הנוער לשלטון

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 873

 

הנוער לשלטון

בוש, קלינטון ומה הלאה?

יש משמעות מיוחדת לכך שאחת הפעולות הצבאיות הצודקות והיעילות ביותר שנעשו בעשור החולף - מלחמת המפרץ - לא הקנתה לבוש האב, נשיא ארה"ב בזמן הפעולה, מספיק יוקרה והערכה בכדי לקנות לו תקופת כהונה נוספת במשרתו; הוא נאלץ לפנות את מקומו לנער שלקח את השלטון בסיסמה "העולם שייך לצעירים": קלינטון.

זה מדהים לראות איזה נזק גרמה הדמוקרטיה לאומה כמו אמריקה, ואיך לקחה את הנשיאות מאדם שהוכיח יציבות ונחישות, כנראה בגלל ששמו נקשר למלחמה, לשמרנות, לשכל-ישר ולעוד ערכים שיש בהם "סכנה" לאורח החיים של בת היענה האמריקאית. את הניהול על משאביו העצומים של הארגון המדיני הגדול ביותר בהסטוריה העולמית הפקידה הדמוקרטיה, לאחר שהורידה את בוש מכס השלטון, בידיו של נער חמד שכל מה שיש לו להראות הוא מרד רגשני במוסכמות. תסמונת הנעורים של מרד רגשי היא די מגוחכת כשהיא עוברת על נער בגיל ההתבגרות, ואז אפשר לעבור בסלחנות על אהבה, פרחים, שאיפה עיוורת לשלום ודאגה לחיי הבר על חשבון מפעלי גז - אך כשהיא עוברת על אומה שבידי הכלכלה והצבא שלה מופקד גורלו של העולם החופשי היא מסוכנת וטרגית ביותר.

לחף מפשע ולצודק אין שום דבר להרוויח מכך שמגינו החזק הופך לפציפיסט ומחליט שמה שלא קורה בביתו איננו מענינו... מלחמת המפרץ הצטרפה לרשימה הארוכה מאד של ענינים אמריקאיים לא גמורים המצפים לפתרון לפחות מאז המהפכה האמריקאית - והוא יהיה כך כל עוד העריץ הרצחני - בעירק, פקין או דמשק - יושב מגחך על מושבו למול קברי האלפים שכרה, ושעבורם כל המלחמות לעולם לא יסתיימו באופן צודק.

כשהנשיא לשעבר בוש מנכש עשבים שוטים בגינתו הפרטית, עושה ג'וגינג או יוצא להרצות בפני שאר פנסיונרים על תהילת העבר שלפני עשור, כשהנשיא הנוכחי כורה בור לצדק ולאמת ומתכונן לטמון בו את מדינת ישראל לפני סיום תקופת כהונתו, ניתן לצפות כי הנשיא הבא - אם ירצה להיבחר - יהיה חייב להציג "נעורים" משכנעים יותר.

"נעורים" אלה, כפי שהם מובנים בעולם המערבי-נוצרי מאז ישו, שהוא דגם האב הראשוני שלהם, הוא בעיקר יציאה כנגד הממסד ו/או המבוגרים. על האיש המייצג זאת לשכנע את הציבור האמריקאי שהוא שובר מסגרות, שהוא יוצא כנגד ערכים של סדר מיושן ושהוא דוגל בערכים נוצריים כמו ויתור והקרבה. זה איננו משנה, כמובן, אם הוא באמת צעיר או באם הוא באמת מוותר או מקריב – בין אם הוא באמת צעיר או באם הוא באמת מוותר או מקריב - הוא צריך רק לשכנע שהוא מוכן לכך.

זוהי הטרגדיה הגדולה של הדמוקרטיה בכלל ושל השיטה האמריקאית בפרט: הרי ממילא אין איש יודע מה באמת נעשה שם, בבתים הלבנים האטומים של מנהיגי העולם. הרי ממילא אין איש יכול לבדוק דבר, לוודא דבר או לבקר ביקורת אמיתית; אז אם כל מה שנשאר לבחירת האזרח זו תדמית, נשאר לאזרח רק לדאוג לכך שמי שיתפקד כנשיא בטלויזיה הפרטית שלו ייראה צעיר יותר, נועז יותר, מורד יותר…

לפני מספר שנים נפגשו עם בוקר שני ג'וגינגים שטופי זעה, בוש וקלינטון, שאחד רץ כי לא נשאר לו דבר אחר לעשות, והשני רץ כי זה מה שהתחייב לבוחרים: אמריקה חדשה, צעירה ורעננה, הרצה במעגלים. לא רחוק היום ובו יילך איש זקן יותר, אך צעיר יותר בתדמיתו, באותם מעגלים שאינם מובילים לשום תכלית אמיתית. הרי במעגל לא צריך לרוץ - אתה ממילא מגיע בסוף לאותו מקום; זו, אולי, הסיבה לכך שהפוליטיקה המערבית דורכת, למעשה, באותו מקום מזה דורות – וכל מה שהיא מצליחה להשיג, בכל פעם מחדש, אינו אלא דמות צעירה וחדשנית, המכסה את אותם ערכים ישנים של נצרות עתיקה.

וזה מזכיר לי את הבדיחה על השלד שנכנס לרופא והרופא אומר לו: "אז בסוף בכל זאת באת…"

נתונים נוספים