הצלחה במלחמה, כשלון בשלום.
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 875
הצלחה במלחמה, כשלון בשלום.
על תפקידה בימינו של מורשת ישראל
ישראל של היום הולכת ומאבדת נקודות יתרון רבות בתחום המאבק המוסרי על ערכיה; בהקשר זה הולכים עם ישראל ומדינת ישראל יד ביד, כי שניהם "מאבדים גובה" מבחינת מעמדם המוסרי הן בעיני העולם והן מבחינה אובייקטיבית. היום, כאשר אויביו של עם ישראל מתאחדים כדי לאיים על קיומו במסווה של שאיפה לשלום, חשוף העם, אשר ניצח במלחמות העת החדשה את כל אויביו שקמו עליו, יותר ויותר לסכנת תרמית השלום.
חולשתו העכשווית של העם מונעת אותו מלהבחין ביתרון המוסרי היהודי על פני הגישות חסרות היציבות המוסרית שבאמצעותן מתקיף אותו העולם החיצוני. חסרונה של הגישה הישראלית מתבטא בעיקר בכך שאין היא מבטאת את עקרונות המורשת המוסרית היהודית, כהתנגדות ראויה לדרישות שיוותר על ערכיו. היום, איבוד המעמד המוסרי של ישראל מבחינה אובייקטיבית הוא תוצאה של ויתורים, כניעה ופשרות שעשתה המדינה בהסכמים השונים שערכה עם אויביה. בוותרה על רבים מהערכים שהיו שלה בזכות, כמו חלקים משטחי ארץ ישראל, בגדה בכלל אזרחיה ובעצם המורשת הערכית אשר באמצעותה הצליח עם ישראל להחזיק מעמד בגלות דורות על גבי דורות.
זה יכול להפתיע רבים, אך על אף ההבדלים העצומים בתרבויות העולם, יודע כל אדם שפוי, תהיה תרבותו אשר תהיה, כי הישענות בלתי מתפשרת על ערכים תרבותיים יסודיים היא המפתח ליציבות הרוחנית של בני האדם באשר הם. זוהי, ביסודו של דבר, גם הסיבה שבגללה מעניקים בני אדם תרבותיים כבוד גם לערכי תרבויות העבר וגם לבני אדם הנצמדים בקנאות לערכים מן העולם העתיק; גם כאשר בידוע הוא שמדובר בערכים מיושנים שכבר איבדו את יעילותם השימושית, מעניק להם האדם לפחות ערך רגשי חיובי מתוך הערכתו אותם כמורשתו.
געגועיו של עם ישראל לארצו, שממנה נעקר לפני שנים רבות ושאותה מעולם לא שכח מהווה דוגמה לערך מסוג זה, אלא שלהבדיל מערכי עבר בלתי מעשיים ביצע עם ישראל בארצו העתיקה מהלך של גאולה מעשית אשר הפך אותה מחדש לארץ פורחת. בכך רכש עליה עם ישראל בעלות מחודשת והפך אותה לקנינו בזכות. זהו היסוד לקנאות שבה נצמדים בני העם היהודי לארץ – ומתחת לפני השטח של הפוליטיקה העולמית, זהו גם היסוד להערכתם הרבה של רבים מבני העולם לנחישות שבה מגינים בני העם היהודי על ארצם, מתוך מה שמהווה כיבוד בלתי מתפשר של מורשת ישראל.
מתוך ידיעתם של בני האדם בעולם את חשיבות המורשת האנושית, הם מעריכים את כל מי שנלחם כדי לשמר את ערכי מורשתו – והיום, בהתאמה לכך, נמצאים אף רמאים רבים אשר כדי להשיג הערכה בודים מדמיונם מורשת בדיונית כדי לזכות בהערכה. דוגמה מובהקת לתהליך מסוג זה היא התפזורת האנושית הקרויה "העם הפלשתיני", אשר חלק מאנשיה בנו לעצמם מורשת לאומית חסרת יסוד עובדתי, כדי להציבה אל מול המורשת היהודית עתיקת היומין. במלחמתם נגד העם היהודי ומדינת ישראל עוסקים הפלשתינים ובני בריתם בהכחשת המורשת היהודית, תוך שאיפתם הנחושה להכחיש את הקשר בין העם היהודי למדינת ישראל ו/או לארץ ישראל.
זהו הרקע להתנגדות הרבה שמגלים ראשי "העם הפלשתיני" כלפי הרעיון שמדינת ישראל בארץ ישראל היא מדינת היהודים. להפרדה דומה בין ערכי המדינה, הארץ והעם שותפים גם רבים מאזרחי ישראל היהודיים. למעשה, מהווה חולשתם זו של חלק מבניו של עם ישראל להכרה במורשתו גורם שמסייע לאויבי ישראל במלחמתם נגדו. מלחמה זו על הזהות הלאומית-דתית נטושה היום גם בין חוגים שונים בעם ישראל; חלק מהם, אף כי הם מוכנים לסכן את חייהם במלחמות למען מדינת ישראל, אינם רואים אותה כמייצגת של ערכי המורשת היהודית ואינם מוכנים להילחם למענם.
גישה זו, המאפיינת רבים מהלוחמים הנועזים למען ישראל בשדות הקרב, העניקה לעם נצחונות גדולים וחשובים על אויביו, אך החלישה אותו במישור המוסרי. למעשה, חוסר ההכרה של רבים מאזרחי ישראל בערכי מורשת ישראל, ובמיוחד במוסר היהודי, הוא שהביא לנטישת ערכים לאומיים רבים ובכלל זה למסירת חלקים מחלק מארץ ישראל ולפגיעה בזכויות האדם של אזרחיה.
הטרגי שבמדיניות ממשלת ישראל מסתכם בכך שאנשיה, שלא היו מרשים לעצמם לכרוע ברך אל מול איום של קנה רובה ביודעם כי להשפלה מסוג זה יש מחיר גבוה והשלכות גרועות ביותר מרשים לעצמם להיכנע, לוותר ולהשפיל את עצמם ואת עמם אל מול איומים שאינם שונים, עקרונית, מקנה רובה – אך הם מוצגים בצורה מטעה שמסתתרת, פעמים רבות, תחת מסווה של תביעות צודקות.
בהיעדר עמוד שדרה מוסרי יציב עלולה מדינת ישראל, על אף שניצחה במלחמות את כל אויביה, להיכנע ללחצים הרבים המופעלים נגדה מצד האיחוד האירופאי, ארה"ב, השמאל העולמי והמקומי ועוד, ולחשוב שיש בטענותיהם של כל אלה מן הצדק. החלשים שבמנהיגי ישראל סוברים כבר היום שאפילו אם אין בטענות המופנות כלפי ישראל מן הצדק, שומה על המדינה לנהוג ב"מעשיות", שמשמעה שהצד המעשי של המציאות מנוגד לצד המוסרי שלה.
אך אין זה מוסרי להיות לא מוסרי, ואין אף דוגמה אחת בהסטוריה המראה שכניעה לאי צדק השתלמה לנכנע. קל וחומר שאין השלום נקנה על ידי אי צדק או על ידי בגידה מוסרית, שלא לדבר על חוסר היעילות שיש בהסתרתו של הפחד תחת מסווה של צדקנות. כמו כלבי שמירה או חיות טרף, גם האויב האלים, המסווה את עצמו כשוחר שלום, חש תמיד בריח הפחד, גם אם הוא מוסווה בענן המרמה של בושם השלום. אוי למי שמחליף שלום אמת בהפסקת אש חסרת יסוד ומוסר שטחי ארץ לאויב אלים שלא בשל זכותו אלא בגלל חשש מפני אלימותו.
פעם אחר פעם הראה העם היושב בציון כי למורשת הערכים שלו יש המשכיות מעשית המתבטאת ביכולת המלחמתית של בניו. מורשת זו מהווה גם מערכת ערכים שיש למנהיגי מדינת ישראל מה ללמוד ממנה במיוחד בתחום השמירה על קניניו הלאומיים של העם ובראשם ארץ ישראל. מעל לכל, אסור להחליף או לבלבל בין ערכי הנצח של מורשת ישראל לבין הצגת מורשת מפוקפקת, אשר במקרה הטוב מסתכמת בשאיפה למלחמה לא צודקת נגד עם ישראל. לפחות בכך, שומה על היהודי לדגול בתורה המצהירה על "לא תגנוב" אל מול כל הבאים לנשל את עם ישראל ממה ששלו בזכות. רק עמידה על זכויותיו תאפשר לעם ישראל להמשיך ולנצח את אויביו בכל קרב גם עד בוא השלום.