ישראל כשגרירת ארה"ב
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 847
ישראל כשגרירת ארה"ב
על רקע המתח הבין-גושי המתפתח בעולם של היום בין ארה"ב, מדינות אירופה ומזרח אירופה, יש לראות גם את הפעילות הרבה של ארגונים בינלאומיים, שהאו"ם בראשם, נגד המדיניות האמריקנית. פעילות זו מסתתרת כבר תקופה ארוכה מאחורי צורת הביקורת שבה נוקטים ארגונים אלה, המתמקדת בעיקר בביקורת המופנית נגד ישראל, המייצגת, לדעת רבים, את מדיניות ארה"ב במזרח התיכון ובכלל – ובשתיקה בעלת העוצמה, או באי הביקורת, אשר מופנית כלפי פעולותיהן של מדינות החזית האנטי אמריקנית. פעילויות אלה, אשר אינן זוכות כמעט לביקורת בינלאומית, מתחילות בהלאמות אלימות של רכוש המתבצעות על ידי ונצואלה נגד בעלי מפעלים פרטיים אמריקניים ואחרים בתחומה ומסתיימות בעצימת עין גמורה לגבי מעשי הדיכוי והפגיעה בזכויות האדם המתבצעים במדינות כמו סין ודרום קוריאה.
במזרח התיכון, בו משמשת ישראל כשגרירה-לכאורה של מדיניות ארה"ב, היא זוכה מצד ארגונים בינלאומיים ליחס של נציגת "הקולוניאליזם האמריקאי". דוגמה מובהקת לפוליטיקה דו-ערכית כזו ניתן היה לראות במלחמת לבנון האחרונה, בה זכתה ישראל לכל גינוי אפשרי על "פשעי מלחמה" או על "תגובה מוגזמת" שלה בכל פעם שנראה היה כי פגעה, תוך כדי מלחמתה, באזרחים, אך הארגון התוקפני, החיזבללה, אשר פתח במלחמה ופעל ישירות, תוך כדי הקרבות, נגד אוכלוסייתה האזרחית של ישראל, לא בוקר כלל על ידי האו"ם. יתרה מזו, יש הרואים בדרך ההתנהלות הפוליטית של הכוחות הבינלאומיים והאו"ם מאז המלחמה, משום תהליך לא מפורש של מתן לגיטימציה לארגון הטירור.
סוג זה של פעולה, אף שהוא מצומצם למלחמת ישראל-לבנון, נושא משמעות גלובלית של פעולה אנטי-אמריקנית. במובן זה הוא מצטרף למצור פוליטי כללי ששתות מתנגדות אמריקה על ארה"ב, שאותה הן רואות, ברוחה של אירן, כ"שטן" הגדול. למעשה, שנאת ארה"ב הוא הדבר היחידי כמעט שמקשר בין נשיא ונצואלה לנשיא אירן, אשר טרחו להציג לאחרונה חזית משותפת, על אף שקשה לראות קשר בין האיסלמיסט לקומוניסט. הנשיא פוטין, אשר אינו מצהיר על קרבה לאף אחת מהאידיאות הללו, עוטף את מדיניותו בפרגמטיות אינטרסנטית, הנתפשת, עבור רבים, כלגיטימית כשלעצמה.
טבעו של המאבק העכשווי
בעולם של היום אין שומעים כמעט ביקורת מוסרית נגד רוסיה על פעולותיה המובהקות למען בנות ברית דיקטטוריות או, לפחות, על אי תמיכתה בפעולות נגד מדינות הפוגעות בזכויות האדם. דבר זה משתלב עם פעילותם של ארגונים בינלאומיים, המצהירים על שאיפה להגן על זכויות האדם, אך מתמקדים בפגיעתה-כביכול של אמריקה בזכויות אלה. זהו טבעו של המאבק המתחולל היום בין הגושים; בזמן שבו כל פעולותיה של רוסיה נתפשות כלגיטימיות, מתפרשות כל פעולותיה של ארה"ב על ידי מתנגדותיה כנסיון להשתלט על העולם – ופרשנות זו זוכה למידה רבה של לגיטימציה לפחות מבחינה תקשורתית.
בעולם שבו, יותר ויותר, נבחנת כל פעולה פוליטית או כלכלית על פי השאלה איזה צד היא משרתת מבחינת תמיכתה בארה"ב, אין ספק שעל אף העוצמה האמריקנית, הולכת תדמיתה של ארה"ב ו"מאבדת גובה" בעיני הפוליטיקה המתנגדת לה – ולא רק; עד כמה שארה"ב נתפשת כסכנה לערכי מוסר חיוביים – כפי שאנשי רוח אנטי אמריקניים מציגים אותה לעתים – נחלש מעמדה העולמי. מבחינה מסויימת, מדובר באיום על החופש הפוליטי אותו היא מייצגת בעולם.
סמן אובייקטיבי למלחמת ימינו
המבקש, במציאות המורכבת של ימינו, סמן אובייקטיבי פשוט וישיר למתרחש, יכול לראות את מחירי הנפט כסמן כזה. מעבר להצהרות האידיאולוגיות ולמהלכים הפוליטיים, מה שמניע את תנועותיהם של כל הכוחות הפוליטיים בעולם הוא מחירי הנפט. התצפיות לגבי עלייתם או ירידתם של מחירים אלה הם הקובעים, כשורה תחתונה, את ההחלטות לגבי אישור או דחיה של בריתות, מהלכים ותנועות בתחומים שונים. מה שיקבע, בסופו של דבר, את החלטותיו של פוטין לגבי צ'צ'ניה או צ'אווס יהיה במה יועיל או יזיק הדבר למדיניות בנייתה של רוסיה כספקית אנרגיה עולמית.
בהקשר זה יש לציין מאפיין בולט אחד למדיניות ארגון הכלכלה המתנהלת על פי מחירי הנפט והוא ששתי נקודות מבט מתחרות ביניהן על עתיד העולם באמצעות מחירים אלה: ההשקפה שייטב לכלכלה העולמית להוריד את מחירי הנפט מול ההשקפה שעדיף להעלות את מחיריו. ניתן להראות כיצד ספקות הנפט הגולמי תתמוכנה בייקורו של מוצר זה – ולעומת זאת, החברות הדואגות לחיי הכלכלה המורכבים שהאנרגיה היא רק יסוד אחד ממרכיביהם ישאפו להורדת מחיריו כדי להוזיל את תוצריהן. מבחינות מסויימות, המאבק על מחירי הנפט הוא המלחמה האמיתית היחידה שמתחוללת היום בעולם.