פרוייקט ממשלתי

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 896

פרוייקט ממשלתי

אדם חכם ציין פעם כי אם הימין מיישם את מדיניות השמאל, אז השמאל הוא המנצח בעימות שביניהם, גם אם הימין נמצא, רשמית, בשלטון. קביעה חכמה זו, אשר נאמרה ביחס למצב המדיני המקומי, מפליגה בהגיון הפנימי המוחץ שלה אל הרבה מעבר לזמן ולמקום; רבים הם המקרים שבהם מנצח דווקא הצד המפסיד לכאורה, וזאת אם וכאשר רעיונותיו הם הקונים להם מקום בפסגת המעשה.

דוגמה חמורה לכך היא נצחונו, בעולמנו, של הרעיון הסוציאליסטי, אשר בימינו מחזיקים בו כמעט כל המעורבים בעימות הפוליטי בעולם; מימין ומשמאל גם יחד מאמינים רוב בני האדם בצדקת רעיונות הסוציאליזם: ה"חלוקה מחדש" של הרכוש, ה"שויוניות" ובעיקר: הרעיון שחברה צודקת חייבת להתבסס על המושג המנוגד לצדק, "צדק חברתי", שמשמעו הטבת תנאיו של חלק מהחברה על חשבון חלק/ים אחר/ים שלה, כלומר: חברה המהווה ממסד מלחמתי של שוד מאורגן פנימי הדדי.

אף כי בריה"מ הקומוניסטית-בולשביקית מתה, כביכול, "רשמית" (אף כי מדיניות החוץ שלה, הקג"ב והטילים הבליסטיים שלה נותרו פעילים...), חלק גדול מטכנולוגיות השליטה הדיקטטוריות שלה קנו להן מקום במדיניות המערב ובמיוחד בארה"ב; רעיון האחיזה הממשלתית הריכוזית במערב בכלל ובארה"ב בפרט בא לידי ביטוי בשליטה ללא מצרים בתחומי התפתחות שונים, הנתפשים על ידי בני הארצות המפותחות כשייכים, מטבע בריאתם, לממשל. בין אלה, כמו בימיה הטובים של בריה"מ, תחום הטיסה לחלל.

מאז שנות החמישים נתפש תחום זה בארה"ב, כמו בבריה"מ כפרוייקט ממשלתי, ולא מעט בשל הצלחת הממשלה לשכנע את קהל האזרחים שרק היא יכולה להרים פרוייקטים בקנה-מידה כזה. העובדה היא שללא שום הצדקה טכנולוגית או מדעית אובייקטיבית, מחזיקות, מזה למעלה מחמישים שנה, ממשלות המערב ובמיוחד ממשלת ארה"ב, במונופולין על הטיסות לחלל. הדבר התחיל עם המירוץ לחלל בין הגוש המזרחי למערבי, אשר התקשר בתודעת הציבור למירוץ החימוש והגרעין שהתרחש בשנות החמישים והששים של המאה שעברה. בצבע הפוליטי הברור בנושא מסויים זה לא חלו שום שינויים מיוחדים מאז שנות הששים – והמטרה הפוליטית הפנימית הברורה של שליטה זו היא הצגת הממשלה כחלוצה הנושאת בכנפיה את הקידמה המדעית.

נצחונה זה של המדינה הסוציאליסטית, בשכנוע האזרח בכך שהיא היא המתאימה לפיתוח פרוייקטים בקנה מידה "לאומי" הוא פסיכולוגי בעיקרו, כי אין האזרח הממוצע מחזיק ביכולת לבחון אובייקטיבית את ההבדל שבין יכולת הממשלה ליכולתו של המגזר הפרטי. אם היה יכול, הוא היה יודע מה שברור לכל איש ניהול מעשי: שהמקרים היחידים שבהם יכולה יעילות הביצוע של פרוייקט ממשלתי להשתוות לזו של פרוייקט לא-ממשלתי היא כאשר מבוצע הפרוייקט הממשלתי על ידי גופים פרטיים על יסוד חוזי.

האדם הפשוט אינו מודע בד"כ לעובדה הפשוטה שכדי ליצור פרוייקטים עתירי היקף, נוהגות הממשלות להשתמש ב...אנשים בשר ודם – וכי הממשלות אינן, במקרה הטוב, אלא מתווכות בין עניני האזרח וצרכיו לבין הארגונים האנושיים המספקים את העבודה ו/או השירות שבו מדובר.

אחת התוצאות הישירות של שליטת הממשלה בתחומים מסויימים - תוצאת שטיפת מוח קולקטיבית, אשר, במובן מסויים, היא מובנת ומוצדקת יותר כאשר היא מופעלת במדינות לא חפשיות, כמו מדינות מזרח-אירופה – היא שהאזרח מאמין כי מסירת פרוייקטים ענקיים לביצוע כדאי שתינתן בידיה של ממשלה ולא בידיים פרטיות.

זרמים רעיוניים תת-קרקעיים: התנגדות ליחידאיות ומוסר נוצרי

במובנים רבים, הדבר נובע מכך שהממשלה, עקב שליחתה יד גם בתחומי החינוך הלאומי, דאגה להמליץ, ישירות או בעקיפין, על עצמה כעל גורם שמייצג בצורה טובה יותר את שאיפותיו הקבוצתיות והלאומיות של היחיד, מאשר יחיד אחר. בהנחלה לא מודעת של ערך הקבוצה כעולה על ערך היחיד ואף מנוגדת לו, "רכבה" הממשלה, גם בעולם החפשי, על זרמים רעיוניים תת-קרקעיים, המנוגדים לגישה האינדבידואליסטית, אשר באמצעותם השיגה יתרון בתחום התעמולה לטובת הממשל.

היבט אחר של כוח השפעה על התרבות נשאב על ידי הממשלה המערבית מרעיון תת-קרקעי תרבותי אחר האפייני למערב – והוא המוסר הנוצרי, המציג את האדם הפרטי כיצור מבקש רווח – ולעומתו, את הממשל כגוף המייצג את הכלל, וככזה אין הוא תר אחרי רווח במובן החמרי-ממוני. הפרוייקט הממשלתי נתפש, בהקשר זה, כדרך שבאמצעותה יכול היחיד להגשים את חלומותיו הלאומיים, החברתיים, אלה שמבחינת ההשקפה השלטת עולים על השאיפות היחידאיות, הפרטיות.

נשמת האדם – כל אדם – מבקשת להמריא אל על, להגשמת משאלות אשר נראות ליחיד ככאלה שעולות על מה שהוא מבקש בחיי היום-יום שלו. למעשה, כדי להגשים משאלות מסוג זה, מעפיל האדם ומטפס מדרגת סיפוק צרכיו היחידאיים אל דרגת המשפחה, הלאום והחברה האנושית, כשכל אחת מהדרגות הללו מרחיבה את היקף יכולת היישום שלו את עקרונותיו והשקפת המציאות שלו. אך רוב בני האדם אינו מחזיק בפילוסופיית שלבים זו, שבה דרגות אלה אינן אלא שלבים בסולם, אלא בתפישה הרואה דרגות אלה כמנוגדות, קיימת בעולם האנושי של היום מלחמה בין הנמצאים בדרגות השונות, הרואים כל קיום בדרגה אחרת כבלתי מוסרי ובלתי מובן.

בעולם כזה, שבו לא קיים הידע לגבי הטיפוס בדרגות באופן זמין, פורחות הממשלות, אשר מציעות לבני האדם הנמצאים בדרגת השאיפה להגשמה לאומית, או אנושית-כללית, את הפרוייקט הממשלתי, כדרך להגשמה כזו. כמו מצעד צבאי, אשר, לגבי אנשים רבים, מהווה המחשה של ערך הלאומיות, מתקיימים בחברה פרוייקטים כמו הטיסה לחלל, ואלה יכולים להניע את מקבלי ההחלטות – והתקציבים – בחברה, להשקיע סכומי עתק.

מנקודת המבט של היחיד – ובמיוחד זה הנמצא בשלב צמיחת הערך היחידאי של חייו – אין יכולת להבין, וגם לא להצדיק, פרוייקט ממשלתי המבוסס על מיסיו. כך הדבר באופן טבעי לגבי מי שמגדל את משפחתו והממשל מקדיש חלק ניכר ממשאביו לתרומה לבני עמו הנחשלים או למדינות נזקקות על פני הכוכב. אך הוא נמצא במלחמה עם זה מבני עמו אשר, עבורו, התרומה לבני עמים אחרים במסגרת פרוייקט ממשלתי היא לא רק ביטוי של ערך יחידאי מורחב, אלא הדרך היחידה לעשות את הדבר, כי הוא אינו מאמין שניתן לשגר חללית או לתרום ל"שכבות חלשות" או למדינות "מתפתחות" בלי שממשלתו תבצע עבודה זו עבורו.

ואין ספק שבעולם של ימינו, מהווה הלך מחשבה זה נצחון חי של רעיונות כמו קומוניזם ומוסר נוצרי, אשר נראה היה כי המדינות שדגלו בהן נעלמו מעל פני אדמה. כך, אף כי נראה כי רעיונות אלה אינם קיימים יותר בצורה משמעותית, ההיפך הוא הנכון: לא רק שהרעיונות קיימים, אלא שהם מנהיגים חלקים ניכרים מן העולם – ובמיוחד בעולם המערבי.

יצויין, בהקשר זה, כי משטרים כמו זה הנהוג בארה"ב נתפשים כקפיטליסטיים, אך מדובר למעשה בצורות של סוציאליזם ריכוזי המנוהל, במידה רבה, על ידי הממשל ולא אל ידי האזרחים הפרטיים. בארה"ב, ה"קפיטליסטית ביותר" מבין המדינות בעולם של היום, עובר חלק גדול מן הנכסים הפרטיים שבידי הציבור לגורמים אחרים, מבית ומחוץ, החל משכבות "נזקקות" וכלה בעמים "נזקקים". ההנחה שביסוד רובן של העברות אלה היא ההנחה של ה"פרוייקט הממשלתי", אשר מוסרת בידי גורמי הממשל את הכוח הפיננסי והזכות להפעיל את ממונו של היחיד.

רעיון הפרוייקט הממשלתי מבוסס, כאמור לעיל, על הרעיון שהממשל מביא לידי הגשמה את מה שהוא מענינו של האזרח היחיד, משלם המסים – או, לפחות, צריך שיהיה מענינו של היחיד. אך פעמים רבות מנוגד הפרוייקט הממשלתי לעניניו של היחיד, עד כדי כך שנוצרת בעייה מוסרית, המצריכה ליבון.

אי המוסריות של פרוייקט ממשלתי עתיר ממון.

בלהט ההתעלות הכללית בנושא של האסטרונאוט הישראלי הראשון(*), ממש לא נעים לצנן את התלהבותו של הציבור הישראלי, אבל זוהי חובה מוסרית לציין את אי המוסריות המובנית בנושא: ממשלה היא ספק שירותים ולא מרכז מחקר. אין לשום ממשלה זכות להוציא את כספי משלם המסים שלה על פרוייקטים מדעיים יקרים או יוקרתיים, כאשר לא רק שהוא אינו נותן לכך את הסכמתו המפורשת אלא שהוא נמצא בבעיות כלכליות חמורות משל עצמו.

בארה"ב של היום, שבה מליוני אנשים אינם "גומרים את החודש" ונזקקים לסיוע במצרכי מזון, הוצאתם של מיליארדי דולרים מכספם איננה מוסרית. בנוסף לכך, פרוייקט ממשלתי נחות, מבחינת יעילותו, מפרוייקט פרטי ופעמים רבות הוא ערובה לכשלון טכני. כל מה שמושג על ידי פרוייקט ממשלתי יושג על ידי אנשים פרטיים ביעילות, איכות ובמהירות גדולים יותר – יהיה זול יותר – ולא יוטל על שכמם של אזרחים שאינם מעוניינים בכך.

(*) כשנכתבו דברים אלה היתה בעיצומה הכנת פרוייקט החלל שבו היה אמור להשתתף האסטרונאוט הישראלי אילן רמון ז"ל.

וסך הכל המוסרי הוא, כדלקמן: פרוייקט ממשלתי – גם אם הוא רווחי - נוגס בכיסם של אנשים שאינם מעוניינים להשקיע בו ולכן הוא מהווה צורה של גניבה. מפעל פרטי – גם אם הוא הפסדי – אינו פוגע במי שאינו מעוניין להיות מעורב בו ולכן הוא מהווה דוגמה לפעולה מוסרית.

מכך נובעת מוסריותה של השיטה הכלכלית החפשית, אשר על פיה מוגבל תפקיד הממשלה למה שנוגע לשמירה על זכויות האדם, ובכלל זה הזכות היסודית של רכושו. למותר לציין, אך מאמר זה הוא עדות לכך, שאי המוסריות המובנית במשטר ריכוזי, המציגה את עצמה באמצעות הפרוייקטים הממשלתיים, המתיימרים ליישם את "חלומותיו" של הציבור, משמעה פגיעה בזכויות היסוד של האזרחים ולפיכך פגיעה במוסריות החברה כולה.

נתונים נוספים