נשק ואחריות מוסרית
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1393
נשק ואחריות מוסרית
גזרת צפון ישראל נתונה מזה זמן רב להפגזה כבדה, שלא היתה כמותה מעולם. מי שמבצע את ההפגזה הוא ארגון החיזבללה, אך ברור שמאחוריו עומדים ארגונים ומדינות שבלעדיהם לא היו פעולותיו מתאפשרות, וביניהן סוריה ואירן, והן מספקות לו את אמצעי הלחימה שמהם סובלים היום אזרחי ישראל. לאור זאת נשאלת השאלה: האם לא מוטלת על ישראל חובה מוסרית לפגוע במדינות אלה? אך במקביל לשאלה עקרונית זו יש לבחון סוגיה נוספת: מה מידת האחריות של ישראל לתוצרים הצבאיים שתעשייתה שלה מייצרת ומפיצה בעולם?
בעולם של היום, קשר התמיכה מסוג זה איננו יכול להישאר עוטה מסתורין למשך זמן רב; התרבות המודרנית עשירה במידע שעל פיו יכולים אנו לדעת מה מקורו של כל כדור – וקל וחומר טיל - שנורה כלפי ישראל. מערכות המודיעין של הארגונים במערב עוסקות דרך קבע בבירור מקורותיהם של אמצעי הלחימה, וגם הארגונים ההומניטריים עוסקים מזה תקופה ארוכה בבירור מקורות אלו. בדרך כלל מדובר בתעשייניות הנשק הגדולות.
אחריותן המוסרית של יצרניות הנשק עלי אדמות לצורה שבה משתמשים בתוצרתן הופכת יותר ויותר לענינן של התארגנויות המגלות דאגה לפגיעה באנושות. לאחרונה התפרסמה כותרת דו"ח שפרסמה "אמנסטי" לגבי מקורות ההצטיידות בנשק של משטרים מפוקפקים:
"אמנסטי": בייג'ין מוכרת נשק למשטרים מפוקפקים ברחבי העולם
מן הכותרת, שפרסמו סוכנויות הידיעות ב"הארץ" 13.6.06 ניתן ללמוד כי "ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" לזכויות האדם האשים אתמול את סין בכך שהיא אחת מיצואניות הנשק החשאיות והבלתי אחראיות בעולם, וכי ייצוא הנשק מתחומה גורם להחרפת המשברים בסודאן, בבורנה ובנפאל. סין הכחישה את ההאשמות וטענה כי היא דווקא מפקחת בקפידה על ייצוא הנשק שלה. "סין היא מוקד יצוא הנשק היחיד שלא חתם על שום הסכם הדדי, הכולל סעיף למניעת ייצוא נשק במצבים שעלולים לגרום להפרת זכויות אדם, אמרה אתמול מחברת הדו"ח.
במסגרת תחקירי "אמנסטי" מסתבר גם כי ישראל ממלאת מקום לא כל כך מכובד ברשימת יצרני הנשק ואמצעי הלחימה:
אמנסטי: סוחרי נשק ישראלים מזינים מלחמות ברחבי העולם
כותרת עיתונאית (יוסי מלמן, "הארץ" 5.06) מספרת כי "דו"ח של הארגון נוקב בשמם של עשרות סוחרי נשק, ומזכיר מדינות – ביניהן ישראל – שייצוא הנשק שלהן מסייע למלחמות בעולם השלישי"
ממשיכה הכתבה:
"מדי יום, יותר מחצי מליון בני אדם ברחבי העולם, נהרגים כתוצאה משימוש בנשק."
"...אתמול אמר אביבי (סחר נשק ישראלי): אני סוחר נשק שמוכר נשק למדינות שמותר למכור להן. ...אני לא מוכר לעירקים אלא לאמריקאים". אבל לפי הדו"ח אביבי רוכש את הנשק עבור חברות אמריקאיות, שמספקות אותו לצבא עירק ולמשטרה"
"...דו"ח אמנסטי מסב את תשומת הלב ליעדי הנשק – מדינות מתפתחות בעולם השלישי, שנתונות במלחמות אזרחים או בסכסוכים אתניים. הנשק מסייע ...לרודנים לפגוע בזכויות האדם"
לפי הכתבה, מבקר דו"ח אמנסטי את הוצאת הפצת הנשק מידי ממשלות והעברתו לשדה המסחר הפרטי:
"תופעה חדשה...יותר ויותר ממשלות "מפריטות" את סחר הנשק"
"זה מקומם ומצער לראות כלי נשק ישראליים... בידיהם של משטרים מדכאים... אומר אמנון וידן, מנכ"ל אמנסטי אינטרנשיונל בישראל, "לסוחר הנשק ולמדינת ישראל יש אחריות כלפי השימוש שנעשה באותם כלי נשק."
מוסריות המסחר בנשק
אין ספק שיש מן הצדק בדברים אלה של מנכ"ל הסניף הישראלי של "אמנסטי". אם כי אין להשוות את ישראל למדינות כמו סין, יש מן הסמלי בכך שהיום סובלת ישראל, אשר לא ברור עד כמה היא מקפידה על הפצת הנשק שהיא מייצרת, מפירותיו של ענף הפצת הנשק, במיוחד כשהוא מתבצע על ידי משטרים לא מוסריים.
בהקשר זה, מאלף לעמוד על כך שישראל היא בין המדינות הנהנות מזה זמן ארוך מרווחים הנובעים מתעשייתה הצבאית. בענין זה שותפה ישראל לגאות רווחית של חברות בטחוניות בעולם, ובמיוחד בארה"ב, מאז ה-11 בספטמבר 2001. מדובר בגאות רווחי מניות של חברות המייצרות נשק או נותנות שירותים צבאיים. שותפות לרווחים אלו למשל החברות הישראליות ורינט, שעוסקת בציוד לתעשיה, תדירן, המספקת ציוד קשר, ואלביט, המספקת מערכות אלקטרוניקה צבאיות.
"תינוקות מלחמה", המיתוס המרכסיסטי ואנטישמיות
חברות אלה נמצאות בקשר מתמיד עם משרד הבטחון הישראלי ועסקיהן ופרוייקטים רבים שלהם תלויים מבחינת הצלחתן במצב הפוליטי בעולם. בכתבה "תינוקות מלחמה", שהתפרסמה ב"מרקט" ביום 18 יולי 2006 מתייחס הכתב הכלכלי עמי גינזבורג בשם זה ל"מניות של חברות שעשויות להרוויח בעתות מלחמה." הוא מציין כי "אלה חברות שמתנהגות בדרך כלל באופן הפוך מן השוק – בעידן של שלום ורגיעה, כאשר הכלכלה פורחת באין מפריע ותקציבי הבטחון נפגעים, העסקים של חברות כאלה נפגעים"
התיאוריה המרכסיסטית היא אחת מהתיאוריות המרכזיות שתולות את הסיבות למלחמות העולמיות בקפיטליזם. הרעיון המרכזי שלהן הוא שהקפיטליזם העולמי עושה את מיטב רווחיו מהשווקים שהמלחמות פותחות לתעשיות הנשק שלו. לפי האידיאולוגיה המרכסיסטית, המלחמות על פני אדמה מייצגות אינטרס קפיטליסטי מובהק וברוח זו הקפיטליזם העולמי מעודד את קיום המלחמות, כדי להגביר את רווחיו.
לא צריך דמיון רב כדי לעשות את הצעד הרעיוני הבא ולראות איך יצירות אנטישמיות כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון" מציגות את היהודי בעל ההון, זה העומד מאחורי התעשיה הצבאית העולמית, משתלב במזימה הקפיטליסטית הכלל-עולמית לחמם את האיזורים הרגישים מבחינה פוליטית ולקרבם למלחמות. קיומו של הקשר היהודי ביסוד מלחמות על פני האדמה, אף אם הוא לא מוזכר במפורש, אינו כזה שניתן להתעלם ממנו.
סיוע פעיל לאי מוסריות
בקשר זה משתלבת ישראל; בערך מאז קומה, נזכרת ישראל בנסיונותיה לחזק צבאית מדינות בחלקים שונים בעולם, הן באספקת נשק והן במתן ייעוץ, ונראה שמנהיגיה לא בחלו בקשרים עסקיים עם מדינות לא מוסריות; הדבר גרם, בין היתר, לכך שחלק ממדינות אלה השיבו לה על מאמצים אלה במטבע של שנאה ופעולות איבה (אידי אמין הוא דוגמה אחת מני רבות לכך). נציגיה הצבאיים של ישראל מופיעים, רשמית ולא רשמית, במדינות שמעמדן המוסרי מפוקפק, בהיות חלק מהן דיקטטורות.
בנוסף לכך, לא ניתן להתעלם מן הסימביוזה המיוחדת של התעשיה הצבאית הישראלית במבנה הפנימי של הכלכלה והפוליטיקה הישראלית, אשר מתבססת, במידה רבה, על כך שהאזרח אינו מודע כלל למה שנעשה במשאביו על ידי הממשלה במדינה. בלימתו של מידע חפשי מלעבור אל האזרחים הוא אחד מהיסודות שבהן היוותה תמיד מדינת ישראל שותפה נוחה למדינות צעירות יחסית, אשר בנו פוליטיקה שלטונית ריכוזית – ודבר זה גם הועיל ליצור בריתות נעלמות בין ראשי משטרים צבאיים לקצינים גבוהים בצה"ל או לבכירים אחרים במנגנוני השלטון הישראלי.
יחסיה של מדינת ישראל הצעירה עם משטרים דיקטטוריים באפריקה ובדרום אמריקה, ביחד עם מעורבות פוליטית וצבאית סודית שאותה הפעילה באיזורים שונים בעולם, קידמו, ללא ספק, הרבה מאי המוסריות שאנו פוגשים היום בעולם; סביר שבאמצעות מערכות יחסים פוליטיות-צבאיות מפוקפקות מסוג זה הצליחה ישראל להוות צינור של ערכים מן המערב למדינות העולם השלישי. בימינו קשה מאד לדעת עד כמה תרמה ישראל למצב המוסרי המעורער של העולם באמצעות הפצת חלקים ניכרים מתורת הבטחון שלה, ביחד עם מסחר בנשק.
ה"עוזי" הישראלי זכה לשם עולמי שאינו נופל מן ה"קלצ'ניקוב" – ואין ספק שהוא מהווה דוגמה לקצה הקרחון של מרחב התפוצה של תעשיית הנשק הישראלית. לא ברור מהי מידת הפיקוח המוסרי על המשטרים המשתמשים במשאבים הבטחוניים הישראליים אך יש לנו יסוד להניח שהדברים רחוקים מלהיות "סגורים" מבחינה מוסרית. בנוסף לשאלות המוסריות העניניות שכרוכות בעסקאות תעשיית הבטחון הישראלית, פעמים רבות מוצאת עצמה ישראל על גבול הסכסוך עם המתחרה הגדולה שלה – ארה"ב – כאשר ההיבטים המוסריים והעסקיים של השתיים מעורבים בעסקאות ששתיהן עושות בצורה שלא ניתן להפרידן זה מזה. רק לפני שנים ספורות כמעט ועלו היחסים בין ישראל לארה"ב על שרטון בגלל עסקה צבאית שעשתה ישראל עם סין. כשלון העסקה, שטורפדה על ידי ארה"ב, גרם נזק ליחסי ישראל-סין, אך השאיר שאלות רבות פתוחות לגבי יחסיה של ישראל עם הדיקטטורה הסינית.
גבולות דקים
כפי שניתן להבין בעקיפין מהדו"חות של "אמנסטי", הגבול בין הפצת נשק בצורה מוסרית לפעולות תמיכה צבאיות שאינן מוסריות הוא דק ביותר; האינטרס המעורב של שוטרת העולם, ארה"ב, הוא מוסרי כמו שהוא כלכלי וקשה לדעת אם המגבלות שהיא מטילה על הענין הישראלי במכירת תוצרתה הצבאית נובעות משיקולים של אספקת נשק למדינות המעורבות בפעילות פוליטית לא מוסרית או משיקולים של תחרות כלכלית, שבה ישראל מאיימת, לעתים, על מעמדה של ארה"ב כאחת מיצרניות הנשק הגדולות והחשובות בעולם.
העובדה שישראל תופשת מקום חשוב יותר ויותר בין יצרניות הנשק קשורה לעליה במידת התחכום של הנשק. המוח ה"יהודי" אינו יכול להתחרות ביכולת הייצור האמריקנית בתחום הכמות, אך יש לו מה להציע בתחום האיכות; עם זאת, העובדה שמדינת ישראל היא סוציאליסטית-ריכוזית במשטרה, דיה כדי להלחיץ את המערב – ולמעשה כל מי שיש לו איכפתיות לגבי ההיבט המוסרי של הנושא – לגבי המקומות והידיים שאליהם עלול להגיע התחכום הטכנולוגי הישראלי.
כל אלה שלעיל הן נגיעות בעולם אפל ולא ידוע, שבו מעורבת ישראל בתהליכים המתרחשים פוליטית וצבאית בעולם כולו. השאלות המידעיות היסודיות בתחומים אלה אינן מספקות, בזמן הזה ובשלב הזה, תשובות חד-משמעיות ברורות לגבי המידה שבה שומרת ישראל על האחריות המוסרית המעורבת באספקת תוצריה.
מה שברור הוא שעולם החמוש הופך למתוחכם יותר ויותר מבחינה טכנולוגית. כלי המשחית הופכים למורכבים יותר והחלקים האלקטרוניים שבתוכם מתרבים כל העת. ספק באם הבקרה המוסרית לגבי הייצור וההפצה של הידע הצבאי מתקדם בצורה שמתואמת עם ההתקדמות הטכנולוגית שקיימת בתחום זה, במיוחד בהתחשב בעובדה שרמת הטכנולוגיה קובעת את העליונות הפוליטית. בהקשר זה, מי יודע אם במעגל החימוש שבו מסתייעות המדינות האויבות של ישראל, והתוקפות אותה צבאית, לא ניתן למצוא רכיבים שמקורם בישראל?