פיצול אמוני
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 1010
פיצול אמוני
בין אללה לדולר
בין מילותיו האחרונות של סדאם חוסיין על הגרדום היו "פלסטין שלנו, אלוהים גדול". אין ספק שבכך התכוון הנדון להרוויח את מה שנותר מהאשראי הפוליטי שלו. כפי שנראה, דבריו האחרונים תוכננו על ידו בקפידה כדי לקשור את דרכו הפוליטית עם האמונה המוסלמית באל – ובכך להשאיר את הדברים קשורים בדרך זו בתודעת הציבור המוסלמי.
אך כדאי לזכור כי שמצאו את חוסיין במקום מחבואו לא גילו עימו ספרי קוראן אלא סכום כסף גדול – ולא סתם כסף אלא דולרים – המטבע המסמל יותר מכל את אמריקה, המדינה שהמוסלמי הקיצוני באשר הוא אוהב לשנוא.
אין זה מקרי שמדובר דווקא בסדאם חוסיין, שהיה נוהג להציג את הבוז שרחש כלפי התרבות המערבית באמצעות דריכה פומבית על דגל ארה"ב ושורף לעיני כל דולרים. בהחזיקו דולרים במקום מחבואו לא חש האיש, מן הסתם, כי במעשה זה שלו הוא מצהיר על האמון שהוא נותן בתרבות שכסף זה מייצג, שהיא, לא במקרה, גם התרבות שהביאה לתבוסתו ולנפילתו.
לא תמיד אמונתו המוצהרת של אדם תואמת את אמונתו האמיתית; למעשה, נחשפת אמונתו האמיתית של אדם באמצעות פעולותיו יותר מאשר על ידי הצהרותיו. לרוב, לא מדובר ברמאות מפורשת, כזו שמבצעה מתכוון לה, אלא לאי הבנה מובנית בתרבות לגבי טבע המטבע; רוב בני האדם בימינו אינם מודעים לכך שמטבע מהווה הצהרת ערכיה של התרבות המפיקה אותו - ושסוג הכסף שאליו הם שואפים מייצג את ערכיה של התרבות המייצרת אותו.
דבר זה מציב את ערכי התרבות האמריקאית בראשה של פירמידת ערכים אנושית, על רקע הביקוש הכלל-עולמי לדולר. למעשה, מהווה המשיכה האנושית הכללית לדולר האמריקאי הצהרת אמון בכלכלה האמריקאית, ביצרנותו של האזרח האמריקאי ובמוסריות הפוליטית האמריקאית, המאפשרת לשמור על ערכיה של יצרנות זו מבזיזה אל מול העולם כולו. ערכים אלה, אשר נותרים בחשיכת הבורות של רוב יושבי העולם, הם המקבלים תמיכה מוסרית בכל פעם שאדם כלשהו בעולם מצהיר על רצונו בדולר. וזהו גם המקרה המובהק שבו נחשפים ארגוני הטרור המוסלמיים בעירומם הרעיוני. אלה המצהירים, שוב ושוב, על התנגדותם לתרבות המערבית – ובמיוחד לאמריקאית – סוגדים לאליל הכסף האמריקאי.
בהקשר זה, ארגוני הטרור המוסלמיים ומדינות ערב התומכות בהם מצהירים, פעם אחר פעם, לא רק על נאמנות לדולר האמריקאי, אלא גם על תלותם המוחלטת בעולם המערבי, בשל אי יכולתם לייצר ערכים שניתנים לייצוא כתוצרים שווי-ערך כלכלי לתמיכה הקבועה שהם מקבלים מאירופה או מארה"ב. עד כדי כך גדולה חולשתם, שגם כאשר סוריה מבקשת לרכוש מרוסיה את כלי הנשק הבא כדי לחזק את החיזבללה נגד צה"ל, תיעשה העיסקה בדולרים – וגם אם ישיג הנייה תמיכה כלכלית מאירן, היא תגיע במזוודות מלאות בדולרים. הפלשתיני תלוי בדולר במובן זה שהדולר מהווה, מבחינתו, את מושא האמונה המעשי שלו, את דם חייו ואת מה שמבחינתו קובע את השורה התחתונה של איכות חייו.
אי הצלחתם של הפלשתינים לבנות מדינה מתקדמת ויצרנית – ולהיפך, הצלחתם היחידה בהשלטת טרור וכאוס כלליים בינם לבין עצמם וכלפי העולם – הם הערכים היחידים שמצליחים לייצר מאמיני אללה בשטחים שנמסרו להם על ידי ישראל ואשר, בינתיים, מנוצלים אך ורק למטרות השגת עוד ועוד מן ה"ירוקים" האלה, שמסופקים לפלשתינים על ידי מי שרק לפני כמה שנים חגגו בשמחה את הצלחת הטרור נגדו.
כך או אחרת, ה"ירוקים" המגיעים ממדפסות ארה"ב נמסרים ללא שום התחייבות לרבים מבני האדם בעולם, שאינם מעריכים את מה שעומד ביסודם. חלק מהם מופעל על ידי אויביה של ארה"ב בעולם, הפועלים בניגוד לעניניה של אמריקה ובניגוד למוסר היצרני המערבי. מדי יום נהרגים בעירק חיילים אמריקאיים מנשק ואמצעי לחימה שמרבית המרכיבים שהביאום לידי קיום תלויים בכסף אמריקאי. מעשה מסוג זה אפשרי רק מכיוון שקיימים בני אדם בעלי נאמנות חצויה, אשר מעריכים את חיי האדם עלי אדמות פחות משהם מעריכים את היצרנות האנושית המבוטאת בדולר האמריקאי, מבלי לתת את הדעת על כך שמקורם של שני אלה זהה.
בני אדם אלה נמצאים בכל העולם – ומקומם אינו נפקד גם משורות מקבלי ההחלטות הכלכליות, אשר מוסרים לידי מרצחים כלי נשק משוכללים ואמצעי לחימה מתקדמים, מבלי לבחון את מידת מוסריותם. עם זאת, בין המובהקים ביותר בתפישת הפיצול האמונתי שלהם הם אנשי הארגונים המוסלמים הקנאים אשר מעריצים את אללה אך לא פחות מכך את הדולר האמריקאי נושא המתנות. להם אין שום תחושה של סתירה אם הם נאלצים להשתמש בכסף האמריקאי כדי לפעול נגד עניניה של אמריקה – או אם אם תלויים בעצם קיומם באמריקה, אותה הם מקפידים להשמיץ מבחינה מוסרית.
מבחינת הבנת המציאות, הפלשתיני הממוצע ברחובה של עזה כמוהו כקניבל, המסוגל להנות מבשרו של אדם מערבי אך לא להעריך את משמעות הישגיו התרבותיים. מה שמאפיין את הפרא התרבותי יותר מכל הוא אי הבנתו את הקשר בין ערכיה של התרבות – ובין היתר את הקשר בין מוסריותה וכלכלתה, המיוצגים על ידי כספה. בהקשר זה, ספק באם הבינו הפראים הפלשתינים, בעיצומה של חגיגת השמחה שלהם על נפילתם של בניני התאומים בניו-יורק, כי אמריקה היא הענף הראשי של העץ שמצמיח את פירות אכלם.
זה ברור כי אלה מהם שמודעים לכך שהענף שעליו הם יושבים מבחינה כלכלית הוא אמריקאי, אינם כה חזקים באמונה האנטי-מערבית המוצהרת שלהם, לפחות לא כפי שהוא מוטפת מראשי המסגדים, אך הם לא יעזו לחשוף את "חולשתם" האמונית בציבור מחשש לעורם. בכך, כל עוד הם מהווים חלק מהישות הפלשתינית, הם ימשיכו להיות חלק של המהות המייצגת את הפיצול האמוני, שמחד מבססת את קיומה על הדולר האמריקאי ומאידך מצהירה, בשמו של אללה, על שנאתה לתרבות האמריקאית ומלחמתה בה.
למעשה, אפילו שונאי הדולר הרשמיים, כמו חוסיין בשיא שלטונו, לא יהיו מסוגלים להחזיק מעמד יום אחד אם יתמוטט הדולר. המטבע האמריקני, אשר מחזיק היום את העולם כולו מעל פני המים, כשהוא מאפשר להמוני האנושות – כולל שונאי ארה"ב - את פת הלחם, הרובה והמטוס, הוא המסמל את תקוותו של העולם כולו גם לחיים שבהם לא יצטרכו בני אדם יצרניים לדאוג מאיומם של אלה שאינם מאמינים במה שאמריקה מייצגת.
פיצול אמוני
בין אללה לדולר
בין מילותיו האחרונות של סדאם חוסיין על הגרדום היו "פלסטין שלנו, אלוהים גדול". אין ספק שבכך התכוון הנדון להרוויח את מה שנותר מהאשראי הפוליטי שלו. כפי שנראה, דבריו האחרונים תוכננו על ידו בקפידה כדי לקשור את דרכו הפוליטית עם האמונה המוסלמית באל – ובכך להשאיר את הדברים קשורים בדרך זו בתודעת הציבור המוסלמי.
אך כדאי לזכור כי שמצאו את חוסיין במקום מחבואו לא גילו עימו ספרי קוראן אלא סכום כסף גדול – ולא סתם כסף אלא דולרים – המטבע המסמל יותר מכל את אמריקה, המדינה שהמוסלמי הקיצוני באשר הוא אוהב לשנוא.
אין זה מקרי שמדובר דווקא בסדאם חוסיין, שהיה נוהג להציג את הבוז שרחש כלפי התרבות המערבית באמצעות דריכה פומבית על דגל ארה"ב ושורף לעיני כל דולרים. בהחזיקו דולרים במקום מחבואו לא חש האיש, מן הסתם, כי במעשה זה שלו הוא מצהיר על האמון שהוא נותן בתרבות שכסף זה מייצג, שהיא, לא במקרה, גם התרבות שהביאה לתבוסתו ולנפילתו.
לא תמיד אמונתו המוצהרת של אדם תואמת את אמונתו האמיתית; למעשה, נחשפת אמונתו האמיתית של אדם באמצעות פעולותיו יותר מאשר על ידי הצהרותיו. לרוב, לא מדובר ברמאות מפורשת, כזו שמבצעה מתכוון לה, אלא לאי הבנה מובנית בתרבות לגבי טבע המטבע; רוב בני האדם בימינו אינם מודעים לכך שמטבע מהווה הצהרת ערכיה של התרבות המפיקה אותו - ושסוג הכסף שאליו הם שואפים מייצג את ערכיה של התרבות המייצרת אותו.
דבר זה מציב את ערכי התרבות האמריקאית בראשה של פירמידת ערכים אנושית, על רקע הביקוש הכלל-עולמי לדולר. למעשה, מהווה המשיכה האנושית הכללית לדולר האמריקאי הצהרת אמון בכלכלה האמריקאית, ביצרנותו של האזרח האמריקאי ובמוסריות הפוליטית האמריקאית, המאפשרת לשמור על ערכיה של יצרנות זו מבזיזה אל מול העולם כולו. ערכים אלה, אשר נותרים בחשיכת הבורות של רוב יושבי העולם, הם המקבלים תמיכה מוסרית בכל פעם שאדם כלשהו בעולם מצהיר על רצונו בדולר. וזהו גם המקרה המובהק שבו נחשפים ארגוני הטרור המוסלמיים בעירומם הרעיוני. אלה המצהירים, שוב ושוב, על התנגדותם לתרבות המערבית – ובמיוחד לאמריקאית – סוגדים לאליל הכסף האמריקאי.
בהקשר זה, ארגוני הטרור המוסלמיים ומדינות ערב התומכות בהם מצהירים, פעם אחר פעם, לא רק על נאמנות לדולר האמריקאי, אלא גם על תלותם המוחלטת בעולם המערבי, בשל אי יכולתם לייצר ערכים שניתנים לייצוא כתוצרים שווי-ערך כלכלי לתמיכה הקבועה שהם מקבלים מאירופה או מארה"ב. עד כדי כך גדולה חולשתם, שגם כאשר סוריה מבקשת לרכוש מרוסיה את כלי הנשק הבא כדי לחזק את החיזבללה נגד צה"ל, תיעשה העיסקה בדולרים – וגם אם ישיג הנייה תמיכה כלכלית מאירן, היא תגיע במזוודות מלאות בדולרים. הפלשתיני תלוי בדולר במובן זה שהדולר מהווה, מבחינתו, את מושא האמונה המעשי שלו, את דם חייו ואת מה שמבחינתו קובע את השורה התחתונה של איכות חייו.
אי הצלחתם של הפלשתינים לבנות מדינה מתקדמת ויצרנית – ולהיפך, הצלחתם היחידה בהשלטת טרור וכאוס כלליים בינם לבין עצמם וכלפי העולם – הם הערכים היחידים שמצליחים לייצר מאמיני אללה בשטחים שנמסרו להם על ידי ישראל ואשר, בינתיים, מנוצלים אך ורק למטרות השגת עוד ועוד מן ה"ירוקים" האלה, שמסופקים לפלשתינים על ידי מי שרק לפני כמה שנים חגגו בשמחה את הצלחת הטרור נגדו.
כך או אחרת, ה"ירוקים" המגיעים ממדפסות ארה"ב נמסרים ללא שום התחייבות לרבים מבני האדם בעולם, שאינם מעריכים את מה שעומד ביסודם. חלק מהם מופעל על ידי אויביה של ארה"ב בעולם, הפועלים בניגוד לעניניה של אמריקה ובניגוד למוסר היצרני המערבי. מדי יום נהרגים בעירק חיילים אמריקאיים מנשק ואמצעי לחימה שמרבית המרכיבים שהביאום לידי קיום תלויים בכסף אמריקאי. מעשה מסוג זה אפשרי רק מכיוון שקיימים בני אדם בעלי נאמנות חצויה, אשר מעריכים את חיי האדם עלי אדמות פחות משהם מעריכים את היצרנות האנושית המבוטאת בדולר האמריקאי, מבלי לתת את הדעת על כך שמקורם של שני אלה זהה.
בני אדם אלה נמצאים בכל העולם – ומקומם אינו נפקד גם משורות מקבלי ההחלטות הכלכליות, אשר מוסרים לידי מרצחים כלי נשק משוכללים ואמצעי לחימה מתקדמים, מבלי לבחון את מידת מוסריותם. עם זאת, בין המובהקים ביותר בתפישת הפיצול האמונתי שלהם הם אנשי הארגונים המוסלמים הקנאים אשר מעריצים את אללה אך לא פחות מכך את הדולר האמריקאי נושא המתנות. להם אין שום תחושה של סתירה אם הם נאלצים להשתמש בכסף האמריקאי כדי לפעול נגד עניניה של אמריקה – או אם אם תלויים בעצם קיומם באמריקה, אותה הם מקפידים להשמיץ מבחינה מוסרית.
מבחינת הבנת המציאות, הפלשתיני הממוצע ברחובה של עזה כמוהו כקניבל, המסוגל להנות מבשרו של אדם מערבי אך לא להעריך את משמעות הישגיו התרבותיים. מה שמאפיין את הפרא התרבותי יותר מכל הוא אי הבנתו את הקשר בין ערכיה של התרבות – ובין היתר את הקשר בין מוסריותה וכלכלתה, המיוצגים על ידי כספה. בהקשר זה, ספק באם הבינו הפראים הפלשתינים, בעיצומה של חגיגת השמחה שלהם על נפילתם של בניני התאומים בניו-יורק, כי אמריקה היא הענף הראשי של העץ שמצמיח את פירות אכלם.
זה ברור כי אלה מהם שמודעים לכך שהענף שעליו הם יושבים מבחינה כלכלית הוא אמריקאי, אינם כה חזקים באמונה האנטי-מערבית המוצהרת שלהם, לפחות לא כפי שהוא מוטפת מראשי המסגדים, אך הם לא יעזו לחשוף את "חולשתם" האמונית בציבור מחשש לעורם. בכך, כל עוד הם מהווים חלק מהישות הפלשתינית, הם ימשיכו להיות חלק של המהות המייצגת את הפיצול האמוני, שמחד מבססת את קיומה על הדולר האמריקאי ומאידך מצהירה, בשמו של אללה, על שנאתה לתרבות האמריקאית ומלחמתה בה.
למעשה, אפילו שונאי הדולר הרשמיים, כמו חוסיין בשיא שלטונו, לא יהיו מסוגלים להחזיק מעמד יום אחד אם יתמוטט הדולר. המטבע האמריקני, אשר מחזיק היום את העולם כולו מעל פני המים, כשהוא מאפשר להמוני האנושות – כולל שונאי ארה"ב - את פת הלחם, הרובה והמטוס, הוא המסמל את תקוותו של העולם כולו גם לחיים שבהם לא יצטרכו בני אדם יצרניים לדאוג מאיומם של אלה שאינם מאמינים במה שאמריקה מייצגת.