חוקת ישראל

פרטים
עידכון אחרון ב-חמישי, 17 ינואר 2013 06:44
כניסות: 1311

חוקת ישראל

 חוקה הוא מסמך על פוליטי, אשר בהקשר של מדינה מהווה מגדיר יסוד של העקרונות והערכים שעליהם יבוסס השלטון של מדינה, חברה או ארץ מסויימים, ואשר כל שאר החוקים יהיו כפופים לו. אך יש גם יישומים שימושיים למושג החוקה אשר מרחיבים אותו אל מעבר לשימוש הנהוג במסגרת מדינית. אף כי למדינת ישראל, למשל, אין חוקה, אך יש לתרבות ישראל מסמך בעל אופי חוקתי: תורת ישראל. היותה של תורת ישראל בעלת יישום כחוקה מתבטא בכך שכל ההלכה היהודית נגזרת מהמצוות המוזכרות בה.

למידת החומר האובייקטיבי הנוגע ליהדות, ובמיוחד למקומם של ערכיה בהיקף ההקשר הכלל-עולמי, מגלה לעיני התלמיד המשווה אותם ביחס לערכי שאר עמי העולם, ולאו דווקא בנושאי ערכי מסורת ישראל או ההלכה היהודית אלא בעובדות המציאותיות הנוגעות ליחס בין הישגיו של עם ישראל לאורך ההסטוריה לבין כל שאר עמי העולם האחרים, שהעם היהודי מחזיק בהישג ייחודי בתבל; הוא, ללא ספק, אחד ממניחי היסודות הגדולים ביותר שהיו לתרבות האנושית מאז ומתמיד.

בחינת אוצרות הרוח הגנוזים בקנינו של עם ישראל, מגלים כי הוא קידם את כל המודעות האנושית ליכולותיו של האדם בכל תחומי החיים, תוך ביסוסם על תבונתו. בערוצים המבוססים על השכל ועל מיצוי הגלום ביכולת האנושית מבחינת אפשרויותיו המוסריות ליישום וקידום ההתפתחות האצורה בתרבות האדם. ברבים מהערכים שבהם תרם להתפתחות העולם האנושי הקדימה תרבותו של עם ישראל בדורות רבים את תרבויות יוון ורומא.

באופן שלחלוטין איננו תואם את היות שמה של היהדות לא מוכר ביחס מבחינה מדעית-אובייקטיבית, מראה בחינה של אוצרות תרבותה כי היא איננה נופלת מתרבויותיהן של יוון ורומא; תרבויות אלה, המהוות בעיני רבים את יסוד תרבותנו, ואשר עד ימינו נחשבות לפאר היצירה ההומנית, היו מוקדשות בעיקר לחישול ההיבטים החומריים של תרבות האדם, ובהתאמה לכך, להערכת ההישגים האנושית בתחום עליונות כוח הגוף ויכולות המאבק המלחמתי האיסטרטגי והטאקטי ביחס ליכולות הרוחניות.

יוון ורומא הגיעו להישגים תרבותיים ניכרים בתחומי הרוח, כמו המדעים והאמנויות, והותירו לעולם נכסים רבים בתחום הספרות והמחזאות, אך האימפריות שכוננו לא היו בעלות מכנה משותף מבחינה פילוסופית או פוליטית ולא הצליחו להתמודד עם אתגרי העימות שבו היו מעורבות עם כוחות פוליטיים זרים ואבדו בסערת מאבקי שליטה מושחתים ובעיות של אבדן ערכי אנוש.

הדגש שהניחה תרבות ישראל על חשיבותה הראשונית של הרוח ביחס לחומר היא הסיבה הראשית לכך שאש הרוח הישראלית לא כבתה מעודה מאז בא לעולם, וכל עוד התמיד היהודי לשמור על ערכיו לא נעלמו הוא ותודעת קיומו של האל היחיד, בורא העולם, מקרב האנושות.

על רקע אבדנן של יוון ורומא, והיעלמותן מן האופק של יצירות תרבויותיהן למשך אלף השנים שבהן השתלטו הנצרות ומאוחר יותר האיסלם על האנושות במערב, בולט ההישג הזוהר של העם היהודי; על אף שמכות קשות נחתו גם עליו בהתמודדות נגד ממלכות ותרבויות העבר וגם נגד הרעיונות הדתיים שהגיעו לשלוט בעולם עד ימינו, היוו מכות אלה סכנה בעיקר לקיומו החומרי אך לא הצליחו לגבור על אמונתו. בשל כך איבד אמנם העם היהודי את שלטונו העצמי ואת ארצו אך דבר מאלה לא הצליח לשחוק או לפגוע בערכיו הרוחניים. עובדה זו, שממשיכה להתקיים על אף קשיי קיומו החומריים, מבססת את היותם של ערכיו ראויים לתואר "ערכי נצח".

הצלחת העם היהודי להגשים את נצח ערכיו טמונה, רובה כולה, בספר התורה שלו, אשר ריכז אותם בתעודה גדולה אחת, שביסודו של דבר היתה למגילת היסוד של עם ישראל.

בערכיה האובייקטיביים, שהאמת, המוסר והצדק שבהם חרגו מתחום שימושיותם בקרב העם היהודי והיו לבעלי השפעה בעולם כולו, מילאה תורת ישראל תפקיד חוקתי שהיקפו הטיל את השפעתו על כל תרבויות האדם שמצאו בו שימוש לפחות כדוגמה לחוקת יסוד.    

בזמן שכל שליטי האומות לאורך ההסטוריה פעלו בכוחו של ידע שרובו ככולו חסר יסוד מבחינת הקשר בין עובדות המציאות למוסר האנושי ולפיכך לא היה מעולם בעל סיכויים  טובים להגיע להצלחה אנושית ועולמית, פעלו כל מנהיגי העם היהודי מאז היה לעם בהנחיית ספר התורה שלו, שהוא ספר יסוד של הדרכה באמצעות הנחיות המבוסס על אמת צרופה, כזו המאחדת את יסודות עובדות הידע המציאותי עם מגמת-על התואמת את תכלית הבורא. מבחינה תיאורטית לפחות נוצר ספר התורה על ידי אלוהים והדבר מעניק ליחס בינו לבין העולם אחדות היבטים הנובעת מהעובדה שליצירת התורה ולבריאת העולם מקור זהה. לפיכך פעל העם היהודי מאז ומתמיד לפי הנחיית תורתו על יסוד האמונה שקיימת התאמה בין התפיסה האצורה בו לבין עקרונות המציאות המקיפים את האדם והעולם. 

אף אם דוחים אנו את הטענה בדבר מקורה האלוהי של התורה ותולים את קיומה ביצירתו של בשר ודם, ואפילו אם מדובר "רק" יצירתו של איש רוח גדול דוגמת יצירותיהם של מספר פילוסופים בהסטוריה האנושית, אשר ביטאו ביצירותיהם מחשבות נאצלות אודות תכלית האנושות, נמצא ספר זה בדרגה גבוהה יותר מבחינה עקרונית מכל ידע רשום אחר שלפיו פעלו מנהיגי האנושות לאורך ההסטוריה; בעוד שאלה מבססים את רעיונותיהם באופן סובייקטיבי, על שאיפות שיסודותיהן בקרקע חסרת יציבות מדעית, תפקדה תורת ישראל כמפת דרכים אובייקטיבית שביסודה תפיסה כלל-מציאותית מקיפה, הקושרת את הצדק בכל קצותיו לכלל אחדות, שלפיה אושרו של כל אדם יחיד משתלב עם טובתה של האומה ושל העולם כולו.

שלא כבשום מקרה דומה לכך בהסטוריה העולמית קיימים ביסוד תורת ישראל ערכים כלל-עולמיים, אשר מנוצלים יחדיו לצורך תיקון עולם, כלומר לצורך הבאת האנושות כולה לסדר דברים שבו כל פרטי המעשה חוברים לכדי שלמות ומניחים תשתית לעתיד טוב יותר לכל האנושות. דבר זה משתלב גם עם כמה מאפיינים שבולט בהם, בין היתר, הלשון שבה הוא כתוב.

תורת ישראל על כל מרכיביה, כולל שלל הפרשנויות שנוצרו ביחס אליה על ידי אנשי מקצוע בתחום זה מבין חכמי ישראל כוללת שפה ייחודית בעלת דקדוק מלא, שיעילותה התחבירית עולה בקנה אחד עם דיוקה הידיעתע ויכולת ההבעה האצורה בה, ליוותה את העם היהודי כל דרכו. לאורך כל קיומו היתה זו נתמכת בהסכמה הלאומית הכוללת של כל שדרות העם, אשר בהם התבטאה גם הסכמה רוחנית כללית עם תכניה. הסכמה זו ראתה מאז ומתמיד את מכלול היצירה התורנית בהתאמה ואחדות גדולים אשר איפשרו את יישומה הרציף בן אלפי השנים עד ימינו. באמצעות מפרשיו ומבאריו משמש ספר התורה לאורך כל זמן קיומו של עם ישראל כיסוד המדריך של כל בני העם, ולמעשה מהווה בכך את חוקתו, אשר כל ההחלטות שמתקבלות על ידי החכמים העוסקים בתלכיד ההלכתי שנגזר ממנו מבוססות עליו באופן מושכל, נהיר וכפוף ליכולת הוכחת הקשר אליו.

אין צורך להיות יהודי הבקי בהלכה ויודע את שפתה כדי לגלות כי מבחינה אובייקטיבית ניתן לדעת כבר בהווה, תוך שימוש באמצעים של תבונה טהורה, שתורת ישראל מהווה תעודה אנושית מתוחכמת המקדימה את המחשבה הפוליטית האנושית בדורות רבים. הדבר משתרע על פני תחומים רבים המקיפים את הישגיה הרבים של היהדות בתחומי המדע, הצדק והמשפט. מכלול נושאים אלה מקדים את התפתחותה של התרבות האנושית הכללית בנושאי יסוד רבים. בהקשר זה, איפשרה הלשון העברית גם את העתקתן של שפות זרות רבות בצורה שאיפשרה לחקור את תהליכי ההתפתחות של לשונות עתיקות רבות.

רבים הם ההישגים שבהם הקדימה מסורת ישראל את התרבות העולמית; אחד מהחשובים בין ההישגים הפוליטיים הגדולים ביותר באנושות, מושג זכויות האדם, אשר הוכר באנושות התרבותית בעידן המאוחר יחסית של עידן התבונה שאחרי תקופת התחיה, היה קיים בתורת ישראל שנים רבות לפני שעלתה התרבות ההלניסטית על בימת ההסטוריה. המשפט הרומי, אשר נחשב בימינו על ידי רבים כאבן יסוד של התרבות המדעית והמשפטית של ימינו, חייב את קדימותם של הנושאים האובייקטיביים הכלולים בו לתורת ישראל. לכך ניתן להוסיף את התאמה המדעית הקיימת בין תורת ישראל לבין שיטות הידע של יוון ורומא לפחות מבחינת ההתאמה ההגיונית והמתימטית.

נתונים אלה לגבי היחס בין תורת ישראל לתפיסות המדעיות של תרבויות ההסטוריה האנושית, הנחשבות עד ימינו ככאלה שהניחו את היסוד למכלול הידע התרבותי המתקדם ביותר של האנושות בעולמנו, מסתכמים במסקנה שמבחינות רבות מהווה תורת ישראל מסמך תשתית מיוחד במינו שניתן לייחס לו מעמד של חוקה מדעית כלל עולמית, כלומר מסמך עקרונות ידע יסודיים שממנו ניתן לגזור את מכלול הידע השלם ליישומים מפורטים. לאור הידוע לנו בהווה, רחוק עדיין מה שאנו יודעים בימינו ממסקנה גורפת מסוג זה ביחס לכל מכלול הידע האנושי. אך בגלל היעדרו הרב של ידע יסודי הקיים בידי האנושות ביחס לתחומים רבים, לא נוכל להעריך נכונה את מידת מלאותו המידעית של הידע התורני.

תוכנה של תורת ישראל איננו מוגדר ומוגבל רק למה שנוגע לפעולות שעם ישראל אמור לבצע תוך כדי קיומו, אלא נוגע גם ליסוד הראשוני שממנו נגזרות פעולות אלה: סיפור בריאת העולם. סיפור זה הוא בעל אופי מחייב מבחינה פילוסופית-הגיונית, שכן הוא מכיל את תיאור העובדות הקיימות בבסיס בריאת העולם; בהקשר זה ממקמת התורה את יצירת העולם, הכולל את חוקי הטבע ויצירת התורה, הכוללת את חוקי חיי האדם באותה מהות מציאותית – האלוהים – ובכך מניחה את יסודות החוק על קרקע יסודות המציאות. דבר זה מעניק למלוא היישום החוקי של יישומי החוק ונגזרותיו מעמד מטפיסי (כלל-מציאותי).

דבר זה יוצר שדרוג-עילי לכלל ההיבט החוקתי של תורת ישראל; ככזה הוא מעלה אותה לדרגה שהיא גבוהה מהמעשה המלאכותי המקובל כחוק פוליטי בעולם האנושי ורחבה יותר מכזו שאמיתותיה נוגעות רק לעם היהודי. למעשה, היא מהווה מהות מאוחדת מבחינה פילוסופית, שבה מתאחדים המטפיסיקה והפוליטיקה ותומכים זה בזה. מעמד זה ממקם אותה, בתוקף היותה יצירתו של בורא העולם והאדם, כעובדה יסודית אחת שכל יחיד בעולם חייב להתייחס אליה ברוח הדומה לזו שבה רואה אותה מאמין היהודי: כיסוד הקיום כולו, המחייב את כל האנושות להכרה בו, באותו מובן שבו מתייחסים למציאות וזה לזה כל ענפי הידע האנושי, כאשר הדבר מעניק לחוקת ישראל תוקף מציאותי כלל עולמי.

נתונים נוספים