מחוץ להקשר

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 874

 

מחוץ להקשר

על ה"איפה ואיפה" של השמאל

השמאל מציג את עצמו בעולם כאביר זכויות האדם. במקומות נחשלים וירודים מבחינה תרבותית – כמו ישראל תחת שלטון הברברים – אפילו אנשי השמאל מאמינים בכך. התקשורת השמאלנית בארץ ובעולם מתנהגת, בהתאם לכך, כאילו היא המבקר הכלל-עולמי לנושא זכויות האדם, אך היא חוטאת בנושא זה באפליה חמורה של "איפה ואיפה":

התקשורת השמאלנית הכלל עולמית מבקרת בזעם וחמה שפוכה כל מה שנראה לה כגילוי של פגיעה בזכויות האדם, אך היא מתעלמת מההקשר המוסרי ומבקרת רק פגיעות "רכות" ונדירות בתחום זה, המתקיימות במדינות חופשיות יחסית. היא מגלה, לעומת זאת, שתיקה וחוסר-מעש מוחלטים ומעוררי חשד כשמדובר בפגיעה קשה, רציפה וברורה בזכויות האדם, כמו זו המתבצעת על ידי דיקטטורות מחרידות במשך דורות.

מעניין ומאלף לשים לב לכך כי כוחות השמאל העולמיים, הבאים לידי ביטוי חזק בתקשורת העולם החופשי, מנצלים את עמדתם כדי לזנק על ממשלי המערב ולתקוף אותם על כל גילוי של מה שנראה להם כ"חדירה לתחום הפרט": מדובר בטווח רחב של פעילויות המתחיל בהאזנה של מערכות הבטחון של מדינות אלה לשיחות פרטיות, ממשיך בזעקה על הצרת חופש הביטוי של העיתונות ומסתיים בהתרחבות פעולתם העסקית של בעלי הון, הנראית להם "מסיגת גבול" לתוך זכויות ה"פרולטריון". כל אלה מוצגים על ידי ארגוני השמאל וכוחותיו בתקשורת כאילו היו פגיעה בזכויות האדם בזמן שמדובר בדיוק בהיפך: בהגנה על זכויות אלה, במימושן ובביצורן.

מה שחושף את מגמתיותן הבלתי הוגנת והבלתי צודקת של ביקורות והתקפות אלה של השמאל הוא שהן נעשות מחוץ להקשר מוסרי, ובמיוחד בהקשרים שבהם מדובר במפורש על נסיונות של הגנה על האדם וזכויותיו בעולם החופשי. למשל: בהתקפה האחרונה של השמאל על חדירת הממשל האמריקני לפרטיותם של אזרחיה של אמריקה מוצג הדבר כאילו מדובר בסיטואציה מתוך "1984" פרי עטו של אורוויל, בה מנסה שלטון דיקטטורי להגיע לעמדת שליטה על חייו הפרטיים של האזרח. אם לא היינו יודעים את ההקשר המלא היינו עשויים להצטרף למסע ההתקפה על הממשל, אך שומה עלינו להבחין בכמה נושאים עקרוניים, העושים את ההבדל בין הדיקטטורה שעליה מתריע השמאלן לבין הממשל האמריקני של היום: קודם כל, ממשל זה מבצע את ההאזנות האלה כפעולה מובהקת של הגנה עצמית על אזרחיה של ארה"ב מפני משטרי טרור, באחת המלחמות האכזריות והמתוחכמות ביותר שנכפו על מדינה זו (או אחרות) בהסטוריה. בנוסף לכך, צו מסוג זה אינו בלתי מוגבל ו/או מבוקר והוא איננו ניתן כך סתם לבקשת נשיא, אלא בנסיבות חמורות במיוחד, המבוקרות בארה"ב על ידי מנגנוני בקרה מיוחדים, חוקתיים באפיים.

אך מנגנונים כאלה, המפעילים ביקורות מסוג זה על פעולות נשיאותיות, אינם בנמצא בכלל במדינות אחרות, אשר לגביהן אין לשמוע את ביקורתו התקשורתית של השמאל; במדינות אלה שולטים משטרים שמבצעים, כדבר יום ביומו, הפרות מחרידות של זכויות האדם של נתיניהן. הפרות אלה – הכוללות מעצרים, עינויים ורצח – הן גרועות בהרבה מחדירה לתחום הפרט של שיחות הטלפון שלו, ובמדינות אלה אין המשטרים מבקשים צווים, נזקקים להם, או פתוחים לביקורת כלשהי לגבי השימוש בסמכויותיהם, כי הם נהנים מחופש בלתי מוגבל של שלטון. אך המדינות הללו – והדברים אמורים, למשל, לגבי כל המדינות המוסלמיות, שרובן אויבות העולם החופשי - אינן זוכות לשום ביקורת משמעותית מצד התקשורת המבקרת של השמאל. התקשורת השמאלנית פשוט מוציאה את עצמה אל מחוץ להקשר המוסרי שבו היא עוסקת.

זוהי דוגמה אחת לפעולה חוץ-הקשרית קבועה של מחנה השמאל בתקשורת, הנערכת במקביל למתקפה על זכות האדם היסודית, זכות הקנין; זו באה לידי ביטוי בכל פעם שהשמאל תוקף פרוייקט כלכלי גדול ברוח המרכסיזם, או כשהוא מפעיל את תלונתו הקבועה בדבר בלימת חופש הביטוי העיתונאי כאשר ממשל כמו ארה"ב איננו מאפשר הוצאה לתקשורת של חמרים מסווגים בטחונית, שפרסומם עלול לפגוע במאמץ המלחמתי של המדינה. בכל הנושאים הללו בולטת, דרך קבע, ההתעלמות העצומה ועצימת העין מההקשר המלא של דיכויין של אוכלוסיות שלמות במדינות העריצות שבעולם השלישי, אשר אינו מאפשר לשום אזרח – כולל עורי העיתונות - זכות מלאה של הבעת דעה.

מה שיציל אותנו ממצב זה יהיה רק ביקורת מתוך אחיזה בהקשר מוסרי מלא – ותפיסת מציאות שמעמידה את כל העובדות הכלולות בה בפרופורציה נכונה ותובעת צדק בהתאם לכך. דבר זה יעמיד בסכנה את דורשי הצדק; הסכנה בצורת העמדת העובדות על נכונותן ותביעה של צדק בהתאם תהיה בכך שהיא תראה כי התקשורת השמאלנית מסייעת בפועל לאויבי זכויות האדם על פני הכוכב כולו – וכי היא היוותה, עד היום, הגורם שסייע בצורה החמורה ביותר לתעמולה השלילית של אויבי החירות העולמית.

פעולה זו של התקשורת השמאלנית היא פשע תעמולה הסטורי שמבוצע על ידי אויבי החופש וזכויות האדם החל מן המאה שעברה. הפשע הזה היווה חיזוק מתמיד של אויבות החופש בצד הקומוניסטי של המפה והתקפה קבועה על מדינות המערב ובראשן ארה"ב. הטכניקה פשוטה ובולטת במדינות ה"איפה והאיפה" הגלומה בה: במסווה של ביקורת אובייקטיבית מאשימים אנשי השמאל את מדינות המערב, שבהן מוגנות זכויות האדם, בצורות שונות של פגיעה בזכויות אלה, אך שותקים לגבי פגיעות חמורות ושיטתיות בזכויות האדם מצידם של משטרים שמבוססים על פגיעות אלה מאז ומתמיד.

סוג זה של ביקורת שמאלנית, שכוונה נגד המדינות החופשיות ביחס הביא גם, במשך מספר דורות, עד לימינו, לכך שמשאבים עצומים הוקצו על ידי העולם החפשי למימון מדינות רבות המהוות, בפועל, אויבות לאדם באשר הוא. מדובר בעיקר במדינות המחביאות מחסור חמרי מאחורי נשק מודרני, והמוציאות הון לביצור משטריהן מדכאי זכויות האדם.

מנקודת המבט של הקשר מלא, תיבחן כל פעולה תקשורתית לאורו של המצב המוסרי-פוליטי של היום, שהוא מצב של מלחמה נטול ריק "נייטרלי". בהקשר כזה יש לכל פעולה תקשורתית משמעות של תמיכה בצד זה או אחר. מי שמבקר, בתנאי המלחמה של היום, את מדיניותה של ארה"ב על צווי ההאזנה של ממשלה, אך איננו מאשים או מבקר את הפעילות האנטי-אנושית של מי שכנגדם מופנית מדיניות זו, איננו צדיק, בלשון המעטה.

בתפיסה של הקשר מוסרי מלא יהיו אנשי התקשורת נושא לחקירה משטרתית ו/או צבאית כאוייבים פוטנציאליים ו/או משתפי פעולה עם האויב. לאחר שיפוטיות ראויה, אשר תיקח בחשבון את ההקשר, ייראו לעולם אנשי התקשורת של השמאל, במקרה הטוב, כנציגיה של טפשות מסוכנת. במקרה הרע, כשותפים פעילים למעשי הרוע עלי אדמות.

נתונים נוספים