בין הפטיש לסדן
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1321
Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"Table Normal"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-priority:99; mso-style-qformat:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin-top:0in; mso-para-margin-right:0in; mso-para-margin-bottom:10.0pt; mso-para-margin-left:0in; line-height:115%; mso-pagination:widow-orphan; font-size:11.0pt; font-family:"Calibri","sans-serif"; mso-ascii-font-family:Calibri; mso-ascii-theme-font:minor-latin; mso-hansi-font-family:Calibri; mso-hansi-theme-font:minor-latin;}
בין הפטיש לסדן
ישראל נמצאת היום בין הפטיש הערבי לסדן המערבי. לדבר יש גם רובד דתי: בהקשר של היחס בין שלוש הדתות – היהדות, הנצרות והאיסלם – יש לדברים אלה משמעות מיוחדת: יותר מתמיד מוצאת עצמה ישראל היהודית נמחצת, רעיונית, בין הפטיש המוסלמי לסדן הנוצרי. הפטיש המוסלמי, שבא לידי ביטוי במלחמתם של הערבים בישראל, משתמש בסדן הנוצרי כבמצע הרעיוני שעליו הוא מכה את ישראל. דבר זה נובע, בין היתר, מכך שמנהיגיה של ישראל, אשר אינם מכירים בעוצמה היהודית הסגולית, נכנעים שוב ושוב במדיניותם לערכים הנוצריים, המבוטאים בביקורת המערבית על מדיניות הבטחון של ישראל. ללא ערכי הנצרות היה ניטל מן הפטיש המוסלמי מרכז הכובד שלו, תרתי משמע.
המתרחש היום בעימות בין ישראל לאויבותיה אינו אלא השלב האחרון בהסטוריה בת מאות שנות יחסים עכורים בין היהדות לבנותיה, הנצרות והאיסלם. בלי לקחת בחשבון תהליך ארוך זה, לא ניתן להבין לאשורו את המתרחש במזרח התיכון. האיסלם, אשר גילה שאינו יכול לנצח ישירות את ישראל בשדה הקרב, מצא לו כבן ברית למלחמתו בישראל את העולם הנוצרי, אשר, בנוסף לכך שהוא חולש היום על עוצמה טכנולוגית וכלכלית גדולה, הצליח גם לחדור רעיונית לתוך העולם הרוחני-ערכי של הנהגת ישראל.
זו, אשר דגלה מאז קום המדינה באידיאולוגיה סוציאליסטית, היתה, בתוקף עובדה זו, מאז ומתמיד מותאמת יותר לקבל עליה את עקרונות המוסר הנוצרי. מוכנות זו, אשר אף מדינות העולם המערבי, שרוב אזרחיהן מחזיקים בגירסה כלשהי של הנצרות, אינם מיישמים אותה במדיניות הבטחון שלהן, היא, למעשה, תוצר של המנטליות היהודית היסודית; מנטליות זו היא המביאה יהודים רבים, בין אם הם שומרי מצוות ובין אם לאו, לראות ערך חיובי בערכים הנוצריים, החל בשלילתו של החזק, באשר הוא, דבר המתבטא במדיניות של עזרה לכל חלש, באשר הוא.
כאשר הדאגה היהודית המסורתית לחסרי היכולת בקהילה מוסטת אל נתיב רעיוני נוצרי, הממוקד ברמה הפוליטית הלאומית והבין-לאומית, בא הדבר לידי ביטוי בהזדהות הולכת וגוברת עם האוייב, המציג עצמו כחלש, כנחות וככזה שראוי לסיוע. בהקשר זה נכנס האוייב המוסלמי לתמונה, כשהוא נוקט במדיניות הסברתית המציגה אותו, לצרכי קבלת תמיכה מערבית, כצד החלש, הקטן, במאבקו נגד ה"ענק" הישראלי.
העולם המוסלמי הנלחם בישראל יודע איך להפוך את מעמדו זה לתביעה אנטי-ישראלית באמצעות האידיאולוגיה הנוצרית, המבססת את עמדתו הפוליטית של השמאל העולמי. מה שקיים בתורה המרקסיסטית סוציאליסטית כטענה האנטי קפיטליסטית של הפרולטריון ומה שקיים בתורה הנוצרית כטענת העניים כנגד העשירים, הופך, בעולם המודרני, לגרסה חדשנית של הטענה האנטישמית המסורתית של שונאי ישראל, המאשימה את הישראלים בבעיותיהם של הערבים כפי שהאשימה את היהודים בצרות העולם כולו עוד לפני "הפרוטוקולים של זקני ציון".
את ההאשמה המצטברת הזו נגד ישראל ו/או היהודים מנצל הערבי כאמצעי לחץ רגשני על תחושת הנחיתות של ארצות המערב, אשר, בהתאם לתפישה שתוארה לעיל, כבר עצם ידיעתן את היותן עשירות ביחס לאומות הערביות מחולל בתוכן הרגשה של אשמה, שממנה הן משתחררות כאשר הם "מצילות" את הערבי מידי היהודים... זהו גם הקו המשווה בין הטענה הפוליטית המציגה את אנשי ישראל כמי שגזלו את אדמות הפלשתינים ערבים לבין הטענה שעומדת מאחורי תיאוריית הכחשת השואה: טענה זו מציגה את הסיבה לתמיכה שנתן המערב לישראל לאורך שנות קיומה כפיצוי על סבלו של העם היהודי בשואה – ומכחישה אותה בצורה מתוחכמת: למול הסבל היהודי מציג המוסלמי את סבלו הוא מ"פשעיה" של ישראל נגדו, ולא רק שהוא מכחיש, דרך הכחשת השואה, את ההצדקה לתמיכתה של אירופה ביהודים, אלא שהוא מטיל על היהודים את האשמה שהטילו הם על הנאצים, תוך כדי הצגת ישראל כמדינת קלגסים.
כדי להצליח במזימתו המסבירן הערבי מנצל את בורותם של אזרחי המערב הפשוטים, אך יותר מכך הוא מנצל את חולשתם הרגשית, המהווה, מבחינתו, חומר ביד היוצר; חולשה זו באה לידי ביטוי בכך שהנוצרי הפשוט (ולא מדובר במאמינים אדוקים) מייצג קרקע פוריה לזריעת יסודות אנטישמיים, אשר הוכשרה לזריעה זו על ידי הכומר השכונתי, בית הספר היסודי ותרבות הרקע הנוצרית, אשר הציגה את היהודי כבעל תכונות שליליות הרבה לפני שנכנס המוסלמי לתמונת העולם הפוליטי העדכנית.
מדי פעם נחשפים אנו להוכחות חדשות בדבר היותה של שנאת ישראל מובנית בהלך החשיבה המערבי היסודי דרך אירועים תרבותיים לא פוליטיים. דוגמה לכך הם סרטי קולנוע, דוגמת "יסורי ישו", אשר זוכים לפופולריות עצומה במערב, בשל היותם המחשה של המיתוס הדתי הנוצרי, שבמרכזו הסבל הנגרם לאידיאל הטוב הנוצרי על ידי ...היהודי. זהו, למעשה, היסוד האידאי שעליו נבנה, בשלב מאוחר יותר, הטיעון הפוליטי. במונחים סמליים, זהו הסדן שמוכן לקבל את מהלומות הפטיש.
בהקשר של הסכסוך במזרח התיכון, אשר היום מתפשט גם לעולם כולו, זהו היסוד הרגשי לשנאת היהודי על כך שהוא גורם סבל לבני עם אחר. המוסלמי מודע לכך שעבור הנוצרי של ההווה ממלא הפלשתיני את תפקיד הצלוב המעודכן של היהודים – ובהתאם לכך הוא משתמש באמצעי התקשורת העולמיים, תוך כדי שהוא דואג לספק להם עדויות חדשות ל"פשעיו" של היהודי. ניפוח מותו של הילד הפלשתיני א-דורה כבר בתחילת מלחמתם האחרונה של הערבים נגד ישראל היא, למעשה, תוצר מובהק של פעולת המיתוס; א-דורה לא היה הילד הראשון וגם איננו האחרון שנגזר עליו להישמד במלחמה, אך יש באפקט העצום של מותו על האזרח הנוצרי כדי להעיד על קנה המידה הלא-תבוני והרגשני שעל פיו מבצע זה האחרון את שיפוטי המציאות שלו.
מה שמנהיגיה הפוליטיים של ישראל שוכחים לקחת בחשבון הוא שקנה מידה זה הוא אשר מופעל באופן קבוע על ידי מנהיגי המערב כשעומדים הם לפני החלטות הקשורות בפוליטיקה של העימות במזרח התיכון. יותר מכל שיקול עניני של צדק, מוסר או פרקטיקה מציאותית, מפתח הערכים הנוצרי הוא אשר מנחה אותם בהחלטותיהם למען הערבים ונגד היהודים. על אף חולשתה האובייקטיבית של מדינת ישראל אל מול המעצמות, על אף זעירותה הגיאוגרפית והדמוגרפית אל מול העולם הערבי המקיף אותה – ובעיקר, על אף היותה עסוקה בהגנה עצמית מובהקת נגד הקמים עליה להשמידה והמתקיפים אותה בכל דרך טירור אפשרית – מתנהג העולם המערבי כלפי ישראל על פי מפתח המוסר הנוצרי של שונאי ישראל ותובע ממנה לעמוד בדרישות לא מציאותיות, שמשמעותן הקרבה עצמית של ערכיה לטובת אויביה.
המוסלמי, מיותר לציין, אינו אוהב של הנוצרי, אך הוא יודע לנצל את חולשתו הרעיונית לטובתו כשזה, מצידו, מנצל את היות ישראל כבושה בידי רעיונות נוצריים. כל עוד תמשיך ישראל לנסות וליישם את הרעיון הנוצרי, היא רק תביא להגברת מכותיו עליה של הפטיש המוסלמי; כל עוד נמשך התהליך, תמשיך ישראל להיות מואשמת בסבל שהיא גורמת לפלשתינאים, יהודים ימשיכו להירדף בעולם ואומות המערב ימשיכו לתמוך בערבים בסיוע כלכלי, צבאי ופוליטי.
הפתרון? יהדות. על ישראל להפסיק לציית למפתח המוסר הנוצרי שלו היא מצייתת ולהתחיל לייצא את ההכרה העצמית בערכיה היהודיים. עליה להכריז קבל עם ועולם על היותה צודקת, על כך שכל מה שיש בידיה שייך לה ונרכש על ידיה בצדק. על ישראל להוקיע את כל מי שתומך באויביה ולהציג כלפי העולם את אויביה במלוא מערומיו של פשעם. מנהיגי ישראל צריכים לדרוש את הסגרתם של כל המעורבים בפעולות נגד אזרחיה וחייליה לצורך ענישה ולא להסכים עם קיומה של המלחמה הארוכה שבה אבדו לעם היהודי אלפי בנים.
שומה על ישראל, כאשר תהיה מודעת יותר לערכיה היהודיים ולכך שאלה הערכים הנכונים ביותר, להוקיע את כל פעולות הסיוע שבאמצעותן נתמכות ממשלות האוייב על ידי משאבים המוזרמים על ידי אזרחי המערב. על ממשלת ישראל לפתוח במסע הסברה אשר ישלול את היסוד לאנטישמיות החדשה ויכריז על מכחישי סבלו של העם היהודי בעבר ובהווה כעל אנשי שקר, אשר הצהרותיהם מנוגדות לעובדות המציאות.
פעולות מסוג זה, תוך כדי אי הסכמה קבועה עם כל מי שמעז לערער על זכות ההגנה העצמית של ישראל, תגביר את בטחונו העצמי של החייל הישראלי, שהיום מעורער על ידי החלשה רעיונית מבית, בצדקתו. היא תאפשר לפיקוד הצבאי הישראלי פעולות חפשיות יותר והססניות פחות למטרת השמדת האוייב ובכך תחליש את כוחו של האוייב שבשער.
מה שיקרה אחר כך יהיה התערערות מעמדו של הסדן הנוצרי; חלק גדול מכוחו של זה נגד ישראל מבוסס היום על דרגה גבוהה של שיתוף פעולה שהוא מקבל מצד חלק מאזרחי ישראל, הסוברים, בשל אי הכרתם את ערכי היהדות, שערכי הנצרות אנושיים. הצגת ערכים אלה כמנוגדים לאנושיות, ביחד עם הצגה של זכות ההגנה העצמית כזכות אנושית יסודית, אשר עשויה לבוא לידי ביטוי גם בהתקפה יזומה, תשמיט את הקרקע מתחת לרעיון הנוצרי המבוטא על ידי השמאל הפוליטי ותצדיק מוסרית, מראש, כל פעולה מסוג זה.
כדי להצליח בכך, יהיו מנהיגי ישראל חייבים לזכור כי העימות בין ישראל לאויבותיה הוא רעיוני, וכי הפטיש והסדן שמוחצים היום את ישראל אינם אלא תוצר של דגם מיתי רגשני. במאבק מסוג זה רק הצודק יכול לנצח ומכיוון שישראל היא הצודקת, כל מה שנדרש ממנה לעשות הוא להציג בגאווה את צדקתה לאור השמש. אור זה איננו מרשה לשקרים, לעוולות ולעלילות שווא הנובעים מהם לנצח.
ומעל לכל, יש לזכור כי הפטיש והסדן גם יחד תלויים בערכים נוצריים. כדי להיחלץ מהמלכודת שהם מייצגים יש לנקוט בערכים יהודיים, הסותרים אותם, ולהכריז מלחמה על הערכים הנוצריים המאפשרים את שניהם. לפחות בשלב הראשון, דבר זה אינו מצריך כיבוש של הותיקן אלא רק הצהרה על אי הסכמה עקרונית עימו.