מה עם שמחת הנצחון?
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 814
מה עם שמחת הנצחון?
על גיס חמישי, קווי אספקה ואנרגיה
בימים אלה כובשת אמריקה את עיראק. נדיר שמתרחש במזרח התיכון אירוע פוליטי הסטורי כביר מימדים כזה, אשר משמעותו המטפיסית נצחון האור על החושך והאתית-פוליטית נצחון גדול של כוחות הצדק על כוחות הרשע. בחברה בריאה, היתה צריכה פעולת הצלה מוצלחת כמו זו לגרום לחגיגת שמחה בעולם כולו. (תארו לעצמכם, למשל, מה היה מתרחש בעולם המוסלמי כולו אם היו העירקים מנצחים את האמריקנים... )
אך דבר מסוג זה אינו מתרחש במערב: בערי אירופה וארה"ב אנשים אינם חוגגים, וגם אינם יוצאים לשמוח ברחובות הערים, כשהם מחבקים זה את זה ושמחים.
כמה טראגית העובדה שמבצע ה"חירות לעירק" - אשר כשמו כן הוא – אינו זוכה להערכה הראויה על ידי אנשי השכל בעולם החופשי ומתוך כך גם לא לפורקן הרגשי היאה לגיבורים: שמחת הנצחון.
כי במערב הנוצרי אין לשמחה מקום – ובמיוחד לא לשמחה הנובעת מהרג והשמדת האויב. כבר שנים רבות – אולי מאז מלחמת העולם השניה - לא ידע הצבא האמריקני נצחון כזה; אך היעדרה של שמחת הנצחון במערכה העכשווית מצביע על חוסר בערך שלפני חמישים שנה לא חסר בעולם החופשי: ערך ההכרה בהבדל שבין טוב ורע והנצחון על הרע.
האמריקנים מתחו את קווי האספקה של צבא בנות הברית למרחק כה גדול, שמאה שנים לפני כן היתה משמעותו איסטרטגיה שלומיאליות שהיתה מאפשרת למותקפים לנתק קוים אלה ולנצח את הפולש. בימינו שונים פני הדברים: העדיפות הטכנולוגית שבידי בנות הברית מאפשרת להם להתמודד יפה עם סכנה זו. אך בזמן שבו דאגו הגנרלים כהלכה לאבטחת קווי אספקת האנרגיה של החומר, הם לא דאגו לסכנת ניתוק קווי אספקת האנרגיה של הרוח.
את ההבדל בין האיסלם לנצרות רואים רבים כזניח – אך אין זה מקרי שרבים אלה מאכלסים בעיקר את העולם הנוצרי. בעולם המוסלמי, לעומת זאת, נתפש העימות כדתי. במודע או שלא במודע, אזרח העולם הנוצרי הוא דתי: אף אם אין הוא מאמין בקיום האל, הוא מאמין בערכי הנצרות. לדבר זה יש השפעה מכרעת במיוחד בהקשר של עימות ערכי כמו זה המתקיים היום בין כוחות הברית לעירק: בזמן שבו חיילי המערב יורים ובוכים, יורים וחוששים, יורים ומתחרטים – החייל המוסלמי יורה ושמח.
לשמחה יש משמעות אנרגטית ידועה – והיכולת המוסלמית לשמוח על כל חלל אמריקני משמעה תוספת כוח לחימה. מאותה סיבה בדיוק, מהווה מפתח הערכים הנוצרי – זה שגם צה"ל סובל ממנו לא מעט – גיס חמישי, המנתק את קווי אספקת האנרגיה של הצבא המערבי.
אך ערוצי האנרגיה המזינים את גלגלי מכונת המלחמה המוסלמית, כפי שאנו יכולים לראות מחייהם של מאות אלפי חיילים שהוטלו על כף המאזניים על ידי סדאם חוסיין, רחוקים מלהיחלש, על אף התבוסה. כדי לשמור על כוחם, הם פשוט אינם מכירים בה. והדבר מראה עד כמה מכירים הם בחשיבותה של השמחה, אף אם היא גנובה. במקום כלשהו ניתן רק להצטער על חיילי ארה"ב, שיושרם היסודי אינו מרשה להם לשמוח אף בשקר, כפי שעושים שוב ושוב הערבים, אפילו אם הם מובסים בשדות הקרב.