על פגע השמאל
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 744
על פגע השמאל
השמאל הוא מרמת הדור; רעיונות השמאל מהווים השליה של תרבות, אשר הגיעה לשיאה במאה ה20 וה21. במסווה של תמיכה בחיובי, משליט השמאל פוליטיקה של שלילה בעולם כולו. הכמות הגדולה של שמאלנים והמינון הגבוה של רעיונות השמאל בתרבותנו הם תוצאת חינוך לערכים לקויים, הנשען על גישות פילוסופיות שגויות. ביסודן הפילוסופי של גישות אלה הפרדה וניגוד בין אחדויות משלימות, כמו חומר ורוח; ביישומן הפוליטי. מהוות גישות השמאל הסתה לסכסוכים בכל התחומים האפשריים.
ההפרדה בין גוף לנפש, שהיא תולדה של ההפרדה חומר-רוח, אומרת שאתה אינך יכול להיות בעד הגוף והנפש בו בזמן – שאתה חייב לבחור באחד מהם כבמגמה שלטת ו/או כבערך עליון במציאות – ושפעולה למען האחד היא פעולה נגד משנהו. ברוח זו מפריד השמאל גם בין חומר לרוח ומעדיף את החומר, כלומר את התפישה המטריאליסטית. זהו הבסיס הפילוסופי של השמאל, והוא בא לידי ביטוי בהשקפה הכלכלית המרכסיסטית סוציאליסטית, אשר מציגה את החברה, לפי תפישת העולם הניגודית, כשדה קרב בין מחנות נצים; בשדה הקרב הזה נלחמים ביניהם מעמדות כלכליים, כמו עשירים ועניים – והכל מתפצלים לצבאות הנלחמים ביניהם כדי לפגוע אחד במשנהו: יצרנים נגד לקוחות, נישומים נגד ממשל וצרכנים נגד אנשי עסקים.
פוליטית, להיות שמאלני הוא להסכים לפיצול, להפרדה ולניגוד שבין השמאל והימין – לפי שיטת השמאל; שיטה זו מבוססת על ההנחה שתמיכה בערך הלאומי מנוגדת לתמיכה בערכים ההומניים, כשהראשון מייצג ערכים נמוכים והשני את ערכי הרוח האנושית.
חלק מסיכום השקפה זו גורס, בנוסף לכך, הפרדה בין רגש לשכל, על יסוד טענה כי הם מנוגדים זה לזה. מכך נובע שאינך יכול להיות בעל יחס רגשי ושכלי תואמים בו בזמן – להזדהות עם סבל אנוש ולהצטער בגינו מחד ובו בזמן לדאוג לעניניו ברמה הארציתמאידך, כלומר להרגיש דאגה ועצב לגבי נושא מסויים וגם, בו בזמן, לעסוק בטכנולוגיה שלו, להפעיל את השכל בעימות עם המציאות בענינו וכיו"ב.
בפוליטיקה הפורמלית, במיוחד, משמעות הדבר היא שאתה אינך יכול להיות אוהב אדם ובו בזמן לרצות להשמיד את אויבו. בשורה התחתונה של ההתנהגות הפוליטית השמאל דוחה את הרעיון של פגיעה קטלנית באויביו של אדם כדרך להגן עליו או להציל את חייו, משל לרופא שאינו מוכן, אידיאולוגית, לפגוע בחיידקים.
שגעון? כן. אבל ממוסד עד כדי קושי רב להשמידו. כפי שאנו חווים בישראל בהווה, מפריעים ארגוני השמאל בכל דרך אפשרית לבצע את חיסול אויביה ומונעים מצבאה של ישראל מלהשמיד את האוייב, בשל דאגתם המוצהרת לחלק מאוכלוסייתו של האוייב.
ובכל זאת, זה מה שעל השפויים ללמוד לעשות נגד הגישה השמאלנית: להציג, להוכיח, לחזק ולבסס את הרעיון שאהבת האדם מחד ומאידך הגנה עליו באמצעות השמדת אויביו הם שני צדדיה המאוחדים וההכרחיים של אותה מטבע.
ובהתאמה לאותו עקרון, עליהם להכחיש, להתנגד ולהוקיע את הרעיון שפעולה נגד אויבי האנושות והאנושיות היא "לא הומנית" או מנוגדת לאדם. עליהם להצהיר דרך קבע על כך שחיסול האוייב הוא חלק מההגנה על זכויות האדם של המותקפים על ידו ושלהיות הומני פירושו לדאוג לאנושיות, בין היתר, על ידי השמדת אויביה.
רבים הם אנשי שמאל המציגים את עצמם כמגינים על זכויות האדם אך כשהם מבצעים את יישומו של רעיון זה, הם מוצאים עצמם בלתי מסוגלים לפגוע באויבי האדם. בכך הם נחשפים בערוות בורותם העמוקה כי הם מציגים בראש מעייניהם דאגה לזכויות אנשי האוייב במקום לאנשים הזקוקים להגנה מפניו. מדובר בתדמית חיצונית שבאה לידי ביטוי מעשי בהכשלת הטוב.
על השאלה: האם אין זה לגיטימי להילחם באויב ולרצות לחסלו כהגנה עצמית? יש לשמאל תשובה כפולת פנים: מעשית, השמאל עושה הכל כדי לחסל את כל מי שמעז להתנגד לו, רעיונית, פוליטית או צבאית. אך באופן מוצהר, תומך השמאל בדרך הפוכה: ויתור, פשרה ומחילה. המאמינים לכך מוצאים את עצמם דרך קבע מרומים על ידו.
את אותו הגיון יסודי – ואותם כשלים לוגיים – ניתן למצוא גם בהשקפה הכלכלית של השמאל; הצד שדרך קבע הוא מוצא לנכון להגן עליו כלכלית הוא צדו של הנזקק: העני, הדל, המדוכא. אך הפתרון למצוקה הוא תמיד תוצר של עושר, שלפי השמאל אחראי למצבו העגום של העני. זה מחייב את השמאלן ליצור ברית או הסכם עם המחנה השנוא עליו ולקיים עימו מערכת יחסים שבתוכה סתירה פנימית של יחסי אהבה-שנאה: מחד הוא חייב להעריך את מי שבזכותו קיימים תוצרים שמסוגלים לפתור את בעיות העוני, ומאידך, באמונתו כי העשיר אחראי לבעיותיו הכלכליות של העני, הוא אינו יכול לאהבו.
לכך מצטרף גם הניגוד בין שכל לרגש אשר מכשיל את השמאלן בכל נגיעה אמנותית: אם יצירה אמנותית מושקעת מבחינת תכנון שכלי, רואה זאת איש השמאל כמה שמנוגד לאפשרות ההבעה הרגשית – ופסיכולוגית, העובדה שאיש הרגש מנוגד, מבחינתו, לאיש השכל, מגבילה אותו הן מבחינת יצירת דמויות משולבות באמנות והן מבחינת יכולת ההערכה הרגשית שלו את הופעתם במציאות של הישגים מדעיים.
אך יותר מכל גורמת אמונתו של השמאל בעולם של ניגודים לבעיות השקפה חמורות במדיניות, הן בעולם הפנימי של כל מדינה והן בפוליטיקה הכלל-עולמית; העולם של היום מלא במדינות שבמקרה הטוב יש בהן ניגוד של שתי תנועות פוליטיות או יותר, המבטאות עימות רעיוני שמייצג את חילוקי הדעות היסודיים שבין אזרחיהן. במקרה הגרוע, העימות הוא בין יותר מתנועה אחת והוא מתרחש בשדה קרב שבו פוגעים הצדדים אחד במשנהו. כך או כך, אין בעולמו של השמאל אפשרות מעשית של קיום חברתי נטול סתירות, של הרמוניה בין כוחות שונים, המשתפים פעולה ביניהם.
משמעות היותו של השמאל מלחמתי בטבעו אומרת שעד שלא יחוסל הנגע השמאלני מהחיים האנושיים בעולם לא ייפסק המאבק בין הצדדים המתנגדים. כל עוד משוכנעים בני אדם בקיומם הקבוע של הבדלי ענינים בין אנשים בחברה וכוחות במציאות, הם תמיד יתמרנו את עצמם לתפוש צדדים במלחמת הקיום בכדי להשיג עמדה שתקרב אותם לנצחון.