עידן של אלימות
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 882
עידן של אלימות
עידן של אלימות איננו, בהכרח, עידן שבו מתרחשת אלימות רבה אלא עידן שבו האלימות נחשבת לדרך היעילה היחידה לפעול ביחסים חברתיים. מצב כזה מאפיין יותר ויותר את החברה שאנו חיים בה והוא מייצג את פשיטת הרגל התרבותית הגדולה ביותר של חברתנו.
ההתדרדרות מצויינת, בין היתר, בראיה שמשווה בין כוח ואלימות; פעולה בכוח אינה שוות-ערך לפעולה אלימה. האלימות משמעה יזימת פעולה בכוח ולכן היא תמיד לא מוסרית. לעומת זאת, פעולה בכוח שנעשית בהקשר נכון, כמו זה של הגנה עצמית, היא מוסרית.
חוסר יכולת ההבחנה בין פעולה בכוח לבין פעולה אלימה איננה מוסרית ומנוגדת למוסר, כי היא משווה בין פעולותיהם של פושע וקרבן פשע ומציג את שניהם כשווי-ערך מבחינה מוסרית.
שני הנושאים שעומדים היום על הפרק הם ההפצצות נאט"ו בסרביה ושביתת ההסתדרות; "המשא והמתן בין ההסתדרות לאוצר מתקדם והאוצר מוכן לתת מעט יותר... בוקר היום החמישי להפצצות ועדיין לא ברור אם עמדתו של ראש הממשלה הסרבי הוגמשה" - זה, פחות או יותר, מה שמספרת התקשורת בבוקר יום שני 29 מרץ 99. בשני המקרים מדווח על מה שמוצג כמשא ומתן כאשר, בשני המקרים, מה שקורה איננו משא ומתן אלא אונס.
"הפצצה עד שתוגמש העמדה" - ולא משנה מי מן הצדדים צודק - משמעה הכאה ועינויים עד הסכמה, ובמקרה המסוים הזה הכאה ועינויים של עם כדי לשכנע את מנהיגו. סוג כזה של פעולה משדר מסר מיוחד לעולם, שמשמעו: "ראו את המכות שיופעלו על מי שאיננו "מיישר קו" עם השלטון העולמי המרכזי."
מסר דומה עולה מה"משא והמתן" שבין ההסתדרות והאוצר. לאוצר יש כסף ורק כסף, שמשמעו עבודת האזרחים ומה שלהסתדרות יש להציע זו אלימות, כלומר: הרס, נזקים וצרות אחרות במידה ולא תתקבל עמדתה. בשני המקרים לא מדובר במשא ומתן אלא במערכת יחסים שבין אלה לראש: אני אכה אותך עד שתסכים עמי.
גישה זו עומדת ביסוד היחסים החברתיים התוך-דמוקרטיים השליטים מאז ומתמיד בחברתנו. משמעותה: מכיוון שאנו רבים יותר אנו צודקים יותר ואנו נכה את מי שלא מסכים עימנו עד שיידע שעדיף לו להסכים עימנו כי אחרת יכאב לו.
"אם לא תסכים עמי אכה אותך" איננו משא ומתן, אינו דיון בין אנשים ואינו מייצג חברה אנושית ראויה לאדם. גישה כזו היא תוצר של גישה חברתית אלימה, הרואה יזימה של הפעלת כוח כמקובלת ביחסים חברתיים.
המאפיין העיקרי של גישה זו היא אי הבחנה בין אלימות לבין התגוננות מפני אלימות. אי ההכרה בהבדל העקרוני הזה משמעה הצבתם של כל צורות הפעלת הכוח על אותו מישור מוסרי – ובכך קבלת הפעלת אלימות שוטפת בחיים החברתיים כלגיטימית. קבלה של גישה זו ביחסים חברתיים משמעה שאנו חיים כבר בעידן של אלימות, ודבר זה משמעו גם שאנו מסכימים עם יזימת אלימות כלפינו מצד הממשל מיום היוולדנו.