מלחמת הר הבית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1135
מלחמת הר הבית
תיאוריה לגבי סיבותיה ותכליותיה
בתוך סערת המלחמה המתרחשת כיום, מה שבולט הוא הבלבול של רבים לגבי מטרת המלחמה האפשרית של יוזמיה: "מה הם רוצים?" "מה הם מתכננים?" "מה הם חושבים שיוכלו להשיג בהקזת הדם הכללית הזו?" שואלים רבים, מכל צדדי המפה הפוליטית, אשר – ובצדק – אינם מסוגלים לראות איזו תכלית פוליטית ניתן לקדם באמצעות השתוללות רצחנית. בהקשר זה, הרשו לי להציג תיאוריה, שאף כי כרגע אינני יכול להוכיח מבחינה אמפירית ועובדתית, אני חושב שהיא מציעה פתרון לשאלות אלה - פתרון שמותאם במידה לא קטנה להתרחשויות במציאות ולדרישות השכל הישר:
התיאוריה רואה את הסיבה לפתיחת המלחמה ולהשתלשלויותיה במזימה בין הכנסיה הנוצרית והנהגת הרשות הפלשתית. לצורך הבנתה יש לראות את הניגוד בין היהדות, הנצרות והאיסלם כמפתח עקרונות שעליו מבוסס המאבק כאן ועכשיו; מה שקרה, קורה ויקרה במלחמת הר הבית, מתרחש ומתנהל לפי העקרונות, התכנית וסדר הפעולה, אשר מקורן הוא שיתוף פעולה בין הנצרות והאיסלם כנגד היהדות. באופן מסויים יותר, מדובר בשיתוף פעולה בין מדינות ערב לבין ההנהגה הנוצרית של מדינות המערב, כנגד מדינת ישראל.
התכלית המסויימת של האיסלם והנצרות במלחמת הר הבית היא הוצאת השליטה בארץ הקודש – ובמיוחד במקומות הקדושים - מידי היהדות.
מטרה זו תושג אם וכאשר יעברו השליטה, הפיקוח והניהול של המקומות הקדושים מידי ממשלת ישראל לכוח / ועידה בינלאומיים. משמעות דבר כזה היא נצחון במלחמה יזומה זו.
להערכתי "נסגרו" הפרטים ה"קטנים" של הנושא בעת ביקורו של האפיפיור בישראל, בשיחות החשאיות בין המנהיג הנוצרי ופמלייתו לבין יאסר ערפאת וחבורתו.
את התכנית ניתן להציג כבת שבעה שלבים, כדלהלן:
א. התגרות: חפירות מעמיקות ומתמידות בהר הבית, עד אשר יהיו היהודים חייבים להגיב (ראה הפגנות ופעולות המחאה של "זו ארצנו" ועוד).
ב. תגובה: הישראלים יהיו חייבים, במוקדם או במאוחר, להגיב לנושא החפירות בהר הבית. תגובה כזו תהווה תירוץ לפתיחת מהומות (כפי שקרה אחרי ביקור שרון בהר-הבית).
ג. מתקפה: התפרעות כללית של הערבים כתגובה לתגובה שלעיל (ההתפרעויות הברבריות).
ד. התגוננות ישראלית: תגובת הגנה של צה"ל אשר תתפרש על ידי התקשורת העולמית (בהתאם למפתח המוסר הנוצרי) כשלילית.
ה. תביעה ערבית לעזרה: קריאה של הערבים לעזרתם של כוחות עולמיים ובינלאומיים: ועדות חקירה, בירור, פיקוח וניהול.
ו. כפיית ישראל להסכם: הסכמת מדינת ישראל להתערבות של ועדות מטעם אירופה, ארה"ב ו/או האו"ם, במטרה מוצהרת "להגן על עניניהם של שלוש הדתות".
ז. נצחון: הוצאת המקומות הקדושים מידי ישראל; השתלטות כוחות שיטור "בינלאומיים" ו"אובייקטיביים" (כלומר שליחי הנצרות והאיסלם) על המקומות הקדושים.
הערכות:
כאמור, שיאו של התהליך תהיה השתלטות של הנצרות והאיסלם על חלקי ארץ ישראל במסווה של כוחות נייטרליים ואובייקטיביים לכאורה; למעשה, עצם עובדת הוצאתם של מקומות אלה משליטה יהודית בלעדית תהווה – עבור המוסלמי והנוצרי – נצחון גדול. כך ייווצר מצב שבו מה שייראה כלפי חוץ כהסכם שעושה טוב לכל הצדדים, יהיה, למעשה, הסכם ביזה, שבו יסכימו נציגי מדינת ישראל, מבלי דעת וכדי להשיג "שלום", לוותר על האחיזה הבלעדית במקומות הקדושים מתוך הנחה שכמו במקרה של קבר יוסף, די ליהודי דתי באישור לביקור לצורך תפילה ופעולות דתיות מסויימות.
בעבר הלא-רחוק ציינתי ואני שב ומזכיר זאת בשל עדכניות הנושא, כי את "בריחת לבנון" ניתן לראות, מבחינות רבות, כפעולת מבחן. אחת מהן היא שיתוף הפעולה (שעל-אף היותו עלום בפרטיו הוא נהיר דיו לשכל הישר) בין מדינת ישראל וצבאה לבין ממשלות ארה"ב, לבנון וסוריה, כולל ארגוני האו"ם, החיזבללה והסי.איי.איי אשר נטלו בו חלק. בהקשר זה, מה שחשוב לציין הוא שבהווה, מספר חדשים בלבד אחרי האירוע המחפיר, כבר הפרו אנשי החזבללה את ההסכם – והאו"ם, ממשלת לבנון ושאר הגורמים שהיו בין הזרזים ונותני הערבויות להסכם הבריחה, מתנהגים כאילו לא מוטלת עליהם שום אחריות בענין.
עם זאת, חובה לציין כי במקרה של מקומות קדושים בארץ ישראל, גם אם יהיו הסכמים בינלאומיים אשר יקוימו באופן מלא, זו תהיה תבוסה משפילה של היהדות, בשל עצם העובדה שהמקומות אשר יהודים יכלו לבוא אליהם עד היום באופן חפשי ולחוש שם כבעלי הבית יוחזקו בידי כוחות זרים, וזאת כי כוחות זרים, יהיו אשר יהיו, לא יהיו יהודיים – ומשמעות הדבר, בהקשר של היום, היא נוצריים או מוסלמיים.
מנקודת מבט פילוסופית, ההבדל בין היהדות לנצרות ולאיסלם איננו הבדל בין שלוש גישות לגיטימיות אלא הבדל בין שלוש גישות עקרוניות מנוגדות – ולכן, העובדות שנקבעות בשטח אינן יכולות להיות עפ"י שלשתן. הסטורית, נמנעה מהיהודים גישה חפשית למקומות הקדושים בכל פעם שהשליטה בהם היתה בידי הנוצרים או המוסלמים – ודבר זה נגרם בשל העובדה שלנצרות ולאיסלם יש ענין להביע את שלילתה של היהדות.
בנוסף לעובדות הפוליטיות ה"רגילות" המאיירות את התיאוריה, כדאי לשים לב לשני דברים: לכך שהתפרעויות מסויימות וליבוי יצרים על בסיס לאומני החלו בתחומי הרשות הפלשתית כבר בעת ביקור האפיפיור (מעין "דליפה" אידיאולוגית על יסוד רגשי) - ולשתיקתו הרועמת בהווה של ה"כס הקדוש".