הפתרון
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 860
הפתרון
במוקדם או במאוחר, הפתרון למצב העולמי חייב להתבסס על הוקעה והקאה מוסריות של שתי ההשקפות המנוגדות לאנושיות ולאנושות ומהוות עליהן סכנה: הנצרות והאיסלם.
הנצרות היא אנטישמית מעצם הגדרתה. לכן אין משמעות לאמירה שיש נוצרים שהם אנטישמים. ה"ברית החדשה" מכילה בתוכה את כל היסודות הנחוצים לצורך שנאת היהודי בעצם הסיפור על הרפתקאותיו של המושיע האלוהי בארץ היהודים העוינים. כל החומר הרגשי הנחוץ לצורך פוגרומים בני אלפיים שנה נמצא בדפי הספר הזה, בעלילה אשר כל ניתוח אמנותי פשוט שלה יראה כי היא מכוונת נגד העם היהודי וכי היא מגדירה את היהודים כמושא הרוע בעולם, כמייצגו וכגורם המציאותי שבו שומה על הנוצרי להילחם במשך כל חייו.
לפיכך, גם הנוצרי אשר איננו רואה את עצמו כשונא יהודים הוא, למעשה, חלק מהמגמה האנושית המנוגדת לכל הערכים שאותם מייצג בעולם העם היהודי. אם ערכים אלה הם פרו-אנושיים, הרי שבמידה זו או אחרת כזה הוא גם הנוצרי, על אף שהיו נוצרים רבים שהצילו יהודים ממוות, למשל, במלחמה. ואם מטיל מישהו ספק בהיותם של בני האדם בעולם הנוצרי מסוכנים לאנושי באשר הוא די אם יזכור את הקלות שבה הצליחו הנאצים לגייס שותפים למשימת השמדת יהודים בארצות שאליהם הגיעו לפני פחות ממאה שנים.
הקומוניזם-סוציאליזם הוא הצינור האידיאולוגי שבו השתמשה הנצרות כדי להחיל את השפעתה על המזרח. באמצעות רעיון זה הצליחה הדת הנוצרית להשתלט פוליטית על כל המחוזות והמקומות במזרח אסיה, ערב ואפריקה שתושביהן אינם נוצריים. כך הדבירה הנצרות חלקים גדולים מהעולם המוסלמי, הבודהיסטי – והיהודי. בנוסף לכך, יש בעצם הסבל הגדול שעבר על העולם היהודי בעיצומם של מסעי הצלב כדי להראות את מידת ההתנגדות היסודית שיש לנוצרי נגד היהודי גם אם אין האחרון מוגדר על ידו כאויבו המוצהר.
הנצרות – ואחריה הסוציאליזם – מיקדו את האדם בהיבט החמרי של המציאות ובכך הסיטו אותו מעובדת הרוחניות – האובייקטיביות – היחס בין חומר לרוח, העומד ביסודו של העולם. במונחים של שליטה, החליפה נוסחה זו את הסדר ביחסי החומר והרוח והציבה את החומר בראש כגורם השולט בעולם. בעולם התרבותי של היום נפוץ ביותר הכזב הקושר בין החומרניות לעושר, שהיהדות קושרת אותו למעלת הצדק. וברור כי קשר זה הביא לחיבור הקיים בתודעת הסוציאליזם-האנטישמי בין ההון הקפיטליסטי ליהודי.
ישו ועושי דברו בימינו, אנשי השמאל, ניסו ללמדנו מזה אלפיים שנה כי אנשי ההון (או, עפ"י האנטישמים, היהודים) הם הכוח הראשי הפועל מאחורי קלעיה של חברה; מטעמים רבים ומובנים יש למשטרים עריצים ענין להציג את בעלי ההון בחברתם כבעלי כוח השפעה מדיני. בהקשר זה נוצרה, בפסיכולוגיית האדם הנוצרי, התאמה מושלמת בין יהודה איש קריות שמכר את ישו לצולביו עבור שקלי כסף , לבין זקני ציון, היהודים המנהלים את העולם באמצעות ממונם לרעת הפרולטריון.
העובדה שרעיון ההקרבה של ישו הוא הסגה לאחור של ההישג הדתי-היסטורי של אברהם אבינו שפעולתו סימלה את ביטולה של הקרבת האדם בעולם העתיק, תהווה משקל משמעותי רק למי שעקב אחרי התפתחותה של הנצרות בעולם תוך כדי שעקדה למזבחותיה עמים רבים שלא הסכימו עם אמונתה.
דבר זה בולט במיוחד בניגודיותו אל מול אי הכפיה שבה נוקטת המסורת היהודית, ומבטא את התאמתה של היהדות לבחירה האנושית ואת היותה של הנצרות – ביחד עם האיסלם של ימינו – אנטי-תיזה לגישה הפרו-הומניסטית שביטאה המסורת היהודית.
ביטול קרבן האדם הוא הצעד ההסטורי שבו הוכרז, בהקשר התרחשותו, על האוטונומיה של היחיד וזכותו על חייו. דבר זה הביא על היהדות אויבים רבים, אשר המסוכן מכולם הוא הנצרות, אשר חברה בדורות האחרונים לאיסלם. בהקשר זה יש להבחין בכך שמאז קומה ועד היום ממשיכה הנצרות באידיאל קרבן האדם שלה באמצעות המיתוס הישועי (לחם הקודש) והיישום הפוליטי, אלא שהיא מסווה את מלחמתה ביהדות בכך שהיא איננה פועלת נגד היהדות באופן ישיר אלא עקיף.
אך העובדה שהנצרות והאיסלם פועלות היום במשותף נגד היהדות רק ממחישה את טבעו הדתי של העימות בין שלושת הדתות ומחזקת את הקביעה כי על אויביה אלה של היהדות לעבור מן העולם כדי שזו תוכל להציג את ערכיה האמיתיים - המציאותיים, האנושיים והצודקים – לפני האנושות ולהאיץ את ישועתה.