בין הטוב והרוב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 882
בין הטוב והרוב
על המיעוט הצודק
לקראת סכנת ההחלטה שעלולה להתקבל בקרוב באו"ם על כינונה של מדינה פלסטינית בארץ ישראל מוצאת את עצמה הדמוקרטיה הישראלית במילכוד, שכן ערעורה על החלטתה כזו עלול להיראות לעולם כערעור על העקרון הדמוקרטי של החלטת הרוב. יתרה מכך: בפעולה מסוג זה תצא מדינת ישראל הן נגד הרוח הדמוקרטית הנושבת במפרשי הפוליטיקה בת-זמננו והן נגד המוסד שבזכות ההצבעה שנערכה בו בשנת 1948 זכתה בהכרה בינלאומית.
על אף זאת ברור כי רבים בעולם של היום אשר מתייחסים אל האו"ם כאל עיסקת חבילה חשודה, בעלת מוסריות מפוקפקת. לא רק שארגון זה מאפשר ומתיר לדיקטטורות כמו לוב וסוריה לשבת בועדותיו, שחלק מהן עוסקות בזכויות אדם ובשאלות בטחון הנוגעות ליחסים בין-מדיניים, אלא שהאו"ם רשם לעצמו בזמן קיומו פרשות רבות שעוררו שאלות לגבי היות תיפקודו טהור מרבב בנקודות חיכוך רגישות.
מבחינה זו מהווה האו"ם מוסד שווה-ערך לוותיקן עולמי פוליטי, הנמלט תדיר מהכרעות חד-משמעיות ומהבעת עמדה לטובת הצדק לפעולות שרבות בהן ההחמצות שכבר עלו בחיי מליוני בני אדם. לישראל די להזכיר, בהקשר זה, את תיפקודו של כוח האו"ם בלבנון ודיה לחכימא. כך או כך, ברוח המשל העתיק נראית יותר ויותר ההחלטתה העתידה של האו"ם בנושא המדינה הפלסטינית כמו הצבעת הרוב של זאבים המחליטים נגד מיעוט הכבשה בשאלת המנה העיקרית בארוחת צהריים.
אבל ניתן גם להתייחס בדרך שונה לגמרי למה שנראה כבעיה חמורה; את המצב שנוצר ניתן לראות גם כהזדמנות מיוחדת במינה שניתנה למדינת ישראל להפוך את המגמה הנהוגה באו"ם על ידי הצגתה כפי שהיא מבחינת הצדק: כעוול. ישראל יכולה להשתמש בהזדמנות זו כדי להצהיר על ערעורה, דחייתה ואי הסכמתה עם מסקנות בלתי צודקות – ובכך להדגים לעולם הפוליטי כי בברירה בין הרוב לבין הטוב מעדיף היהודי באופן חד-משמעי את הטוב.
ישראל יכולה לעשות הסטוריה אם תבצע את התקדים המתבקש בעולם של היום ותצהיר על אי הסכמתו העקרונית של הצודק עם זכותו של הלא-צודק לכבול אותו בכבלי זכותו-כביכול של הרוב על המיעוט. הדבר בעל משמעות ייחודית לעם היהודי הקטן שכמעט תמיד מצא את עצמו מול אויבים העולים עליו במספרם אך מעולם לא עלה על דעת בניו להיכנע לאחרים ולראותם כצודקים רק בשל עובדה זו. לעם ישראל – יסבירו היהודים לעולם – יש הסטוריה ארוכה של חיים כמיעוט, כאשר ברוב מאבקיו נגד הקמים עליו היה הוא, הצודק, במיעוט.
כשפעם אחר פעם ניצח ישראל את אויביו במלחמת המעטים נגד הרבים, הוכיחה המציאות כי לא רק שהמיעוט אינו נופל בכוחו מן הרוב אלא שלעתים קרובות הוא אף עולה עליו בשל צדקתו. ובנוסף לכך, דווקא בפוליטיקה הכלל-עולמית החדשה, שבה נושא העולם ברמה את זכותם של המיעוטים לקיום - וקל וחומר אם הצדק עימם - יכולים עם ישראל ומדינת ישראל לשאת ברמה את גאוות זכות הקנין שלהם על ארץ ישראל מבלי שיזדקקו לתמוך אותה באמצעות משענת הקנה הרצוץ של הצבעת רוב.