מרד הסטודנטים 2006
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 843
מרד הסטודנטים 2006
על הניהיליזם המורשה
לפחות מזה עשרות שנים, מחמם את הלבבות במערב הביטוי "מרד הסטודנטים". ביטוי זה הוא בעל ערך נוסטלגי לרבים מאלה שהתחנכו על מסורת ההשכלה האירופאית ולמדו לראות בה את ערך הקידמה האנושית בכלל וההתקדמות שנעשתה במערב בתחום הזכויות הפוליטיות במאות השנים האחרונות; ברוח זו, יש הרואים את שורשיו של הביטוי עוד במהפכה הצרפתית, ובמיוחד בחלק הפריסאי שלה.
מסורת אנושית מערבית, המבוססת על הנצרות, כורכת את הרעיון של "מרד הצעירים" עם דמותו הדתית של ישו, המורד בממסד הרומאי, ונושאת אותה, באמצעות האינטואיציה האמנותית, דרך מרידות הסטודנטים של אביב העמים ואלה שתפשו חלק בפוליטיקה של שנות ה-60 של המאה ה-20 ועד לימינו. ציון מעורבותה של האינטואיציה האמנותית בנתיב הסטורי נעשה כדי לבסס את הקשר בפסיכולוגיה של העולם המערבי כולו יותר מאשר בעובדות האמיתיות, כי חוץ מהאמירה הכללית של "מרד הצעירים בממסד", אין כמעט דמיון ערכי בין גלי האלימות המחזוריים התוקפים את צעירי המערב על ציר הרצף ההסטורי הנדון.
למעשה, כמעט כל מה שמקשר בין נקודות העימות ההסטוריות של ההתקוממויות במערב, המתרחשות בין הפורעים לבין השלטונות הוא אלימות צרופה של השתוללות צעירים והרס רכוש. בנקודה זו נכנסות לתמונה פרשנויותיהם של אנשי רוח ויוצקות תוכן לעובדות.
מזה עשרות שנים אין קשר עובדתי אמיתי בין העובדות הנוגעות לפרעות לבין הפרשנות הניתנת להן על ידי אנשי הרוח; בשנה האחרונה במיוחד ניתן היה לראות בצרפת איך מתרחש תהליך ההסברה הרטרואקטיבי – איך קודם כל מפגינות קבוצות פראיות שונות את יכולתן הניהיליסטית, אשר באה לידי ביטוי בעיקר בהשמדת רכוש – ואיך אחר כך מופיעה ה"הסברה" בצורת עבודותיה האינטלקטואלית של שכבת יוצרים, המספקות לתוצאות את סיבותיהן.
חלק ניכר ממהלך זה של הסברת סיבה לאחר שכבר נוצרו בשטח העימות התוצאות ההרסניות, אינו תוצר של מחקר אמיתי המתבסס על עובדות אלא יותר ציור עיגולי תירוצים מסביב לחיציהן שנורו זה מכבר של עובדות ההרס. למעשה, מצב ענינים זה הוא צורה מודרנית של הענקת רשיון מוסרי לברבריות. למותר לומר כי כל סוג של הרשאה לפעילות זו מהווה הכבדה על הכוחות החיוביים התומכים במאמץ גדול את המשכיות קיומה של תרבות המערב. חלק מאלה שיש להם ענין בפצפוץ זה של עמודי התווך של הממסד המערבי, מבססים את ענינם בצורה אינטואיטיבית על מחדלים רגשניים מתקופת גיל ההתבגרות, כשהם מלובים באשם של מחדלים פילוסופיים אנטי שכלתניים. בכל מקרה, הם תורמים, כגיס חמישי, להחלשת התרבות המערבית אל מול התרבויות המאיימות עליה מזה מאות שנים: תרבויות המזרח והמזרח התיכון.
נראה כי הניהיליזם החדש הוא יורשן החוקי של פלישות הברברים ששטפו את אירופה מאז העת העתיקה. יש דמיון רב בין המתרחש בתקופתנו לבין מה שקרה באירופה הנוצרית, עת הגיע אטילה ההוני אל שערי רומא; בגרסאות שונות של עימות, עמדו מול המערב אויבים אשר ברצונם לחמוס את הישגיו ולבזוז את ישוביו.
היום, כאשר נמצא המערב בשיא עצמתו, הוא מותקף מבית ומחוץ על ידי תרבויות ברבריות, המאיימות על ערכיו הרוחניים ומשתוקקות, בו בזמן, אל ערכיו החמריים.
מתוחכמות יותר מאשר אי פעם נוקטות היום תרבויות הברברים בפלישה מתוחכמת מסוג חדש: הן מציפות את העולם המערבי במהגרים הנהנים מהאפשרויות החמריות הנפתחות בפניהם ומנצלים בשקידה את החופש הפוליטי הקיים בו. מתוך תחושת עליונות רוחנית ומוסרית, אין המהגרים הברברים שואפים ללמוד את הישגיו הרוחניים של המערב, אלא רק לבזוז אותו כמיטב יכלתם. חלק מתהליך זה הן מבצעים על ידי ניצול ציני של המורשת הרוחנית המערבית. זו כוללת את היחס החיובי הגורף אל הסטודנטים.
היום, בעקבות שני אירועים – התפרעויות כנופיות פריס והפגנות המוסלמים ברחבי העולם בגלל הקריקטורות האנטי-מוסלמיות שפורסמו בעתון בדנמרק – הושלם המעגל שבו למדו הפראים המודרניים איך לנצל את הרשיון הפתוח שניתן להם לצורך ונדליזם לגיטימי; חוץ מלברבריות המוסלמית, היכולה להרשות לעצמה לבצע הרס כללי במערב במה שמוגדר על ידה כ"הפגנות", יש במערב עוד קבוצת אוכלוסיה הנהנית מרשיון כזה להרס: הסטודנטים.
אך נצחון כביר זה של כוח הזרוע על השכל, נזקק לדורות רבים של טיפוח אינטלקטואלי, כדי לגשר בין רעיונות תקופת ההשכלה, אשר ביצרו, בתודעת התרבות, את זכויותיהם של בעלי הרכוש, לרעיונות הצעירים הברברים של היום, אשר מביעים בפרעותיהם זלזול, איבה ושנאה של בעלי זכויות הקנין. למעשה, בחינת התופעה תציג יותר מחשד סביר לכך שמיתוס הסטודנטים הלוחמים, אשר טופח במערב הוא, בין היתר, מורה הדרך של ההרס שמחוללים היום המוסלמים בהפגנותיהם.
הסלחנות שמגלים מנהלי התרבות המערבית בדורות האחרונים כלפי הניהיליסטים, המציגים את עצמם כתלמידים היא תוצר של עליית הסוציאליזם האנטי-קפיטליסטי במערב. זה, המסתיר בקרבו את מוסר ההקרבה הנוצרי-מערבי, סובל מחללים גדולים של בורות אובייקטיבית לגבי הצורך שיש לתרבות בידע. התוצאה: ה"סטודנטים", תוך שהם מזלזלים באמיתות שעליהן ניצבת התרבות, נושאים אותנו לעתיד שבו ישלוט כוח הזרוע.
בינתיים, הם מדגימים הלכה למעשה את היותם דוגלים באלימות – ומתוך הסתמכות על מיתוסים מנותקים מעובדות, הם נתמכים בעצמה רבה על ידי מגזרים חברתיים אחרים, כמו התקשורת. כל התמיכה הזו מגוייסת כדי לאשר, שוב ושוב, כי מבחינת תמימי האמונה של החברה המודרנית מייצגים ה"סטודנטים" אצולה חדשה, שמותר לה, כמו לאצולת הברברים, לפרוק כל עול ולגרום לנזקים מבלי שתצטרך לשאת באחריות.
בתופעה זו אנו חוזים מדי פעם גם בזירת הלודרים של אוניברסיטאותינו, כאשר העתונות מסיתה את הסטודנטים להילחם על "זכויותיהם" כביכול ולהשמיד את רכושו של "בעל ההון" העומד מאחורי ה"שיטה הקפיטליסטית". ביסוד הגישה השחתה מושגית עקבית, אשר בעטיה, במסווה של המושג "הפגנה" מוצגים מופעים של אלימות נגד תרבותית. הטירוף הקרוי היום "הפגנות הסטודנטים", אשר בו מהווה השלכת האבן, ביזת החנות ושריפת המכונית הבעת דעה, הוא האחראי הישיר לכל צורת ההפגנה ההרסנית שהעולם סובל היום – החל מהמהומות שהרסו את פריס, המשך ב"שביתות" אשר גרמו נזקי מליונים לבעלי קנין, ועד לחזיון הונדלי של השתוללות פראית במסווה של תביעת זכויות.
היום "מרד הסטודנטים" הוא ניהיליזם מורשה ואחת הסכנות הגדולות ביותר לתרבות.