עמים, ארצות ומסורת ישראל

עמים, ארצות ומסורת ישראל

תיאור קורותיו של עם ישראל מאז אברהם אבינו מציג תנועה רבה ממקום למקום ומארץ לארץ. מה יכולה להיות הסיבה? במונחים של תכלית מתוכננת מראש ניתן לומר שכנראה שבני-ישראל גלו מארצם ומנחלתם בכדי ללמוד כי רכוש פיזי הוא אמצעי ולא מטרה. הם היו ברמה גבוהה יותר מרוב העמים כי היו מבורכים ביכולת לעבור ממקום למקום, כשהם מודרכים ע"י רעיונות וידע מופשט, ולשנות את מצבם הפיסי.

ב100 השנים האחרונות קמו באירופה כוחות רעיוניים שהעבירו אוכלוסיות רבות בעולם בעקבות המלחמות, גרמו לעמים רבים להגר אל מחוץ לארצם המקורית והחזירו כל עם לארצו; היו אלה הם הכוחות הלאומיים המקוריים שגרמו לצבא ארה"ב שתילחם על אדמת אירופה והביאו את העמים באירופה למלחמות על טריטוריה וגדולה לאומית על חשבון אזרחים יחידים.

במובן מסויים כוחות מעין אלה מורידים היום את העם היהודי לאותה רמה: היצמדותו לארצו העתיקה מבטאת, במובן מסויים, תפישה טריטוריאלית חייתית כאילו טריטוריה היא המבטיחה מחייה תקינה לאדם. האדם נוסע בארץ שוממת ומגן עליה בחייו. הוא נלחם על שטחים ממוקשים, זרועים צלבים ושכחה שאיש אינו מתכוון לגור בהם או להשתמש בהם והוא אינו כובש כדי להקים בית אלא להחזיק כדי שהאחר לא יקח.

במידה ועם ישראל מאמץ היבטים טריטוריאליים מסוג זה כערכים הוא מחמיץ את מה שלמד במשך דורות רבים בעבר – את היותה של ארצו המובטחת ארץ שערכיה העיקריים הם רוחניים ולא חומריים. בימינו, כשויכוח קשה ניטש על שאלת הזכויות של העם על ארץ הקודש, מסוכן ביותר להתדרדר לטיעונים שיצדיקו את החיים בארץ ישראל על בסיס "בטחוני" במונחים כמו "טווח הגנה" או "יכולת איסטרטגית".

בשל היותו של עם ישראל ממוקד בערכים רוחניים, שומה עליו להקפיד לבסס את הקשר בינו לבין ארץ ישראל ככזה שמעריך את יכולתו להשתמש בארץ כביסוד רוחני שבו יוכל לבצע פעולות הנוגעות למשימות מיוחדות שאינן שוות-ערך לפעילות חיים "נורמלית" כמו חקלאות, כלכלה או הפקת משאבים חומריים.

נתונים נוספים