ענק לא מוסרי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 956

ענק לא מוסרי

אם היו המרגלים שנשלחו לתור את ארץ ישראל תרים את "המזרח התיכון החדש" של היום, הם היו פוגשים, כמו אותם מרגלים, בענק היושב בו - באוכלוסיה העצומה של ערבים החולשת על מרחבי האזור. אך עם זיהוי גדלו העצום של העם הזה, שממנו לא ניתן להתעלם, היו המרגלים היהודיים חייבים לזהות, בד בבד עם עצם קיומו, את נחיתותו המוסרית; במונחים מוסריים, ענק זה אינו אלא ילד חלש, מפגר ותוקפני.

חולשה זו באה לידי ביטוי בעיקר בכך שמדינות ערב מפגרות, מבחינת מידת אנושיותם של המשטרים הנהוגים בהן, דורות רבים ביחס לתרבות המערב. במשטרים אלה אין נוהגים כבוד בזכויות האדם ולפיכך נחות בהם מעמדו של היחיד האנושי, הנתון למשיסה בידם של עריצים, השולטים בנתיניהם ביד חזקה.

פיגור זה אינו טכני אלא מהותי – הוא מבטא את טבעו התרבותי של העם הערבי בכללו, בלי קשר למדינה ערבית זו או אחרת. בין אם מדובר במצרים, בלוב או בסוריה, על אף שיש בין מדינות אלה הבדלים שלטוניים גדולים, יש מתחת להבדלים תשתית תרבותית אחת, יסודית, אשר רואה בכוח הזרוע את הגורם המכריע ביחסי אנוש. דבר זה בא לידי ביטוי חריף במיוחד במה שקורה בימים אלה במלחמה המתנהלת בשטחי הרשות הפלשתינאית; זו מהווה הוכחה לכך שיושבי הרשות – כמו גם ערביים תושבי מדינות אחרות - רחוקים מלהתאים תרבותית למשטר אנושי, המכבד את זכויותיו של היחיד. המשטר הדמוקרטי, אשר הושת עליהם באופן מלאכותי, לא קירב אותם בשום צורה להוויה של שלום, אפילו כשמדובר ביחסים בינם לבין עצמם.

כדי להמחיש את העובדה שהבעיה היא כלל-ערבית ולא מקומית יש לזכור כי מה שמתרחש ברשות בעקבות הבחירות שבהן עלה החמאס לשלטון קרוב באופיו למה שמתרחש היום בעירק, שבו ניסתה ארה"ב להשתית משטר דמוקרטי על יסוד הרעיון שזה יבטא שם את "שלטון העם". תקוותם של המאמינים באמונה טפלה זו נכזבה לעומת העובדה שכל מה שיצר הדבר בעירק הוא רק שדה קרב כאוטי אינסופי של כתות הרוצחות זו בזו.

המשותף בין מה שמתרחש בעירק למה שמתרחש ברשות הפלשתינית הוא חוסר ההתאמה שבין תרבותו של הערבי לחופש המבוטא בפרלמנטריזם המערבי; האיש הערבי מוכיח, פעם אחר פעם, שאין הוא מתאים מבחינה תרבותית לחיים המבוססים על כיבוד זכויות הדדי. בזמן שבו במדינות ערב ותיקות יותר נוצר "סטטוס קוו" של דיכוי זכויות, שבו השליט מצליח להשליט את רצונו על העם דרך קבע, הרי שברשות הפלשתינית – כמו בעירק – עדיין לא ברור לנלחמים על השליטה המקומית מי, מביניהם, הוא החזק יותר.

זוהי אי המוסריות שנמצאת ביסודה של כל תרבות ערב: תרבות זו מבוססת על כוח ולא על זכויות; היא אינה מוסרת את מושכות השלטון ביד היצרנים, שהם בעלי הזכות האמיתית על התוצר המקומי, אלא בידי בעלי הכוח. האומה הערבית היא ישות לא מוסרית, שכל כוחה והמשאבים שהיא מצליחה לגייס מופנים לסכסוכי שליטה ולא ליצרנות. לכן הענק גם אינו מסוגל לקיים את עצמו - ותמיד תמיד, ביחד עם שנאתו לאחיו ולזרים, הוא גם רעב.

ואת אי המוסריות הזו של הענק הלא מוסרי ממשיכים לפתח ולחזק כל הכוחות העולמיים החיצוניים המזינים אותו באמצעות משאבים הנלקחים מהיצרנים בארצותיהם.

פלשתיניות ואשליות אחרות

אשליה הוא סוג מיוחד של רעיון; בדרך כלל מדובר ברעיון לא מציאותי, אשר המחזיקים בו נחלקים לכאלה שיצרוהו למטרות מסויימות ולכאלה שמחזיקים בו מתוך אמונה שהוא מייצג משהו אמיתי, כלומר שיש לו יסוד במציאות. אך לאמונה זו אין יסוד מציאותי, והיא נידונה, על כן, לכשלון מבחינת התגשמותו העתידה של הרעיון. לרוב, יש לשלול רעיון אשלייתי כי הוא גורם נזק מבחינות רבות, ובדרך כלל למי שמחזיק בו מתוך הנחה שיוכל להגשימו על אף שהוא מחוסר אפשרות הגשמה מציאותית.

הפלשתיניות בת זמננו היא דוגמה לאשליה כזו: היא כוללת עם ומדינה המשוללים "רגליים" עובדתיות במציאות – ועם זאת רבים הם בני האדם המעוניינים בהגשמתה של אשליה זו, על אף העובדה שאין להגשמה כזו שום אפשרות מציאותית מעשית. ברוח פילוסופיית זמננו, הפרכתו של הרעיון הלא מציאותי העומד ביסודה של האשליה הפלשתינית מצריך מאמץ מיוחד, שיכוון, קודם כל, ללמידת כלליה של הפרכת רעיון שגוי.

אין זה פשוט לשלול את קיומו של רעיון שגוי משנשתל בתודעה, כי גם כדי לשלול קיומו של משהו יש לדעת במה מדובר: אם אתה טוען שאין בנמצא סוס ורוד, עליך לדעת מהו סוס ורוד. אך ידיעה זו איננה מאשרת את קיומו האובייקטיבי כמהות – ידיעה מסוג זה היא רק הצהרה על קיומו כרעיון, כמהות סובייקטיבית, כציור של הרוח.

במובן זה, השולל את קיומו האובייקטיבי של משהו מצהיר שקיומו הוא סובייקטיבי, כלומר שהוא קיים רק כרעיון מופשט, אשר איננו נמצא במימד גשמי.

בהתאמה לכך, נסיונם של אנשים להביא מהות מופשטת לידי קיום – כמו מדינה פלשתינית, למשל, כמוהו כנסיון לשכנע מישהו באמצעות סרט מדע בדיוני שיש בנמצא טכנולוגיות של העברה על-חושית, מפלצות וחיזרים. אך כפי שסרט מדע-בדיוני אינו תקף אובייקטיבית ואינו יכול להיחשב להוכחה מדעית, כך הוא גם לגבי תעמולה פוליטית, המנסה לגרום לבני אדם להחזיק בפוטנציאל הקיומי של עם שאיננו בנמצא. במקרה הנוכחי, מדובר בעם הפלשתיני.

יצירתה "יש מאין" של עובדה דמיונית לצרכים פוליטיים איננה חדשה. כל הדיקטטורות ניסו לשכנע המונים בתיאוריות שחפצו ביקרן; הנאצים, מתוך הקשר ההסטורי התיאורטי שטוו בינם לבין הגזע ההודי העתיק – הגזע הארי – ומתוך שאיפתם להשתייך גזעית אל מה שראו כמקור התרבות המערבית, קרי: תרבות יוון העתיקה, מימנו חקירות ארכיאולוגיות במזרח התיכון וסיבסדו מחקרים שונים (כולל מזוייפים) שיכול/ים היה/ו להצביע על קשר בין תרבויות הודו/יוון העתיקות לתרבות גרמניה.

דבר זה דומה לכך ביותר הוא המאמץ שעושים במאתיים השנים האחרונות מדענים כדי למצוא את ה"חוליה החסרה" שתוכיח את מוצא האדם עפ"י התפיסה הדארוויניסטית. למעשה, רבות מן התנועות הפוליטיות שמצאו לנכון להשען על תיאוריה אנתרופולוגית, מצאו גם לנכון לתמוך במחקרים שיוכיחו את התיאוריה שלהם. תיאוריית האשלייה הפלשתינית, אשר הביאה לידי קיום במציאות את הרעיון בדבר קיומו של עם פלשתיני איננה שונה.

עם זאת, מה שמייחד את התיאוריה הפלשתינית הוא הישענותה על פעולה פוליטית דומה שנעשתה על ידי הרומאים לפני כאלפיים שנים, כחלק מפעולת דיכוי שהפעילו נגד העם היהודי אשר מרד בשלטונם. למעשה, הרומאים גם אחראים לשם "פלסטין" שהוא חלק מהכינוי שנתנו לארץ ישראל, בנסיון להכחיש את קיומו של כל ערך שמוצאו ביהדות.

על יסוד העקרון הגורס כי צבא מחתרתי מנצח כל עוד אינו מושמד, הצליח החלק הלא-רציונלי של הממסד המדעי במערב לגרום לרבים לחשוב שכל עוד לא הוכחה תיאוריה כטעות היא יכולה להיחשב כאמת – כל עוד אין תיאוריה טובה יותר בשטח.

כך הדבר גם בקשר למיקומה של המדינה הפלשתינית, שרבים מנסים לקדמו בארץ ישראל. התיאוריה שתומכת את האשליה שתקום מדינה כזו, היא אוסף רעיונות סובייקטיביים לגבי קיומו ההסטורי בארץ ישראל של עם פלשתיני, כאשר מקורו העתיק של המושג נמצא בתנ"ך היהודי, המספר על העם הפלשתי, שאין שום קשר הסטורי, תרבותי, גנטי או אחר בינו לבין הפזורה הערבית הקרויה היום בשם זה.

עובדות אלה אינן מהוות, פוליטית, מכשול למי שמעוניין, מטעמים שאינם נוגעים לאמת או לצדק, להמשיך ולפתח את גישת האשליה הפלשתינית, אך גישה זו מתעלמת באופן גמור מכך שיש בנמצא תיאוריה טובה יותר, נכונה יותר, ונתמכת יותר עובדתית, המשמיטה את הקרקע מתחת לתיאוריה שאותה מנסים לבסס היום אויביה של היהדות ללא יסוד עובדתי מספיק; תיאוריה זו מוצגת מזה כשלושת-אלפים שנה על ידי היהדות – והיא עדיין לא הופרכה. התיאוריה היהודית כוללת ידע מפורט ביותר על ההסטוריה של ארץ ישראל, כולל תקופה שבה שלטה בה היהדות - מלכות ישראל – והדברים מוכחים עם כל תגלית ארכיאולוגית חדשה, הנחשפת בדרך קבע בחפירות הנערכות בארץ.

מול העם היהודי וארץ ישראל, שקיומם נתמך באלפי שנות הסטוריה ובאירועים מתועדים, ניצבת היום התיאוריה האשלייתית הפלשתינית. לכאורה אין בכוח העובדות להפריך את עוצמת קיומה של אשליה לאומית כמו זו של הפלשתינים, במיוחד אם בצמוד לאשליה מובטחות לתומכיה גם טובות הנאה בצורת מעמד דיפלומטי, תקציבים וסמכויות שליטה, אך ברי שהסיבה היחידה להתמדתה הקיומית של התיאוריה הפלשתינית היא פוליטית.

ואין ספק כי התמרונים הפוליטיים שעורכת חבורה ממולחת וחמושה של נוכלים על קבוצה של כמה מליוני מהגרים, אשר הגיעו לשטח ישראל, צריכה, כדי להיקלט בלבבות, גם למצע פסיכולוגי מתאים. דבר זה מסביר, בין היתר, את עובדת אימוץ התיאוריה הפלשתינית והחזקתה על ידי אוכלוסיית הרשות הפלשתינית. אך יש להזכיר, בהקשר זה, גם מאפיינים מתחום מחלות הרוח, שהם מתוצאותיה של סוגסטיה המונית שנערכה על האוכלוסיה המדוברת בהתאמה לתיאוריה זו.

סוגסטיה כזו, כדוגמת שטיפת המוח הנאצית או הקומוניסטית, יכולה להביא אדם – או עם - למצב שבו אין הוא מבחין בין דמיון למציאות. במצב כזה הוא דבק ברעיון סובייקטיבי מסויים שיש לו – או שמסופק לו – גם אם אין הוא מתאים לעובדות כלשהן. ההסטוריה של המאה ה20 הראתה יותר מפעם אחת איך עם שלם יכול ללקות בשגעון כזה אם משכנעים אותו לכך על ידי שטיפת מוח מתאימה.

כבר נאמר על ידי חכמי העבר כי "אינך יכול לרמות את כל האנשים כל הזמן" אבל ההסטוריה הפוליטית מוכיחה כי אתה יכול לרמות מליוני אנשים למשך חיים שלמים – ולגרום להם לאמץ אשליות ללא שום יסוד עובדתי, רק לצרכים פוליטיים.

נתונים נוספים