כיבוש משחרר
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 873
כיבוש משחרר
המושג שהרבה מעתידה של ישראל כמדינה ועתידו של עם ישראל תלוי בו הוא "כיבוש".
היום מואשמת ישראל בהיותה "כובשת" והיא סופגת בשל כך הפסדים דיפלומטיים וצבאיים גדולים. הדבר נובע בעיקר מכך שהרוח הרעיונית השלטת בתקופתנו רואה כיבוש כמושג המבטא שלילה. זוהי טעות שיש לשנות משרשה.
באחת מאיגרותיו, שבהן מתייחס החכם היהודי, הרמב"ם, לצרכים הרוחניים של עם ישראל, הוא מגדיר שני נושאים שבהם, לדעתו, צריך היה העם להרחיב את ידיעתו: מלחמות וכיבוש. הכיבוש, מבחינת התפיסה היהודית הוא, ביסודו, דבר חיובי. משמעותו היסודית היא השתלטות – הגעה למצב של שליטה לגבי תחום מסויים ובנושא מסויים.
במידה רבה קשור כיבוש בפעילות הכללית של החיים, אשר בכל צורה שבה הם מתקיימים, הם מבצעים פעולה של השתלטות על תחום הנמצא מחוץ להם. ברוח זו, כיבוש היא פעולתו של מי שיש לו כוח להשליט על סביבותיו את ערכיו – והוא מהווה ביטוי לשאיפתו הטבעית של האדם לגדול, חמרית ורוחנית, גם יחד – ובמיוחד רוחנית.
גדילתו הרוחנית של האדם באה לידי ביטוי בכיבוש, שתחילתו כיבוש הטבע והמשכו הנחלת ערכיו לבני אדם אחרים. במונחים פוליטיים זהו, במקרה הטוב, כיבוש משחרר, חיובי, אשר מאפשר לנכבש ולכובש גם יחד אפשרות לשפר את איכות חייהם.
דיון עכשווי בהיבט החיובי של מושג הכיבוש מצריך לקחת בחשבון את העובדה שרוח תקופתנו רואה את הכיבוש כשלילי ומחנכת נגדו. האידיאל האנטי-קולוניאליסטי עושה לנו צרות צרורות במשך מאות שנים, בעקבות האימפריאליזם האכזרי (לעתים) של האימפריות האירופאיות לפחות מאז מסעות הצלב. רעיונית, גישה זו מבוססת על רעיון ניגוד הענינים – המחשבה שיש ניגוד ענינים מובנה במציאות הטבעית; בהתאם לגישה זו הכיבוש נתפש כפעולה מלחמתית, ששיאה חיסול הנכבש על ידי הכובש.
כיבוש חיובי מהווה אנטי-תיזה רעיוני לרעיון שהכיבוש שלילי; ראיית מושג הכיבוש כמושג חיובי רואה את הכיבוש שמשביח, מפתח ומגדל. רעיון זה מבוסס על רעיון תואם הענינים – המחשבה שיש, בכוח, התאמה יסודית בין גורמים במציאות; בהתאמה לכך יש תואם ענינים בין הכובש לנכבש. גישה זו באה לידי ביטוי באימרה שטבע פרנסיס בייקון, אחד מהוגי תקופת ההשכלה: "כדי לשלוט בטבע יש לציית לו". התאמה בין הכובש לנכבש מייצרת את הכיבוש הנאור, האידיאלי, שבו מרוויחים שני הצדדים.
להבדיל מתחום מגבלותיו הידועות של בעל החיים, אשר כיבושיו, הנעשים במסגרת שאיפתו לחיות, משמידים את הנכבש, הכיבוש האנושי, גם אם הוא כיבוש הטבע לצרכים של קיום, שואף להשביח את הנכבש על ידו. שדה או עדר בקר, הנכבשים על ידי האדם, מטופלים על ידו בדרך שמאפשרת להם לחיות בצורה טובה יותר מזו שבה הם חיים בטבע; על ידי כושר הארגון האנושי הם מגיעים למימוש כוחם בצורה טובה יותר מאשר היו יכולים להשיג אם היו שולטים בעצמם בחייהם. הרווח האנושי מכיבוש המיטיב לטבע הוא, באופן טבעי, גבוה ביחס ישר לאיכות חייהם של הנכבשים.
זוהי משמעותו היסודית של הכיבוש, אשר בידי האדם היכולת להשליט על סביבותיו. האפשרות האנושית להתארגן, להתפתח ולקיים תרבויות רבות-היקף בצורת מלכויות גדולות, החובקות ארצות רבות, היא, ביסודה, אפשרות של כיבוש אנושי חיובי, אשר משפר את מצבם האנושי של בני הארצות הנכבשות.
פעמים רבות בהסטוריה, ביצעו אומות גדולות, שהיו מתקדמות מבחינה תרבותית, מעשי כיבוש אשר הביאו קידמה רבה לתושביהן של ארצות נחותות מהן. הסטורית ועובדתית, הביא הכיבוש האנושי ערכים רבים לשטחים ולאומות שאותן כבש. חלק מכיבושים אלה נתפסו כחיוביים עד כדי כך שהם נעשו ללא קרב, בהסכמה ומתוך הזמנה של הנכבשים.
זה קרה כאשר הנכבשים הכירו בכך שמצבם ישתפר בעקבות הכיבוש. במיוחד נכון הדבר כאשר היה הכיבוש בעל ערך משחרר, כלומר כאשר היתה משמעותו המעשית שחרור של אזרחים הנתונים תחת עולה של עריצות.
לפי היהדות מושג הכיבוש מייצג ערך אנושי חיובי. ברמה האישית, גיבור הוא זה הכובש את יצרו (המשתלט על היסוד הלא רציונלי שלו). ברמה הפוליטית, כובש הארץ גירש את חסרי הזכות עליה. בשני המקרים, הכיבוש הוא מצווה וככזה מחוייב מבחינה מוסרית.
מבחינה מוסרית, אם כיחיד, כקבוצה או כעם, אתה משוכנע בצדקת ערכיך, אתה מחוייב לפעול כדי לכבוש באמצעותם את מי שאינו מחזיק בהם – וקל וחומר אם ערכיו של זה מנוגדים לערכיך. הכיבוש הוא דרך לגיטימית של התפתחות וחיים, כשאתה צודק, מוטלת עליך חובה מוסרית לפעול כדי להפיץ את ערכיך, כמו רופא היודע איך לרפא מגיפה, איש מדע, שהטכנולוגיה שלו עשוייה לקדם את החברה, או הוגה דעות, שמכיר את הפתרון לבעיות העולם.
אויבו הגדול של עם ישראל היום, האיסלם, דגל בכיבוש מאז ומתמיד. הוא פועל תמיד להשליט את ערכיו ולכבוש באמצעותם את העולם בלי עכבות או סייגים – כשמגבלותיו היחידות טקטיות. אך ערכיו אינם נכונים אובייקטיבית – הם נוגדים את טבע המציאות והאדם ולכן דינם להיכשל. כיבושי האיסלם מבוססים על הפחדה, אלימות ואכזריות. סוג זה של ערכים, אשר אינו פועל בהתאמה לערכי הנכבשים אלא בניגוד להם, אינו בר-קיימא לאוןרך זמן. כמו כל תרבות אחרת שאינה תואמת מציאות, קיומה זמני.
ישראל, במידה ומוסריותה גדולה מזו של שכנותיה, זכאית - ואף מחוייבת - לכבוש אותן. למעשה, הכיבוש שבו מואשמת ישראל – החל מההתנחלות בת יותר ממאה השנים של יהודים בארץ ישראל וכלה בשחרור שטחי הארץ מידי מחזיקיהם שלא בצדק בשנת 67 – הביא לארץ ולתושביה – יהודים ולא יהודים כאחד – חופש, ברכה ושפע שלא היו באיזור זה מאז גורש ממנו העם היהודי לפני דורות רבים. המלחמות ושפיכות הדמים הלא רצויות הם, במידה רבה, עונש על אי מימושו, בלימתו ואי המשכיותו של תהליך תהליך הכיבוש שהחל עם ישראל בארץ ישראל.
מה שנקרא היום "העם הפלשתיני" אינו אלא קבוצה של פליטים-מהגרים אשר הגיעו להתגורר בארץ ישראל מאותן סיבות שבשלן מתבצעת ההגירה מרחבי המזרח התיכון למדינות אירופה וארה"ב: במטרה לחלוק בשפע שהביאה עימה האומה היהודית.
נחיתותם התרבותית של עמים אלה איננה מאפשרת להם להכיר במפורש בעליונותה המוסרית של התרבות היהודית הכובשת, אלא רק להנות מפרי תוצריה. בינתיים.