חוקת עירק

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1298

חוקת עירק

על רעיונות כפויים ועוד.

חוקה, עם, משאל, דמוקרטיה, חופש, זכויות ועוד הם מושגים שהתפתחו במערב במשך כמה מאות שנים. מושגים אלה, שנתבשלו אחרי מהפכות ומלחמות פנימיות רבות, נכפים היום על ידי המערב במדינות שאינן מערביות וספק הוא אם יש התאמה ביניהם לבין האוכלוסיות שאמורות לקיים אותם. את הספק יש לתמצת בשאלה: מה טובה תצמח לאדם אם ינסה ליישם בחייו ידע מתוך ספר שאין הוא מבין את מושגי היסוד שלו.

אין ספק שמצבה של עירק אחרי משאל העם טוב יותר ממה שהיה בתקופת שלטון סדאם, אך אין זה אומר שעירק של היום כמוה כמדינה חפשית לכל דבר – ובודאי שהוא איננו כמצבן של מדינות המערב; לאנשים היושבים בעירק יש עוד הרבה לעבור לפני שיגיעו למעמד של עם – אם בכלל.

אם בכלל – כי לא ברור אם המוני האנשים המתגוררים בטריטוריה שהוגדרה לפני כמה עשרות שנים כ"עירק" שותפים בהשקפה, במאפיינים או בעקרונות העומדים ביסודו של עם; כעת, לפחות, כל מה שמאחד את עירק אינו אלא מלאכותי בעיקרו – ודבר זה מודגש על ידי הטבח הפנימי שמתבצע בה בימים אלה חדשים לבקרים. סוג כזה של טבח לא נגמר מעיד על קיומן של לפחות שתי ישויות קבוצתיות במקום – וגם על אי הצדק במחשבה שאחת מהן צריכה לשלוט בכל השטח הקרוי "עירק" וכתוצאה מכך על עמיתתה.

למעשה, זה בכלל לא ברור אם ההמונים המאכלסים טריטוריה זו נמצאים במצב שבו הם יכולים או זכאים למשול בארץ גדולה כל כך. תפישה יסודית זו, שלאורה פועלת ארה"ב, מנהיגת המערב של היום, בעירק, איננה תואמת מציאות, אלא אידיאולוגיה: האידיאולוגיה האנטי-אימפריאליסטית, המכריחה את ארה"ב לארגן את מצבה החוקתי של עירק מסביב למשאל-עם, מתוך הסברה שיש למצב שתי אלטרנטיבות לא מוסריות: עריצות וכאוס.

למעשה, המצב המוסרי האידיאלי של טריטוריה כמו עירק הוא מצבה המציאותי – זה שהיה בה לפני ההסכם המערבי שנתן את השליטה בה לפראי האדם מקומיים (שהסתכמו לבסוף בעריצות הסדאמית): מצב של חופש.

אין ספק שהחופש שהיה בעירק לפני מאה שנה היה רחוק משלמות: הוא היה פגום ורחוק מלהיות החופש האפייני לעם חפשי שגיבש את מושגי החופש באופן עצמאי. אך אפילו בשיא שליטתו של האימפריאליזם האירופאי בעירק לא נהגו האירופאים במקומיים כפי שנהג בהם "אחיהם", העריץ המקומי שטבח בהם ואחד את כולם בצבת ברזל: סדאם חוסיין.

אך באופן יסודי יותר, אין אני מציע להשיב את הגלגל אחורה עד לתקופת האימפריאליזם הפרימיטיבי אלא לציין כי יש להגיע למצב של חופש שמתאים יותר למצבם הפילוסופי והמנטלי של האוכלוסיה המתגוררת בחלקת הארץ הלא הומוגנית הזו, ולהימנע מלכפות עליהם מושגי חופש מערביים הר כגיגית.

חופש כזה לא יושג על ידי כפיה של כלל האוכלוסיה למשאל-עם שרובו ככולו איננו מבין בו כלל – אלא על ידי הפרטה.

בהקשר של עירק, משמעו מכירה של נכסיה היצרניים שאותם הלאימה עירק לפני פחות ממאה שנה לכל המרבה במחיר והעברתם לידיים פרטיות על יסוד מכרז בינלאומי.

האם פירוש הדבר ביטולה של עירק? אולי; התשובה לשאלה זו טמונה בשאלה האם מתחת לכותרת "עירק" קיימת היום ישות אנושית אמיתית, המחזיקה בערכים שניתן לראותם, אובייקטיבית, כעירקיים. אך יתכן גם שפירושה של הפרטה כזו היא השבתה של עירק לבעליה האמיתיים וטיהורה מגורמים לא שייכים, פולשניים, אשר השתלטו עליה שלא בצדק – ואין הכוונה לאמריקנים של היום או לאירופאים של שלשום.

כדי לבצע זאת על העולם להשתחרר מהאידיאולוגיה האנטי-אימפריאליסטית, הנובעת מהגישה המרכסיסטית-מטריאליסטית, הרואה את כל מי שעושה רווחים ממשאביו של שטח מסויים כמי שגוזל רווחים אלה ממי שמתגורר בסביבת השטח הנתון.

הטעות שבגישה היא ראייתו של המתגורר כבעליו בזכות של כל השטח, על משאביו והרווחים שניתן להפיק מהם. אך אדם איננו הבעלים של נכס בתוקף שהותו בסביבתו: רק היחידים והארגונים (המבוססים על זכויות האדם) הפועלים לניצול שטח והפקת רווחים ממנו ומן המשאבים שבו, הם בעליו של נכס כזה.

למי שייכים בארות הנפט שבתחום עירק? יהיה אשר יהיה הבעלים, הוא לא יהיה מי שהשיג אותם בכוח הזרוע, כלומר על ידי רצח, שוד וביזה. אם עשה זאת הוא יהיה בעל חוב ולא בעל זכות.

האם העם העירקי, כשלם, קיים? לא בטוח. למעשה, זהו אוסף של בני אדם שקובצו יחדיו רק כמשלמי מסים או כעבדים לעריץ. בכל מקרה, כעם לא-קיים, החסר מורשת מאוחדת והרמונית, הוא איננו יכול להיות בעל זכות על המשאבים בתחום עירק – לא יותר משיש לעם האינדיאני זכויות על מפעלים עתירי רווחים בארה"ב.

איש איננו מעלה על דעתו כי מפעלים שהוקמו בארצות המפותחות יוצעו לבני שבטים שחיו באיזור, אפילו אם מדובר ברצף של מאות שנים, כי הם לא בעליהם ולא יצרום. ובכל זאת, לאורה של האסכולה האנטי-אימפריאליסטית, נראה כי זה הגיוני לתת חלק (או שליטה) במפעלים כאלה לראשי שבטים מקומיים.

פעם, כשמה ששלט באיזורים אלה היה החופש היחסי שהונהג על ידי מי שניצל חלקים מהם, בהתאם ליכלתו, הרשו לעצמם גורמים פוליטיים במדיניות המערבית לבזוז את היצרנים באמצעות שימוש באידיאולוגייה השמאלנית שלעיל כתירוץ של הפקעה ומסירת שליטה חלקית בהם לשליטים מקומיים.

לאלה האחרונים הוצעה שליטה חלקית בבני-עמם תמורת "ניהול" המדינה. התוצאה היתה שעריצים מקומיים אלה סיפקו "שקט תעשייתי" למערב ובנו לעצמם ארמונות, תוך התבססות על ניצול אחיהם למוצא גזעי. אך מספר דורות מאוחר יותר הפקיעו שליטים אלה את המפעלים שבארצם, כשהם מסתמכים על אותו קוד אתי מרכסיסטי אנטי אימפריאליסטי – ומאז ועד היום הם כבלו את העולם לטובתם.

העריץ חוסיין, שעמד בראש עירק, היה האחרון בשרשרת העריצים הללו, שהגיע למצב שבו סיכן את העולם כולו. לכן נענש בהפקעת עריצותו ובשחרור בני עמו מהכלא שבנה להם.

סדאם חוסיין לא היה האחרון לעריצים שחיים בימינו. הוא לא היה היחיד שמדכא את זכויות עמו ומהווה, בצורות רבות, איום על כל מה שטוב וצודק בעולם. לכן, מהווים חוסיין ועירק של היום מוקד שאליו נשואות עיני העולם כולו. הדרך בה יטופל המצב הכללי הלא מוסרי בעירק יהיה דוגמה לרבים אחרים, לגבי מעבר ממצב של עריצות למצב של חופש. אם תיהפך עירק לדוגמה לגישה חדשה, למקום שבו ייושמו רעיונות של צדק ושום עריץ לא יורשה לפגוע בזכויות האדם של התושבים ולהתייחס אליהם כאל נחותים, עשוי הדבר להיהפך למקור השראה לפתרון בעיות דומות בעתיד.

לכן, במקום לכפות על המוני תושבי עירק משאל עם שיחייב חלק גדול מהם – ואולי את רובם – לחיות לפי ערכים שלא הם בחרו בהם ולהיות שליטים או נשלטים על בני אדם שאינם מחזיקים באמונתם, יש ליצור מצב שבו יחיה כל אדם על פי אמונתו, יכולתו והבנתו. מצב אידיאלי זה הוא מצב של חופש.

נתונים נוספים