המלחמה האמיתית וזכויות האדם
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 893
המלחמה האמיתית וזכויות האדם
בניגוד למקובל, כל המלחמות בין חברות שאינן מכירות בזכויות היחיד/האדם, אינן מלחמות בין עמים, גזעים, מדינות או ארצות אלא, בעצם, מלחמות של הרעים משני הצדדים כנגד הטובים משני הצדדים; המלחמה בין אנגליה לצרפת, למשל, איננה בין האנגלים לצרפתים אלא בין האנגלים והצרפתים הרעים לאנגלים ולצרפתים הטובים. רעים מה משמעו? אלה הפוגעים בזכויות האדם. בהקשר הנתון, משמעו אלה מבין שני העמים הפוגעים בזכויות האדם.
חברה אנושית איננה כוח אחד. חברה מורכבת מיחידים שכל אחד מהם הוא בעל השקפות אישיות ופרטיות משלו. כל חברה מהווה מרקם של כוחות שונים אשר, במקרה של רוב החברות הידועות, אינם מתואמים ובד"כ אף יש ניגודים פנימיים בתוכם. לעתים ניגודים אלה גדולים ועקרוניים עד כדי כך שהם מהווים יסוד למלחמת קיום.
כך, פעמים רבות יקרה, כאמור לעיל, שמה שאנו רואים כלפי חוץ כעימות של מדינה א כנגד מדינה ב הוא, למעשה, עימות בין הרעים של א וב לבין הטובים של א וב. המלחמה הנפוצה, יותר משהיא עימות בין מדינות, היא עימות בין רעיונות, והיא מייצגת בד"כ שיתוף פעולה של הרעים כנגד הטובים, אפילו אם רעים אלה אינם מכירים אישית זה את זה או יודעים על ברית כזו.
העובדה היא שהטובים של עם אחד - אלה שמאמינים כי עמם/מדינתם/ארצם מייצג/ים צדק וערכים נאצלים - הם שיגיעו בד"כ לשדה הקרב בכדי לשפוך את דמם של טובים אחרים שיגיעו גם הם לשדה הקרב בשל אותם ערכים. הרעים, לעומת זאת, יהיו אלה שייזמו את המלחמה, יארגנו אותה, יגייסו אליה את הטובים, יפקדו עליה - ויחתמו על חוזי השלום הזמניים שיבטיחו תמיד את המשך שליטתם על הטובים.
רק בחברות שבהן קיימת בין האזרחים הסכמה על איסור פגיעה בזכויות האדם, יכולים הטובים להיות משוחררים מפגיעה בזכויותיהם על ידי הרעים - בין אם הם שוכנים בצד שלהם או מעבר לגבול.
כאשר אין הסכמה כזו, רודים שליטי המדינות באזרחיהן באמצעות פגיעה בזכויות האדם שלהם, כופים עליהם את דעתם, שולחים אותם למלחמות פתאים לא מוצדקות - ונפגשים בועדות בינלאומיות כדי להסכים על כללי המשך המשחק בחייהם. מתוך ראיה זו ניתן להבחין בהסכמה הקבועה שנוצרת, פעמים רבות, בגושים כמו אירופה או העולם הערבי, שבהם יש לשליטים הסכמה עקרונית על דרך הממשל הנכונה. הסכמה זו היא, פעמים רבות, ביטוי של מלחמה משותפת של השליטים נגד נתיניהם. בהקשר זה, ניתן לראות איך, פעמים רבות, בזמן שחיילי צבאות שונים קוטלים זה את זה בשדה הקרב, נפגשים המצביאים, או, מה שנפוץ יותר, מנהיגיהם הפוליטיים של הצדדים, ומפגינים רוח טובה של הסכמה הדדית וידידות פוטנציאלית השורה ביניהם.
זהו הביטוי השגור של הברית הקיימת, תדיר, בין מנהיגי ארצות שהגיעו להסכמה על פגיעה בזכויות האדם של אזרחיהם, תוך הצגת היחסים ביניהם, כלפי חוץ, כמלחמה. את המרמה המעורבת במערכת יחסים מסוג זה ניתן לחשוף בימינו, פשוט, על ידי החיוכים הלבביים המלווים את הפגישות שבין האויבים; אין צורך בעין מזויינת כדי לחשוף את העובדה שחיוכים אלה אינם תוצר של נימוסיות דיפלומטית, אלא של ספונטניות טבעית.