חציית קווים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 982
חציית קווים
חציית קוי הגבול של ישראל על ידי האוייב, המתבצעת כדבר יום-ביומו בימים אלה, מהווה הצהרה מעשית שלו על אי הכרתו בגבול זה. אך מה שנראה ברור בתחום העימות הפיזי מתבצע גם בתחום הרוח, בו מנסים אויבינו הרוחניים לחצות את גבולנו כדי לטשטש את זהותנו וכך כדי להחלישנו ולהכריענו.
בתחום הרוח עוסק האוייב דרך קבע בחציית קוים – קוים מושגיים, נפשיים, רוחניים. בתחום הרוח לא מעורב רק האויב החיצוני הפיסי הברור והנצפה בחושים, אלא גם האוייב מבית, האויב הרעיוני.
ואויי זה הוא המסוכן יותר, כי הוא מסוגל למוטט אותנו מתוכנו.
ובמיוחד אם הוא חוצה את קו הגבול שבין האובייקטיבי לסובייקטיבי – בין העימות המציאותי האמיתי, המתרחש בין האדם ואויביו החיצוניים, לבין העימות הנפשי-רגשי, המתחולל בתוך הנפש האנושית.
הסכנה הגדולה ביותר מן האויב החיצוני מתרחשת עלינו כאשר אויב זה מתחפש בדמות בן-ברית, מתחבר לאויב הפנימי, חוצה את הקוים ומסיט אותנו להתמקד בפנימיותנו בזמן שבו אנו צריכים להיות מודעים לאויב החיצוני.
בתודעתנו מתבלבלים האויב מחוץ והאויב מבית. כשאין אנו יודעים את ההבדל בין האובייקטיבי לסובייקטיבי, בין האויב האמיתי לאויב המדומה, אנו נופלים לידיו של האויב האמיתי, המסיח את דעתנו ממעשיו. כאשר אנו ממוקדים באויבים הפנימיים אנו חשופים למתקפתו של האויב החיצוני. לכן, העימות עם הפנימיות היא פרק הזמן המסוכן לנו ביותר – מסוכן לשרידותנו כישות עצמאית.
עיסוק יתר קבוע בבעיותינו הפנימיות עלול לגרום לנו ליצור עולם פנימי של האשמות עצמיות ולקיחת אחריות מקפת, ולטשטש את חלקו של האויב החיצוני, זה שאינו תלוי בנו, זה שיוזם את ההתקפה עלינו – ובכך להחליש את כוחנו לעמוד למולו.
אם אנו נותנים לאויב את התנצלותנו על מה שאנו עושים, עוד הרבה לפני שאנו תובעים ממנו את עלבוננו על מה שהוא עושה לנו, אנחנו חושפים את העובדה שאנו נמצאים בבעיה חמורה של נחיתות מוסרית, המניחה שיש לו זכות לקבל מאיתנו הסבר או התנצלות. אך האויב אינו זכאי לכך – והעובדה ששיכנע אותנו שעלינו להסביר לו היא עדות לנצחונו עלינו. זוהי הוכחה לכך שהאוייב הצליח לחדור לתוך תחומנו במובן העמוק ביותר – המובן הנפשי. במונחים של מאבק רוחני, זהו נצחון לאויב.
כל עוד נחשוב שעלינו להסביר את עצמנו לאויבינו, לא ננצחם לעולם, כי כבר במחשבה זו אנו מודים בעליונותם המוסרית או, לפחות, נותנים להם לגיטימציה.
ולאויב החיצוני אין – ולא צריכה להיות מנקודת המבט שלנו – שום לגיטימציה, הצדקה או זכות לשמוע מה שבינינו לבין עצמנו. לפחות לא עד אחרי שיתקנו את מעשיהם הם – וגם זאת רק אחרי שנבחר בכך, ונעשה זאת רק באם יפסיקו להיות אויבינו.
וגם זאת – רק אם הם יכולים לכפר על חטאיהם, כלומר: לבצע פעולה שמשמעותה המעשית תשלום על הנזקים שגרמו או, לפחות, הוכחה שמערכת היחסים העתידית עימם תביא לנו רווחים, כפי שראוי לצפות להם במצב של שלום.
חציית הקווים נבחנת קודם כל במושגים – ולא סתם מושגים אלא כאלה המתייחסים למציאות חיצונית, עובדתית, מלאה; אם אויבינו משעבדים אותנו ופוגעים בחופש שלנו, אסור לנו להסכים לטענה כי חופש הוא רק מצב נפשי פנימי. אם אויבינו עושקים אותנו ופוגעים בזכויות הרכוש שלנו אסור לנו לבלום את תביעתנו הצודקת בשל טענה כלשהי שלהם לאי זכותנו על רכושנו. אסור לנו לנסות לגרום להפסקת הגזל על ידי התנצלותנו על מה שהוא, אולי, שימוש לא נאות ברכושנו.
שומה עלינו להבין כי מיקוד סובייקטיבי הנערך בעיצומו של עימות אובייקטיבי פירושו הצלחתו של האויב להביסנו באמצעות העברת שדה הקרב בינינו לבינו אל חצר ביתנו הפרטי.
הנקיון הפנימי שלנו הוא תחום העבודה שלנו ולא של פולש זר – ו"טול קורה מבין עיניך" הוא טענה שעלינו ללמוד להפעיל כלפיהם, כשהם תובעים מאיתנו לתקן את דרכינו או שהם מצביעים על מגרעות שיש בנו.
מגרעותינו, כשלונותינו ובעיותינו הם שלנו לפתור, בינינו לבין עצמנו. זהו שדה העבודה שלנו בתחום התיקון הפנימי והשיפור האישי. לא רק שתחום זה אינו שיך לאויבנו, ואין הוא מסוגל לטפל בו טוב יותר מאיתנו, אלא שהוא מהווה, למעשה, גם תירוץ מחריד בידו לחדור לחיינו – תירוץ שבאמצעותו הוא מתכונן להחליש אותנו, על ידי הפעלת מירב כוחותינו כלפי פנים במקום במקום שבו עלינו להפעילם בעיקר: כנגד האויב החיצוני.
שיפור מוסרי עצמי, תיקון מידות או רפואה נפשית באים כשהקיום החמרי מובטח והאדם יכול להרשותם לעצמו; דאגה לרווחה הנפשית בעיצומה של התקפה פיזית פירושה טירוף או פרי שטיפת מוח. האחרונה היא תוצר מלחמתו הרוחנית של האויב.
גבול נוסף חוצה אויבנו, כשהוא מסתנן דרך הסדק שבין שכלנו לרגשותינו: כשהוא מציג עצמו כידיד הדואג לרווחתנו ומאפשר, בו בזמן, את שיעבודנו. אז הוא נלחם בנו בשיטה הידועה כאידיאולוגיה הנוצרית, באמצעות ניצול רגשות האשם שלנו כנגדנו.
זהו גם מפתח להבנת חלק ממצב העולם היום; כמו כומר נוצרי השולט ללא מצרים בבני עדתו, אחרי שהצליח לכבול אותם באמצעות רגשות האשם שלהם, הצליחו אויביה של האנושות בעידנים האחרונים לגרום לה לחוש חוטאת ביחס לבני תרבויות נחשלות, כאילו היא האחראית לבעיותיהן.
הכיבוש המתקדם, ההולך ומתפתח, של המערב על ידי מדינות העולם השלישי ובכלל זה בני האיסלם הפונדמנטליסטי, מתבצע היום באמצעות חציית גבול מסוג זה, שבה אויבי התרבות המערבית מנצלות מזה עשרות שנים את חולשותיהן הפנימיות של אומות אירופה ובמיוחד את רגש האשמה שיש להן על כך ש"ניצלו" כביכול את התרבויות הנחשלות. סכנה גדולה צפויה היום לכל העולם החפשי אם לא יתעשת ויבין כי המלחמה העכשווית מתחוללת בתווך שבינו לבין אימפריאליזם חדש, רגשני ואכזרי, המנצל את פנימיותו של בעל המצפון אחרי שחצה את קו הגבול של אישיותו.