כוח הצדק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 901
כוח הצדק
בתדריך שנתן לאחרונה אלוף פיקוד הדרום יואב גלנט, הוא אמר, בין היתר: "החמאס מבין שלישראל יש יתרונות רבים מהבחינה הצבאית. רובם קשורים בטכנולוגיה, הבנת המצב, לחימה בתנאי לילה וכיו"ב."
במלים אלה שלו הצהיר גלנט, למעשה, על אמונה הנפוצה בין מנהלי הכוחות הלוחמים בעולם של היום בכלל ובישראל בפרט: שמה שקובע בשדה הקרב הוא היתרון הטכנולוגי. מדובר בטעות עקרונית חמורה שנפוצה מאד בימינו, לגבי טבעו של יתרון במלחמה. אף כי נכון שלעליונות טכנולוגית יש מקום רב בחלק מן הההכרעות הקרביות, היתרון האמיתי שמכריע את מערכות המלחמה הוא היתרון המוסרי: היותו של המנצח צודק.
הכוח הגדול ביותר במציאות האנושית הוא כוח הצדק; זהו הכוח שמהווה את השורה התחתונה בסיכומו של כל מאבק משמעותי – ועליו יש לבסס כל מאמץ מלחמתי.
לעתים קרובות – ולא במקרה - מהווה היתרון הטכנולוגי ביטוי של כוח הצדק; זה קורה כאשר אומה שרויה במצב של צדק ביחס למי שתוקף אותה, ומצב הצדק שבה מאפשר ביתר יעילות לכוחות הגלומים בה לבוא לידי ביטוי כעליונות טכנולוגית בשדה הקרב. דבר זה נכון במיוחד לגבי מצבן של מדינות המערב, שעליונותן הטכנולוגית על מדינות העולם השלישי נובעת ישירות מכך שזכויות האדם של אזרחיהן נשמרות, יחסית, ברמה גבוהה – והדבר מאפשר לאזרחים במדינות אלה לייצר את אמצעי הלחימה ואת ההקשר החברתי-טכני שלהם ברמה גבוהה. מדינות פחות מפותחות, אשר מגלות נחשלות דווקא בתחום המוסרי של יחסי האנוש החברתיים והכבוד ליצרנות האנושית הפרטית, מגלות, בהתאמה לכך, נחיתות טכנולוגית וחוסר יכולת להתמודד עם המערב.
ניתן לראות, בהתאמה לכך, כיצד מדינת ישראל שומרת על יתרון טכנולוגי על אויבותיה הסובבות אותה – אך יתרון זה נח על העובדה שישראל יותר מוסרית מהן; דבר זה בא לידי ביטוי קודם כל בעצם העובדה שבעימות המלחמתי ביניהן ישראל היא הצודקת ובכך שהחופש היחסי שקיים בה, במיוחד על רקע העריצות הבלתי אנושית של שכנותיה, איפשר לאזרחיה לבנות כלכלה מתקדמת ולכן גם תשתית טכנולוגית הבאה לידי ביטוי ביכולתה הצבאית.
אך ישראל – כמו כל העולם המערבי של היום – נמצאת בסכנה גדולה של אבדן היתרון הצבאי; זה יקרה אם יכבוש את מנהיגיה הרעיון שיסודו של היתרון הצבאי הוא "טכנולוגי", כלומר חמרי. במקרה כזה תאבד ישראל את מעמדה המוסרי - דבר שעלול להביא, בסופו של דבר, גם להתמוטטות היתרון הטכנולוגי שלה.
זה, למעשה, מה שקורה היום לארה"ב בעירק: שם נשחק הצבא האמריקאי מדי יום בשל העובדה שהוא אינו נתפש כצודק. צבא ארה"ב מתעמת היום עם העובדה שאין די ביתרון הטכנולוגי שבו הוא מחזיק, זה שאיפשר לו להשיג נצחון מהיר על הצבא העירקי. מסיבות שונות, שמקורן של חלק מהן הוא רעיונות עוינים הבאים מן השמאל, ארה"ב נתפשת על ידי רבים ככובשת חסרת לגיטימציה – ובשל כך היא חווה היום כתישה מתמדת מצד גורמים עוינים, אשר, ללא ספק, אין הם משתווים אליה טכנולוגית.
גורמים מסוג זה, העוסקים היום בקטילה אזרחית מסיבית בעירק הנשלטת על ידי ארה"ב, הם מוסלמים קיצוניים, אשר אינם מתרשמים מיתרון יעילותו של צבא מערבי עד כדי שיניחו את נשקם נגדו. הסיבה לכך היא אמונתם בצדקת עמדתם ובכך שהמערב מייצג אי צדק. כוח הצדק מתבטא בכך שאלה, בהניחם שהצדק לצידם, הופכים לבעלי עוצמה רוחנית מיוחדת, שהחלק החמרי שבה, על אף נחיתותו היחסית, אינו הגורם המניע אותם.
מבחינתו של הטירור האיסלמי המופנה כיום נגד המערב – כמו גם ארגון החמאס המתקיף את מדינת ישראל – הדבר החשוב במלחמה הוא הצדק; בהיותו משוכנע בצדקתו יילחם הלוחם המוסלמי נגד כוח עדיף, אף אם פירוש הדבר מוות בקרב.
לא תמיד היה הדבר כך; בדורות האחרונים, במיוחד מאז ההתרחקות מהעימות העולמי המקיף במלחמת העולם השניה, התרחשה שחיקה במודעות המלחמה למעמדו של הצדק. אמריקה ובנות בריתה, שניהלו את ההתנגדות למפלצת הנאצית על יסוד מוסרי, היו משוכנעות בכך שהצדק עימן – והדבר איפשר להן להטיל לקרב משאבים גדולים וללחום בדרגת תעוזה ושכנוע עצמי שאפיינית למי שיודע כי מלחמתו צודקת. דבר זה איפשר להן, בין היתר, לפעול בצורה שיחסית לימינו "איננה מתחשבת" באוכלוסיה האזרחית של מדינות האוייב, בין היתר על יסוד ההנחה שאזרחיהן של אלה אינם "חפים מפשע".
אך דרך זו של מלחמה איננה אפשרית היום, במיוחד בשל שחיקה מתמדת שהתרחשה בעמדתו המוסרית של המערב; במאבקיה הכלל עולמיים ארה"ב איבדה חלק גדול מהתמיכה העולמית – וגם הפנימית - שהיו לה במהלכיה והפכה בתודעת רבים מתומכיה מלוחמת עולמית למען צדק למבטאת פרגמטית של עליונות טכנולוגית. תהליך הפוך עברו מדינות העולם השלישי ובתוך זה ארגוני הדת המוסלמיים – אלה, שלמדו לראות את המערב – ובתוך זה את ארה"ב והיום גם את ישראל – כסוכניו של "דיכוי קולוניאליסטי", קיבלו בכך אישור מוסרי לנחיתותן. הדבר העניק להם זריקת מרץ של תעוזה דתית, אשר העניקה להם משנה כוח בניהול עמדותיהם המלחמתיות.
את מלוא משמעות הסכנה שבמצב – ואת ההבדל העקרוני בין מה שקרה במלחמת העולם השניה למלחמות ימינו, ניתן להמחיש בדוגמה הבאה: הבה ננסה לתאר לעצמנו מה היה קורה אם עליונותה המוסרית של ארה"ב לא היתה ברורה בעת נצחונה על יפן – ויחידות מתאבדי קמיקזה יפניות היו ממשיכים לתקוף את חיילי ארה"ב גם בשנים שלאחר המלחמה. לחליפין, נשאל האם היתה ארה"ב של היום מוכנה, מוסרית, להשליך פצצת אטום על בגדד במקום להכניס עשרות אלפים מחייליה לביצה העירקית?
התשובות ברורות – וברור גם השוני המוסרי העקרוני שחל בעולם לגבי מעמד הצדק של ארה"ב. תהליך דומה חל בהסטוריה של המאבק הישראלי, כאשר, מסיבות שונות – שמקורן רעיוני בעיקרו – איבדה ישראל את מעמדה כמדינה צודקת, המותקפת, ללא שום הצדקה, על ידי מדינות פושעות, והפכה, בדעת הקהל העולמית, למדינה שמייצגת בעיקר עליונות צבאית על אויביה. אחת מההשפעות החמורות ביותר של שלילתה המוסרית של ישראל באה לידי ביטוי ברעיונות השמאל הקיצוני, המוקיעים אותה על פגיעה בזכויות אויביה. בכך גרם השמאל לפריקת כוח הצדק של ישראל ולחיזוק תפישת הצדק של אויבי ישראל, והפך אותם - ובמיוחד את הדתיים הקיצוניים שבהם – למסוכנים במיוחד.
יותר ויותר ברור כי בעטיה של סכנה זו, על אף עליונותה הטכנולוגית העכשווית, שומה על ישראל לתת את הדעת בדחיפות על השבת מודעותם של מנהיגיה ליתרונה המוסרי.