בין לאומיות ללאומנות

 

בין לאומיות ללאומנות

בחדשים האחרונים הולך ומתמוטט חזון אירופה המאוחדת, כפי שניתן לראות בתוצאות הסקרים ובמשברים הכלכליים המקומיים האחרונים שמתרחשים ביבשת זו. נראה שעמי אירופה פשוט ממאנים לטשטש את זהותם הלאומית ודוחים את רעיון האיחוד שמשמעותו, למעשה, התבוללות.

מסתבר שלא רק היהודים, אלא כל בני האדם, פשוט אינם אוהבים שמחסלים חלקים ממורשתם, ובתוך זה את המאפיינים הלאומיים שלהם. הצרפתים, ההולנדים והאנגלים אוהבים להיות צרפתים, הולנדים ואנגלים.

הטבע אוהב את זהותו; כל בעלי החיים דבקים במאפייניהם ולא רק נמרים – אלא גם אנשים – אינם אוהבים להפוך את חברבורותיהם בקלות.

ואל לנו להיתפס לרעיון הנואל ששאיפה ללאומיות זהה עם לאומנות: לאומיות משמעה גאווה במורשת המשותפת של בני לאום אחד ובהישגם המשותף ברמות שונות, הבא לידי ביטוי ברמות גבוהות של תרבות לאומית; לאומנות, לעומת זאת, היא ראיית הלאום הקולקטיבי כנעלה על האדם היחיד וחשוב ממנו, בצד והנטיה לכפות את עליונותה של מדינה מסוימת על מדינות אחרות (או, כמו במקרה של הנאציזם, על העולם כולו).

ואין לשכוח כי לרוב באה לידי ביטוי הלאומנות באלימות כנגד אזרחיה של המדינה הלאומית, אשר מנסים להציג ערכים לא מקובלים על הלאומנים כשווי-ערך עם ערכיו האובייקטיביים של הלאום המקומי או, אפילו, כמקורותיו. בגרמניה הנאצית, למשל, הוציאו מנהיגיה להורג את כל מי שלא הסכים או התאים ללאום המקומי – וכמובן שהסיבות נקבעו על ידי ההנהגה.

מבחינה זו, הרי במידה שבה יש להתנגד ללאומנות יש להתייחס אל הלאומיות באהדה, ביחס ישר להיותה מבטאת זהות אובייקטיבית, קיימת, של מאפיינים לאומיים, במיוחד אם מדובר במאפיינים תרבותיים חיוביים, המועילים, מחזקים ומעשירים את היחיד הכלול בקבוצה הלאומית הנתונה ולא באים על חשבון זכויות האדם שלו.

נתונים נוספים