שני חלקי האנושות

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 835

 

שני חלקי האנושות

אמש נורה על ידי האוייב טיל על אשקלון. לפי בדיקה, נורה הטיל מהמקום שבו לפני שנה היה ישוב ישראלי: דוגית. בישוב הישראלי עסקו בחיים. האויב שמשתמש במקום עוסק במוות. לא זאת בלבד – חשוב לו להצהיר על כך.

זה – מושא העיסוק - מגדיר את ההבדל בין שני חלקים של האנושות: חלק אחד עוסק בהצמחת השממה והחלק השני יוצר שממה. הראשון בונה והשני הורס את מה שבנוי.

אמש, ב-4 ביולי, יום העצמאות האמריקאי, שיגרה ארה"ב את החללית "דיסקוורי". באותו יום – כנראה שלא במקרה – ערכה צפון קוריאה ניסוי בשיגור טילים מלחמתיים. זה קרה אחרי שארה"ב הזהירה שוב ושוב את הדיקטטורה הזו שלא תערוך את הניסוי. בהקשר זה, השיגור – ותזמונו – מהווים הצהרה מתגרה כלפי ארה"ב.

המשותף בין המשטר הצפון קוריאני למחבלים הפלשתינים, ומה שעושה אותם לאחים לתכלית הוא שבניגוד לאויביהם הם עוסקים בעיקר בשאלת המלחמה. ישראל וארה"ב, בניגוד לכך, שייכות לאומות היצרניות, העוסקות באילוף המציאות.

שני חלקי המציאות הללו – העוסקים בחיים והעוסקים במוות – אינם שני צדדים של אותה מטבע, כי לעיסוק הקדחתני במוות ובמלחמה אין מקום אמיתי בחיי אנוש. זה אינו צד כי הוא נדון לכלייה. אין לו מקום במציאות בכלל ובעולם האנושי בפרט.

לכן, במוקדם או במאוחר, תיעלם מעל פני האדמה כל חברה או אומה שפעילותה הרסנית, שעובדת את המוות, שכל משאביה מוקדשים להילחם באומות יצרניות.

אין זה חלום אלא עובדת מציאות: מן ההסטוריה האנושית נמחקה ונעלמה כל אומה ברברית, שכל מה שתרמה לאנושות היה הרס. מהויקינגים ועד להונים, כל עם שהשתית את קיומו על אלימות והפחדה, אפילו אם נחל הצלחה לפרק זמן מסוים, נשמד בסופו של דבר ונעלם מעל בימת ההסטוריה.

כי ההרס מנוגד מטבעו לבניה. כי לא משנה עד כמה יצליח זורע ההרס, כל מה שיגדל יהיה מסוכן גם לקיומו של העוסק בו. כי חלק האנושות העוסק בהרס, במלחמה ובהשמדה מגיע, בסופו של דבר, גם להרס ולאיון של עצמו.

חלק האנושות שעוסק בהרס הוא החלק המתאבד, הדן את עצמו לכלייה. תוך כדי שהוא גורע מהצלחותיו של החלק שעוסק בבניה, הוא גורע גם מעצמו ונשמד. כשלונו במלחמה בטוח יותר מכל נצחון שלו. הסיבה לכך היא שההורס תלוי במי שבו הוא פוגע בו. ההורס אינו עצמאי; הוא מסמל ומייצג מצב פסיכולוגי של תלות בעצם העובדה שכל מאמציו הם הצהרה מלחמתית כנגד אויבו. בנוסף לכך, הוא זקוק לאויבו אפילו לצורך אספקת אמצעי פעולתו, שהרי הוא אינו מסוגל ליצרם בעצמו. זוהי מהות ההבדל שבין היצרן להרסן.

כי ביסודו של דבר ההבדל בין שני חלקי האנושות הוא קיומי: החלק היצרני הוא היחידי מבין השניים שיש לו זכות קיום כי החלק ההרסני אינו מסוגל לקיים את עצמו. במוקדם או במאוחר, יוותר בעולם רק החלק היצרני של האנושות ועימו רק הבניה, הצמיחה – והחיים.

נתונים נוספים