מוסר של דוגמה והתיימרות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1034
מוסר של דוגמה והתיימרות
דברים לקראת מדינת ההלכה שבפתח
בצירוף אירועים מעניין הופיעה ממש בפרשת משפטים כתבה עיתונאית שכותרתה: "החמאס: בקרוב נקטע ידי גנבים!"
בכותרת המשנה של הכתבה, אנו קוראים כי "החמאס מאותת לפלסטינים כי בקרוב ינצל את הרוב הפרלמנטארי שהשיג ע"מ להתאים את ספר החוקים הפלשתיני לשריעה (ההלכה האסלאמית).
מפרטת הכתבה עוד כי התנועה מתכוונת "להתחיל ליישם את השריעה (ההלכה האסלאמית) הלכה למעשה." משמעות הדברים, בין היתר, היא שגנב המורשע בבית המשפט ידון לקטיעת יד ימין, ואם ייתפס שוב בקלקלתו תיקטע רגלו השמאלית. אבו חלביה, מבכירי החמאס, קובע כי "חוק היסוד של הרשות הפלשתינית קובע את האסלאם כמקור הראשי לחקיקה." לדבריו, החמאס הניפה את הסיסמה "האסלאם הוא הפתרון" ועקרון זה חייב לבוא לידי ביטוי באכיפת חוקי השריעה האסלאמית על ספר החוקים הפלשתיני. השלב הראשון יהיה חקיקת חוקים חדשים ברוח האסלאם ואחר כך יוחל בהכשרת דעת הקהל לקליטתם בהדרגה.
בזמננו, שבהם נמנעים בני אדם מלבקר דת זו או אחרת, לא ניתן שלא לחוש זוועה כלפי חוק כזה, שכן כל רגשות האדם זועקים חמס על ביטוי כזה של אכזריות. ויתרה מזו: האם באמצעות יישומם של חוקים אכזריים מסוג זה תהיה באמת החברה צודקת יותר?
האם החברה האיסלמית צודקת יותר? מוסרית יותר? בודאי שלא. אך במערב של היום הס מלבקר דת או תרבות שאינה שלנו. הרעיון שמצדיק גישה זו במערב הוא חופש הדעה. כשמדובר באיסלם, לא מדובר בחופש הדת, אלא בחופש האיסלם – האיסלם בלבד.
אנו יודעים שחוקי האיסלם אינם צודקים, אך אנו נזהרים מלהצהיר על כך. במערב אנו רגילים להצהיר, כדי שלא לפגוע ברגשות המאמינים, כי גם אם רואים אנו אי צדק בהתנהגות המוסלמים, הוא אינו מייצג את האיסלם "עצמו", אלא יישום מוטעה שלו, אי הבנה של מהותו האמיתית, החמצה כלשהי. זה גם מה שאומרים על האיסלם אלה שמחזיקים בו, כלומר אלה שבכלל מוכנים להיכנס לדיון על הנושא.
אך האם זה איננו מה שאומרים במשך זמן ארוך גם על הנצרות או על הקומוניזם? או מה שאמרו חסידיהן של שיטות מושחתות ואנטי-אנושיות לפני שאלה נעלמו מעל פני האדמה?
המוסלמים מתארים את דתם ככזו שמבוססת על רחמים והם גם מצהירים על רחמי האל שוב ושוב, אך בתרבותם הכלל-עולמית הם מציגים שוב ושוב אכזריות רבה, זלזול בחיי אדם – ואלימות נטולת גבולות, אשר אינה יודעת שבעה. בהקשר של תרבות רוצחים ושודדים, רעיון קטיעת יד בשל גניבה הוא עדות למוסר דוגמטי ומתיימר: הוא דוגמטי כי הוא קובע שאדם יסבול כל ימי חייו בשל מעידה שמעד בנקודה מסויימת בזמן, כי אחרי קטיעת יד אין יום כיפור ושום חרטה לא תחזיר יד קטועה. הוא מתיימר כי אף אחד מבוזזי המליונים המנהיגים היום את האיסלם לא איבד – או יאבד - שערה מראשו.