הטרור הלגיטימי

 

הטרור הלגיטימי

מפגן הכוח של המוני מוסלמים באירופה אינו אלא טרור מסוג חדש, רוחני, פוליטי-פסיכולוגי. טרור משמעו הפחדה, הטלת אימה. טרור, בהגדרה, הוא צורת אלימות לא פיסית – פסיכולוגית – אשר יכולה להיות תוצאה של פעולות מסוגים שונים, פיזיות או לא.

הצלחת תמנון הטירור העולמי – ואין זה משנה באיזו זרוע מסויימת של התמנון מדובר - נמדדת לא במה שהוא מצליח לבצע פיזית, אלא בפחד שהוא מצליח לעורר בהמון. לאחרונה, במיוחד, מורגשת יכלתו של הטירור לא רק בכך שההמונים משתכנעים ברוע אלא – ובמיוחד - במידה שבה הוא מצליח לשכנע את ההמונים שלא לתמוך בטוב.

וזה מה שקורה לאחרונה בעולם החפשי על ידי סוג חדש של טירור ששומה על העם היהודי לעמוד על אפיו המיוחד: טירור פוליטי לגיטימי.

הלגיטימציה של טירור זה מתבססת על עובדת היותו של הטירור פעיל בהקשר של פעולות פוליטיות לגיטימיות, אך הרסניות, אשר השמאל הוא שנתן להן גושפנקה כלל-עולמית: הפגנות ו"שביתות".

ההפגנות וה"שביתות" מוכרות לנו היטב מההרס שהן גורמות בידי השמאל המקומי בהקשרים של סכסוכי עבודה, תביעות שכר והטבות; כל אזרח יודע, אף כי לא תמיד הוא מודה בכך באופן מוצהר, כי אין שום קשר בין המושג "שביתה" לבין הרס, נזק ובלימת אפשרות עבודה של אחרים. אך מה שהציבור הרחב אינו מודע לו הוא המידה הרבה שבה מעניקים שתיקתו ומחילתו בנושא כוח והיתר להשתוללות השמאל; בחסות הלגיטימציה המוענקת על ידי הציבור לכוחות ההרס של השמאל, במיוחד בכך שאין מערכת החוק והמשפט מתייחסת אל ה"שובתים" והמפגינים ההרסניים של השמאל באותה שיפוטיות, אכזריות ואכיפה שבהם היא מתייחסת אל מי שמפגינים למען זכויות האדם של האזרחים הנרצחים על ידי הפלשתינים, למשל.

בארץ ובאירופה יכולים אנו לראות, חדשים לבקרים, איך, במסווה של מאבק ל"זכויות העובד והלומד", משחיתים "פועלים" ו"סטודנטים" רכוש רב ופוגעים, תוך הפעלת אלימות, בזכויות האדם של בעלי רכוש וענין שאיתרע מזלם להיות מהצד השני של המתרס או סתם להיות במקום כעוברי אורח – ולצאת מכך ללא פגע או תביעה, שלא לדבר על כך שהמזיקים גם מנצחים כי אלימותם מצליחה "להפעיל את הלחץ הנדרש" כדי לתת בידיהם את מושא תביעתם – ומה שגרוע יותר מכך: את זרי התהילה אשר למאבק הצודק.

באותה רוח של ההפגנות האלימות של הסטודנטים משנות ה60, אשר מנהיגי השמאל מעולם לא הסתירו את הערצתם להם, ואשר חלק מהם אף היו שותפים להם בפועל, פועלות היום ברחבי הכוכב כולו קבוצות אנרכיסטיות הפועלות דרך קבע כנגד הממסדים הממשלתיים, כשהן מנקזות את האנרגיה ההרסנית של צעירי העולם המתוסכלים, בדומה למשחקי הכדורגל מושכי האלימות; קבוצות אלה מופיעות כלוואי של קבע לצד כל התכנסות של מנהיגי העולם, והן מפעילות את הפגנות הטירור שלהן כמחאה על התגבשותה של ממשלה עולמית ריכוזית (*).

לאחרונה גוייס סוג זה של טירור על ידי האיסלם הפוליטי; לטירור הפלשתיני הרצחני הפיזי, המופעל כנגד תושבי ישראל, הצטרף טירור פוליטי פסיכולוגי, המופעל על תושבי אירופה ואמריקה. טירור זה מופעל על ידי עשרות אלפי מפגינים מוסלמים, רובם אזרחים מקומיים, הממצים את האפשרויות המוענקות להם על ידי הדמוקרטיות האירופאיות החלשות ו/או המושחתות, ותחת התירוץ של מיצוי חופש ההבעה, הם מפעילים לחץ פוליטי עצום על מדינאי ארצות העולם החפשי – כלומר: הנוצרי - אשר, למעשה, נכבשו כבר מזה זמן רב על ידי האיסלם.

הקורא היהודי יכול רק לתאר לעצמו מהו, בתנאי עימות פוליטי כוחני ולא-אינטלקטואלי (האפייני לפוליטיקה העולמית העכשווית), האפקט שנגרם על ידי עשרות אלפי מפגינים זועמים, ה"מביעים את רגשותיהם" בחוצות עריהם; לפחדן הממוצע המודרני די בסכין מצויירת על שלט כדי "לשכנע" אותו בצדקת זה שמניף השלט – במיוחד כשכל מה שהוא צריך לעשות הוא "רק" להתנער מהיהודי...

הטרור החדש הזה צועד היום את מצעד הנצחון שלו בעולם החפשי, מתוך ניצול העובדה שהמשטרים בעולם החפשי לא יעיזו למצות עם המפגינים המוסלמיים את הדין על מעשי ההרס שלהם, אחרי שהדגימו שאינם עושים זאת עם המפגינים ה"לגיטימיים" של השמאל.

(*) פעולות המחאה של תנועות צעירים אנרכיסטיות אלה מתבצעות מתוך אי הבנה גמורה לכך שבהפגנותיהם האלימות והפרועות הן משרתות, בדרך מצויינת, את האינטרסים של ההנהגה העולמית, שכן הן מדגימות מדוע יש צורך בסדר שירסן אותן. במסגרת זו גם לא ניגע בעובדה שהממשלה העולמית המתגבשת היא זו אשר מפעילה את הטירור הגלובלי – ולכך נייחד מאמר אחר.

נתונים נוספים