בעולם השקר

בעולם השקר

ה"מהפך שחל בעמדותיו של קדאפי" (כפי שביטאה זאת לאחרונה אחת ממלומדותינו על מסך הטלויזיה הישראלית) איננו אלא שקר של מניאק פחדן, שאינו שונה עקרונית מאף אחד מבין מנהיגי העריצויות הברבריות שמסביבנו. אם יש מקום למחקר כלשהו ב"עמדות" "מנהיגי" "מדינות" ערב, הוא בדיקת השאלה מי מהם אמר אמת מתישהו ובמיוחד מתי, אם בכלל, חתם מישהו מהם על הסכם ועמד בו.

עולמו הפוליטי של הערבי הוא עולם של שקר. זה איננו פגם אופי אישי וגם לא מכוון דווקא כלפי ישראל או המערב. הערבי מייצג אדם הנמצא בדרגת התפתחות שעדיין לא השיגה את חיוניות האמת. לפיכך, הוא איננו יודע לזהות את האמת אלא את הצורך – וזה הדבר שהוא פועל על פיו. אם בכלל קיימת בעולמו האמת, היא מהווה איום על שלומו ולכן עדיף לו לומר שקרים – ולעתים אף להחזיק בהם.

בענין אחרון זה, מרובות בספרות המזרחית הדוגמאות למצב שבו מגיע הערבי אף להאמין בשקריו שלו. מחמת סיכוי לפגיעה ולאלימות שתבוא בעקבותיה נוהגים בני המערב, בהתייחסותם לשקר הערבי, להשתמש בביטוי הנפוץ "דמיון מזרחי", אך זה אינו אלא ביטוי נימוסי, אשר לא היה מוסכם בשום הקשר של קידמה תרבותית אמיתית, כמו במדע.

נתונים נוספים