אובאמה ואוסאמה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 848
אובאמה ואוסאמה
על הבגידה כמחלת-רוח
שמותיהם של הנשיא האמריקני והמנהיג-רוצח הערבי נתפסים היום כמסמלים את העימות המתחולל היום עלי אדמות בין העולם הנוצרי-מערבי לבין העולם המוסלמי; לכאורה מייצג כל אחד מהם ערכים תרבותיים ודתיים המנוגדים זה לזה, אך למעשה יש יסוד ערכי משותף אחד לשני אישים אלה ולתרבויות שהם מייצגים, המתבטא בגישתם הפוליטית: הבגידה. לפיכך גם היום, כאשר איומו של בן לאדן הוסר מעלינו, עדיין רובצת סכנת הבגידה, כשהיא חיה וזוממת לפתחנו, ומוטל עלינו להבין את טבעה של מחלת-הרוח המסוכנת הזו, העלולה לפגוע בנו.
אי נאמנות, הפרת חוזים ובגידה הם מסימני ההיכר של חברה חולה. חברה בריאה מבוססת על כיבוד הסכמים בין בני אדם שכן, בשל העובדה שחיי האדם מבוססים על תכנון לעתיד, כל מכלול הקיום האנושי המורכב מלא וגדוש בחוזים שונים, רוחניים וחומריים, התובעים מהמתחייבים בהם למלא את חלקם. קיומם של חוזים והסכמים בין בני אדם הוא ענינם של כל המרוויחים מקיומה של החברה מתקדמת – והבגידה, אולי יותר מכל מהות אחרת, היא סמל לכל מה שמנוגד לברית האחווה הקיימת בכוח בין בני אדם בעולם.
זהו ההקשר שלאורו ניתן להבין את מצב המחלה של העולם בימינו, כי מצב זה איננו אלא תוצאת תהליך הסטורי עולמי בן מאות שנים שבהן נבנה באנושות משבר אמון חמור, שלו אחראיות דתות הנצרות והאיסלם. כדי להשיג שליטה עולמית הפעילו דתות אלה את הבגידה ככלי פוליטי קבוע, ובכך דרדרו את העולם לתהום מסוכנת. מחדל מוסרי זה נבע מהיותן של שתי דתות אלה מבוססות ביסודן על בגידה.
כשמדובר בנצרות ובאיסלם, יש לדתות אלה לא מעט במשותף. אחד מאלה - שהוא שנאת ישראל – קשור לשני, שהוא העובדה ששתיהן יצאו מחלציה של היהדות. דבר זה שופך אור על היותן אויבותיה המושבעות של היהדות, על כל הנזקים והקשיים שנגרמו בגינן לבני העם היהודי, ועושה אותן לבוגדות בה, באימן. מה שאופייני לבגידתן ביהדות הוא שלא רק שהן שונות ממנה אלא שהן טוענות לכתרה ומעונינות בתפיסת המקום שיש לה בעולם באמצעות התיימרות להחזקה בערכי היסוד שלה – תוך כדי הכחשתם. דבר זה מוסיף על בגידתן בדת היהודית גם בגידה באמת ובצדק.
את הבגידה הנוצרית ניתן למצוא כבר בהופעתו היסודית של הכזב שלפיו הנצרות ממליצה על "הגשת הלחי השניה" בצד העובדה ששום עם נוצרי מעולם לא ביצע זאת הלכה למעשה. את כל מה שצריך ללמוד על הבגידה המוסלמית ניתן למצוא במעשהו של מוחמד.
מבחינה מוסרית מהווה האירוע ההסטורי הידוע כ"הסכם קורייש", שבו הפר מייסד האיסלם, הנביא מוחמד, הסכם שלום שחתם עם שבט אויב, כמורה דרך להונאת האויב הלא-מוסלמי. דבר זה מבטא את אחת המגמות הקיימות מאז ועד היום בפוליטיקה המוסלמית, המצדיקה את הפרתם של הסכמים כחלק מאיסטרטגיה לגיטימית. עכשוויותה של גישה זו התבטאה זמן קצר אחרי הסכמי אוסלו, כשיאסר ערפאת הזכיר אותה יותר מפעם אחת בנאומים שנשא, והם אלה שהכשירו את הקרקע מבחינה רעיונית להפרות הגסות של הסכמי השלום על ידי הפלסטינים. כל זה מסתכם בכך שבעולם המוסלמי לא רק שאין הבגידה נתפסת כלא מוסרית, אלא שלעתים – במיוחד אם הדבר נעשה נגד ה"כופרים" – הבגידה מוצדקת.
בעולם המערבי, שבו הפכה הבגידה לחלק מהפוליטיקה הפרגמטית, מהווים מזה זמן רב הפרת הסכמים, בגידה באמון ומעילה חלק של העולם הפוליטי, הידוע בעידן האחרון כגישה של "ריאל-פוליטיקה". מדובר במיתוס פוליטי-דיפלומטי, שכוונתו הענקת מחמאה על היותו של המחזיק בה אדם "ריאלי" (מציאותי), כלומר שאין הוא מרשה לערכים "שמרניים" כמו "סנטימנטים" ו"רגשות" להעיב על שיקול דעתו ה"רציונלי". אך למעשה מבחינה מוסרית מדובר בלא יותר מאשר בבגידה והפרת אמונים.
בהקשר זה מהווים אובאמה ואוסאמה נציגים מתאימים לסוג הבגידה המקובל על שתי התרבויות הפוליטיות. לאור זה ניתן להבין כי על אף שהנשיא אובאמה ואוסאמה בן לאדן מייצגים, לכאורה, את שני קצותיו הקיצוניים של העימות העולמי המתחולל בימינו בין האיסלם הקיצוני לעולם החופשי, ושניהם מהווים סמלים לערכים אוניברסליים מנוגדים, יש ביניהם לא מעט מן המשותף; מה שמשותף לשניהם בולט קודם כל בדמיון שקיים בין יחסם המוצהר, החיובי, לערכי האיסלם. בהקשר זה יש משמעות חשובה לעובדה ששניהם דאגו להצהיר כי הם מכבדים את האיסלם ורואים את העולם המוסלמי ככזה שיש להוקירו ולכבדו. מה שאינו פחות בכך מבחינת חשיבותו – במיוחד על רקע העובדה ששניהם מקורבים לאיסלם - היא העובדה ששניהם, כל אחד בכוח אישיותו ומשאביו, פעלו כדי לקדם את מה שהם רואים כטוב שבעולם, כאשר כל אחד מהם הגיע במאמציו לעמדה שבה יכול היה לנצל את חשיבתו, השפעתו ואת המשאבים שבידו לצורך זה.
אך כאמור לעיל, מעל ומעבר לכל אלה מתבטא המשותף לשניהם בעיקר בעובדת היותם בוגדים - ועל אף שהתרבויות שהם מייצגים שונות זו מזו, חשוב להכיר בכך שבשתי התרבויות מהווה הבגידה ערך מקובל ואפילו – בהקשרים מסוימים – הכרחי. ועם זאת, בצד הבגידה הפוליטית, המתרחשת בין בני אדם במימד הבין-אישי והבינלאומי, חטאו שני אלה גם בבגידה רוחנית, שהיא עקרונית ויסודית יותר, שכן בה פונה הבוגד לא נגד בני אדם אחרים אלא נגד עצמו. הבוגד הרוחני - והנשיא האמריקני והטרוריסט הבינלאומי הם דוגמה לכך - פועל נגד הערכים שהועילו לו ושעליהם ביסס את דרכו. לכן, על אף ששניהם הצליחו להשיג את אהדתם של רבים, שראו בהם נאמנים לערכיהם, עובדה היא ששני אישים אלה פעלו בדרך שיש בה כדי להציגם כמי שפעל נגד הערכים שהעניקו לו תמיכה ונשאו אותו מרחק רב.
בגידתו הפוליטית של אוסאמה בן-לאדן בארה"ב התבטאה ביציאתו נגדה אחרי שסייעה לארצו לגרש ממנה את הכיבוש הסובייטי. אך בגידתו הרוחנית הקיפה את ערכי העולם המערבי שנגדם יצא, שכן כל המשאבים שאיפשרו לו להילחם נגדם, שבראשם הונו והטכנולוגיה המתקדמת שבאמצעותם פעל – היו ביטוי מובהק של ערכי המערב, שלא היו בנמצא בלעדיו.
בגידתו הרוחנית של הנשיא אובאמה מתבטאת בתמיכתו הפוליטית במשטרים עריצים מחד ובהפרת חוזי ההגנה שעליהם חתומה ארה"ב עם מדינות כמו ישראל. בנוסף לכך נמנע אובאמה מלתמוך במנהיגים שסמכו על תמיכתו, כמו מובארק – אך עיקר בגידתו מתבטאת באי עמידתו לצד החופש, שהוא הערך שהביא אותו לבית הלבן. ויש בפרגמטיזם שבו נוקט אובאמה לאחרונה, שאינו אלא בגידה מוסרית בהתאם לנחיצות הרגע, כדי להפחיד את כולנו.