ארוכה, כוללת, ומתמשכת. לממשל הישראלי יש אינטרס בלתי-נאמר אבל מפורש, אינטרס הבא לידי ביטוי גם בפעולותיו, שלא לפתור את המלחמה אחת ולתמיד על ידי הכנעה ו/או השמדה טוטאלית של האויב אלא לפרוש את המלחמה על פני הנצח באופן שבו תגבה מחיר דמים מוסכם, קבוע, המקובל על שני הצדדים. כך, המלחמה היא, בעצם, סוג של הסכם בין שליטים אשר מקימים זירה ואליה הם שולחים להתגוששות את עבדיהם להקיז דם ולבדר או, לחליפין, לפרנס את נושאי התפקידים שבשלטון.
ההסכמיות היא ציר הבעיה של מלחמות זמננו וזו מתקיימת גם במזרח התיכון. מהי מלחמה הסכמית? מלחמה שבה שני הצדדים מסכימים על עקרונות שימור מסויימים, כך שלעולם לא יגיעו הצדדים לידי השמדה של ממש... המאבק המתמשך נגד פצצות אטום ונשק גרעיני מאז הטילה ארה"ב פצצות אטום על הירושימה ונגסאקי אינו אלא מאבק כנגד אופציית הסיום המוחץ של כל המלחמות כולן. ההפחדה המתמדת שמלחמה אטומית תהפוך את כל העולם לעיי חרבות הפכה את כל העולם לדיקטטורה והתהליך, במובנים רבים, נמשך.
חלק גדול מן העולם המערבי הוא על תקן מת: מת רוחני. זהו אדם שאיננו יכול לפעול בחפשיות, לא כיחיד מבחינה כלכלית ולא כמדינה חופשית מבחינה פוליטית גלובלית, מכיוון שיש הסכמים - הסכמים עם אנשים וכוחות פוליטיים בלתי מוסריים. למעשה, ההסכמים בין העולם החופשי לעולם הקומוניסטי יצרו השחתת מידות מוסרית חמורה שבגללה התדרדר העולם החופשי לפשרה הולכת וגוברת עם מדיניות הדיקטטורות המאיימות עליו. היום נחשב חלק ממדינות אויבות אלה לקונצנזוס, כלומר לאבר בהסכמיות הגלובלית, שמדינות העולם החפשי למדו להשלים עימו על ידי כופר מוסרי.
אך מכיוון שהסכם עם צד לא מוסרי איננו הסכם מוסרי, הופך אותך תשלום כופר לשודד לשותפו, בתוקף היותך מפרנסו. בהקשר פוליטי של יחסי שודד-יצרן, הסכם לא מוסרי הוא אנטי-מוסרי. יצרן אשר מגיע להסכם עם שודד חייב לשתף פעולה עימו כי מהותו של השודד היא שהוא תלוי בקרבנו. אם הצליח להגיע להסכם מלחמתי עם קרבנו, משמעות הענין כניעה ותשלום כופר לשודד.
אני שומע כל הזמן אנשים שחושבים שמול כל רע שמושמד יבוא רע גדול יותר לנקום את נקמתו, כאילו כוח הרע הוא אינסופי ורק אנחנו, הטובים, צריכים לחשוש. העובדות הפוכות: הרע משתמש היום למטרותיו בכלים שיכולים, בטבעם להיות מיוצרים רק על ידי הטוב. לא רק שהרע חייב את הטוב בכדי להילחם בו, וכל מהותו היא מלחמה בטוב ותו-לא, אלא שכוחותיו אינם, למעשה, אלא טובים שבגדו. רובה של הבגידה נעשה בהיסח הדעת ומתוך אינפלציה מתמשכת של ערכים. לא מדובר בנסיגה מקרב, אלא בסחף איטי של רצועת חוף פסיכולוגית, של יצרן עייף שמנסה לתפוש מעט שלווה אחרי הסערה.
רובם של הרעים הם טובים שבגדו מבלי משים, מתוך הנחה מעורפלת שהרע נוח יותר, מבלי לבדוק את העובדות, את החשבונות ומבלי לחשוב לטווח ארוך... אך הרע הזה הוא האויב הגדול שבאויבים ואסור לאדם שיכול להיות טוב להסכים עימו; התשובה לבעיית הרע צריכה להיות שנאתו.
שנאת הרע צריכה להיות פעילה, גם אם היא אינה באה לידי ביטוי בצורה מעשית זולת ביטוי: את השנאה חשוב לבטא, כדי שלא תטשטש ותהפוך לקבלה ומכך להסכמה. שנאת הרע בכל מקום ובכל אתר ואתר היא השנאה המוצדקת והיא צריכה להיות מכוונת לאפיקים הנכונים: למקורות הרוע. אסור להגיע להסכמים עם רוע כי הרוע ישחית אז, לפחות רוחנית, את המסכים.
ההסכם הוא אחד מכלי הנשק בעלי העצמה הגדולים ביותר של הרוע מכיוון שההסכם הזה מושתת על ניצול משאב מהותי יסודי של הטוב: אהבתו לחיים. אם הטוב איננו מודע לחלוטין, אם הוא מבלבל בין חיים לשרידות, אם הוא מתפשר על עקרונות חשובים כמו חיי חופש לאדם, אם הוא מגיע ל"הסכמים ג'נטלמניים" כאלה או אחרים עם הרע הוא ימצא את עצמו, בסופו של דבר ...רע.