מלחמות הפלסטלינה
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 823
מלחמות הפלסטלינה
את שנות ה60 מציינים בשני סוגי מלחמות שהתנהלו במקביל: עת בג'ונגלים של ויאטנם חירפו את נפשם חיילים אמריקאיים במלחמה כנגד כוחות השחור, נלחמו באוניברסיטאות של ארה"ב ושל אירופה סטודנטים כנגד מעורבותה של ארה"ב במלחמה. מלחמתם של הסטודנטים השמאלנים הפציפיסטיים היתה, לכאורה, מלחמה רעיונית כנגד המלחמה, אך בעצם היתה זו מלחמת בגידה של הסטודנטים בארצותיהם ובמיוחד של הסטודנטים האמריקאים כנגד בני ארצם הנלחמים מעבר לים במשטרים הקומוניסטיים.
מאלפת מוסר היא העובדה שמלחמתה האמיתית של אמריקה בויאטנם הוקעה כמלחמה לא צודקת ואילו מלחמות השקר של הסטודנטים נתפשות כמלחמות חיוביות ואידיאליסטיות: מלחמת ויאטנם, שנכשלה כשלון חרוץ, התקיימה למען מטרה נעלה ונטלה את חייהם של מליוני בני-אדם חפים מפשע לחינם, הוקעה כמלחמה לא צודקת: היא מוזכרת עד היום בחוגי השמאל בתיעוב, כאילו היתה פשעו של העם האמריקני כנגד האנושות, ומותקפת רעיונית באמצעות הסיסמאות השדופות של "אימפריאליזם קפיטליסטי", החיות עד היום את חיי הנצח הערפדיות שותתות הדם שלהן, כשהן ממשיכות לטרוף את החופש והצדק באשר הם. מלחמות הסטודנטים, לעומת זאת, זכו לשם חיובי של מאבק אידיאולוגי אשר מקנה למשתתפים בהן תהילה שיש בה משום כרטיס כניסה למועדוני צמרת רבים בעולם המערבי, בתחומי המדיניות, האינטלקטואליה והאמנות.
ייחוד שטני במיוחד בתרכיב מלחמות זה יש לאי הצדק האדיר שטמון בעובדה שהאידיאולוגיה השולטת במערב הכתירה את לוחמי השקר הבוגדים כלוחמי חופש והוקיעה מוסרית את לוחמי החופש האמיתיים; מי שזכה ל"שם עולם" כלוחם למען החופש והצדק היו דוקא הסטודנטים השמאלנים שהשתתפו בהפגנות ובלחצים הפוליטיים האדירים שהופעלו על הממשלים במערב ובמיוחד בארה"ב כנגד המשך פעולתו של המערב כנגד ההשתלטות הקומוניסטית על העולם. הסטודנטים, אשר שיתפו פעולה עם האידיאולוגיה השמאלנית-מרכסיסטית-קומוניסטית, אשר קראה לעצמה "מחנה השלום", פעלו כגיס חמישי במלחמות אזרחים פנימיות, בטוחות, כנגד שוטרים שאינם מזויינים בנשק חם - מלחמות פלסטלינה כאילו אמיתיות שבהן, אם לא רצית להיהרג או להיפצע, לא נהרגת או נפצעת, וזאת בשל העובדה שהארץ שכנגדה ערכת מלחמה נכבשה כבר בדור שעבר על ידי כוחות הטוב שהבטיחו את זכויות האדם שלך במסגרת שמירתן על זכויות האזרח שלהן. לעומת זאת, מי שהוקעו כפשיסטים, אלימים ואכזריים, היו דוקא החיילים האמיצים שלחמו כדי להציל עם משלטון דיקטטורי אכזרי, ואשר נפצעו, נהרגו, נשבו, עונו - והושפלו רוחנית אם גופם שרד את המלחמות.
אי הצדק העצום הזה הוא שיצר את המפה המדינית רעיונית של ימינו: החיילים ששרדו את ויאטנם מפוזרים היום בארה"ב כמחתרת מרירה אשר כואבת עדיין את ההשפלה המבישה של המלחמה ההיא, ולעומתם, מאיישים היום הסטודנטים הלוחמים של שנות הששים המסוממות את שורות אנשי המדינה הנוכחיים, כשהם מזכירים בכל הזדמנות אפשרית את אחוותם המזוייפת של לוחמי מחתרת כביכול במלחמות מזוייפות שאין בן סכנה של ממש. חיילי שקר אלה, הנטועים בעמדות פוליטיות בכירות ורבות השפעה, מפריעים היום באופן פעיל וחריף לכל מי שמחרף את נפשו במלחמות האמת.
כוחות שחור אלה, אשר ניזונים רעיונית משקרי שנות ה60, מתפקדים באחת הגרסאות המרושעות והממוסדות ביותר בהסטוריה של בגידה ומעל, כאשר הם מאיישים את ממשלות המערב ומשתפים פעולה כנגד העריצויות הנוראות ביותר שעל פני האדמה כנגד נתיניהן שלהן, בהקשר שבו מי שנחשב לבוגד הוא לוחמי החופש שזכותם להגנה עצמית ונשקם נשללו מהם בתירוצים של שלום הציבור.
זה צריך להיות ברור איזה סוג אדם צריך להיות זה שמעדיף להילחם בבני ארצו - במיוחד כשאין מעורבת בכך סכנה של ממש - על פני מלחמה באויביו האמיתיים. זה גם ברור, למעשה, מי הצד האמיתי שאליו שייך אדם זה...
ההעדפה להילחם בקרובים אליך ולשתף פעולה עם אויביך כדי לפגוע בהם איננה תוצר של פחדנות בלבד, אלא גם של שאיפה לשליטה. הבוגד אשר מעוניין להגיע לעמדת שליטה בבני עמו, מוכר לשם כך את עצמאותם לאוייב ומקבל ממנו מעמד שמאפשר לו שליטה על בני עמו. רובד נפשי נוסף שאפייני לבוגד כזה הוא החזקתו בהנחת "יקום עויין" - הוא חושב שהרע הוא בעל הכוח במציאות ושהטוב נדון לכשלון ולתבוסה. אדם כזה רואה באור בהיר יותר את הרוע שעלול לקרות לו מידי הרע מאשר את הטוב שהוא יכול להרוויח על ידי קיום כחלק מן הטוב. לפיכך הוא מניח שבכל אחד משני התסריטים האפשריים מצבו יהיה טוב יותר אם יצטרף לרע: אם, כפי שהוא מניח, ינצח הרע - אז הוא יזכה לטובה שלדעתו מחזיק זה שהוא חלק מן הרע, ואם הטוב הוא שינצח, יוכל הבוגד לנצל את סלחנותו הידועה של הטוב לטובתו.
בעבר, היה הבוגד בטוב מוקע על ידי הטוב בצורה חמורה ביותר אך היום, כשהבוגד הוא חלק מממשלת הטוב, לא רק שהוא איננו מוקע אלא הוא אף זוכה לכבוד על העזתו ותפישתו מתקבלת כ"לגיטימית" וכ"מובנת" בתוקף הגישה הפלורליסטית לאתיקה-פוליטיקה.
גישה בוגדנית זו מבוטאת בעולם של היום בתחומים רבים: בישראל היא באה לידי ביטוי בהתנגדות השמאל לממשלת ישראל בעימותיה הקשים עם העולם הערבי ובתפישתו צד באופן מובהק לטובת הערבים בסכסוך. בעולם מבוטא עקרון זה בתמיכה המסיבית שמקבלות מדינות העולם השלישי והעריצויות מצד האינטלקטואלים של המערב וגם מצד המדינאים וראשי המדינות, המוסרים נתחים ניכרים מרכוש נתיניהם לידי כוחות השחור העולמיים, ככופר.
בראש "תנועת הסטודנטים" הבינלאומית הזו ניתן היום לצפות בשיתוף פעולה בין מעצמות המערב והמזרח, הכס הקתולי ומנהיגי עריצויות העולם השלישי, אשר מגבשים בינם לבין עצמם "הבנות" של נשפיות פאר דיפלומטיות המתחוללות בעולם כולו על רקע העובדה ששום דבר משמעותי לא נאמר או נעשה כדי לשחרר את האדם הפשוט, המתענה בכל אתר ואתר עלי אדמות, מסוגי השיעבוד השונים הקיימים בעולם, החל מהשיעבוד המצמית והקטלני נוסח סין ה"עממית" ועד לשיעבוד המיסוי האמריקני ה"נאור" אשר איננו מניח ליחיד לשכוח כי הוא רכוש הקולקטיב.
כך הפכו הסטודנטים המטופשים והמסוכנים של שנות ה60, אשר האמינו, בהתאם לחזון המהפכות המשחררות האיומות של המאה ה19, כי גם הם מורדים אמיתיים בממסד, לממסד מחריד ומיוחד במינו: מנהיגיו של ממסד זה רואים את עצמם גם היום כמורדים ולוחמים לחופש ולצדק אלא שבמלחמתם שהופנתה מזה 30 שנה כנגד האוייב הלא-נכון, הם ממשיכים לגרור את אנשי החופש הפשוטים, היצרנים והטובים לתוך מלתעות המפלצת העולמית אשר עדיין לא שבעה מאז נפער לועה, לפני דורות...