תינוקות שבויים

 

תינוקות שבויים

מארבים וציד של אנשי חיזבללה אינם אלא נסיון להילחם בחיה רעה על ידי טיפול בחלקיה האנושיים האשמים פחות. אנשי החיזבללה הם תינוקות שנשבו ואינם, אפילו במקרה הטוב, יותר מאשר קרבנות שולחיהם – ורק במובן זה הם דומים ביותר לאנשי היחידות המובחרות של צה"ל הנשלחים כנגדם; בשני המקרים מדובר באנשים שהם, מבחינה פוטנציאלית, הטובים ביותר בעמיהם: אלה הם האנשים האמיצים והאחדותיים, אלה שמוכנים לסכן את חייהם בעבור מה שהם מאמינים בו.

מבחינת מפעיליהם, בני אדם אלה הם אינם אלא כלי הנשק שבאמצעותם הם פוגעים במתנגדיהם. באמצעות חינוך פושע, הם נבנים ככלי נשק כבר מילדות והתחמושת שבה הם נטענים היא רעיונות. בין רעיונות אלה בולטים, לבד מהאיבה והמשטמה כלפי אויביהם המוצהרים, הנאמנות למי ששלח אותם, בהנחה שהוא מייצג, כך או כך, את הצדק.

ועל אף כל זאת, ההבדל העקרוני שבין מחבל החבר ביחידה מוסלמית קיצונית לבין לוחם ביחידה קרבית צה"לית הוא בכך שבעוד שהראשון אינו רואה את החיים – שלו או של אחרים – כבעלי ערך גבוה, רואים לוחמי העילית הישראליים את החיים כערך עליון שיש הצדקה להסתכן למענו.

נתונים נוספים