ילדים מתים

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 883

 

ילדים מתים

ילד מת הוא צודק. האמונה הדוגמטית בהצהרה מסוג זה אופיינית לציבור הרחב, הרגשני בטבעו, ולפיכך ניתן לגייס אותו שוב ושוב כ"דעת קהל" מגוייסת. היחס לילדים, כמו היחס ל"חפים מפשע" מהווה קונצנזוס שמאלני בינלאומי במלחמות זמננו. לאור המגמה הערכית-נוצרית, המצדיקה את החלש בלי קשר למעשיו, נחשב ילד הרוג לעדות חותכת לאי מוסריותו של זה שהרג אותו. ההכרה בנוסחה מנצחת זו נשלטת בידי הערבים האלימים והם משתמשים בה כאמצעי לוחמה הן בתקשורת והן באיסטרטגיה המלחמתית שלהם. בהקשר זה אין זה מקרי שהפלסטינים מצליחים לגייס למלחמתם גם את אנשי השמאל, האמונים אף הם על הרחמים הנוצריים המוקדשים בלי חשבון לצידם של ילדים...

את מלחמת הילדים מלווה יחס מתמיד של "איפה ואיפה" מצד המחזיקים בערכים נוצריים ושמאלניים בתקשורת ובדעת הקהל המערבית: בזמן שהאם הפלשתינית מעודדת על ידי החינוך הפלשתינאי להקריב את בניה למען המאבק", ואף מקבלת תשבחות על כך שהקריבה את בניה – בצד השני של המלחמה, נוזפים אנשי הרוח (מן השמאל, בעיקר) באמא המגינה על ילדיה מן האוייב, בכך שהיא "מפקירה" אותם בעצם העובדה שהיא מגדלת אותם באיזור שבו מתחוללת מלחמה. "היכן העובדת הסוציאלית שתיקח את הילדים מההורים שמפקירים אותם?" היא השאלה שבאמצעותה מאיימים על האם היהודיה, שילדיה מותקפים על ידי מרצחים.

אך יש סכנות האורבות לילדים, שהן גדולות לא פחות מאשר להיהרג במלחמה; אלה שמעיזים לבקר את המתנחלים על סיכון ילדיהם בעצם חייהם באיזורים "מסוכנים", צריכים להבחין באי המוסריות הזועקת של אנשים שחיים בצמוד לרוצחים ומגדלים את ילדיהם במדמנת חממות דרדרים של רצח, פשע ומוות, כשהם חושפים אותם לסכנה חמורה הרבה יותר – הסכנה להישמד מבחינה רוחנית.

הפקרת ילדים

ההבדל המוסרי העקרוני בין הפגיעות שעלולים ילדים בשני הצדדים לסבול הוא בין פגיעה פיזית לרוחנית: בזמן שהילד הישראלי יכול להירצח, יכול הילד הפלשתיני להיות רוצח.

ילדו הקטן של מתנחל עלול, אמנם, למות – וכך, כמובן, יכול לקרות גם לילדו של תושב תל-אביב – אך בנו של הפלשתיני מיועד על ידי כל מי שאחראי לחינוכו להיות רוצח, שותף לרצח או אוהד שלו.

בכל אחד משלושה אלה, הוא יאבד צלם אנוש גם אם יישאר בחיים. משמעותו של דבר זה היא שבמצב הקיים, הילד היהודי יינצל כל עוד ישאר בחיים, אך הילד הפלשתינאי יאבד בכל מקרה.

הרשות הפלשתינאית איננה מתאימה לילדים, כי היא מייצגת מימד העויין אותם, בשל ערכיה האנטי-אנושיים, כפי שהם באים לידי ביטוי במערכת החינוך הקיימת בשטחי הרשות. מי שאיכפת לו באמת מאיכות חייו של ילדו, ובמיוחד מהסיכויים לגדל אותו כאדם, אסור לו להפקירו לידי שליטים שישחיתוהו ויהפכוהו לאדם רקוב, המהווה סכנה לעצמו ולחברתו.

גם רצח ילדים הוא רצח.

ושומה לזכור, בכל מקרה, כי המיקוד על "ילדים" כעל מותג תעמולתי מנצח, הוא לא מוסרי מעיקרו. כששואלים את מרצחי האוייב מדוע הם אינם נמנעים, בפעולות הרצח שלהם, מפגיעה בילדים, הם משיבים "הילדים יהיו גדולים" – ומבחינתם זוהי הצדקה גמורה לפגיעה בילדים. במובן מסויים זה, הצדק עימם: ילד הוא מי שיהיה גדול – ואדם מבוגר הוא מי שהיה ילד. הבעיה עם רצח היא עם הרצח ולא עם גילו של הנרצח.

נתונים נוספים