מסע ההתקפה שאיננו נפסק
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 788
מסע ההתקפה שאיננו נפסק
העולם החופשי ממשיך להיות מותקף על ידי אויביו הדוגלים בדיכוי החופש, והדבר מתבטא בעימות הבין-רעיוני בין הכלכלה החופשית לכלכלה הריכוזית, כשהסוציאליזם הדיקטטורי ממשיך להציג את הקפיטליזם כאויב האדם בניגוד לעובדות המציאות. בניגוד לרושם העשוי להתקבל בעולם של היום כי בכלכלה ניצחו הקפיטליזם והשוק החופשי את הריכוזיות הסוציאליסטית, נמשך בכל זאת מסע ההתקפה הרעיוני של הסוציאליזם על הקפיטליזם. אמנם היום העתונות נוקטת רק בטפטוף שטחי של תמיכה במושגים סוציאליסטיים במנותק מאמת, אך אלה מצטברים לסכום משמעותי, באשר בסופו של דבר מביאים את הציבור הרחב החשוף אליהם לשפוט את הכלכלה החופשית לרעה.
סקירה של העתונות כלכלית העוסקת בהיבטים של חברות פעילות חושפת את האידיאולוגיה החבויה שלהם, אשר באה לידי ביטוי בפרשנותם. כך קורה שהחשיפה התדירה לטרמינולוגיה סוציאליסטית הופכת, בניתוח הכלכלי שלהם, להאשמות קבועות שלהם חברות בולטות בשוק בהתנהגות האפיינית ל"קפיטליזם" במובן המרכסיסטי הישן.
אחת הקרבנות הקבועים של מסע האשמה מסוג זה היא החברה האמריקאית "וול-מארט", אחת החברות הגדולות בעולם בתחום השיווק הקמעונאי. הפעילות הרווחית החזקה של החברה והצלחתה השיווקית בעולם כולו הביאו כנגדה ביקורת רבה מצד העתונות הכלכלית, אך בחינת ביקורת זו חושפת אי הבנות לגבי טבע הפעילות הכלכלית ומושגי היסוד שלו.
נפתח במאמר אשר מציג את החברה בצורה שלילית כבר בכותרת שלו:
הבריון השכונתי
המאמר, שפורסם על ידי מלאני וורנר, ב"ניו יורק טיימס" וראה אור בישראל ("מרקר" 8.3.06) פותח בהסבר כללי של כותרתו:
כוחה האדיר של וול-מארט בשוק האמריקאי מאפשר לה להשפיע גם על תהליכי תכנון המוצרים ושיווקם
אח"כ מפורט ההסבר:
"וול מארט היא הבריון השכונתי" אומר טד טאפט מחברת המחקר "קונסולטינג גרופ". "חברה תהיה מוכנה לעשות הרבה יותר עבור לקוח הצומח בקצב של וול מארט... הכוח העצום שיש לוול-מארט על הספקים שלה"
"דוברת פפסי קולה אמרה "פפסי מוכנה לעשות מאמצים דומים גם עבור קמעונאים אחרים שיהיו מוכנים לכך..."
"...בכיר בתעשיית הבקבוקים, שביקש להישאר אנונימי על מנת לא להסתכסך עם וול-מארט, אמר כי הקמעונאית חשבה שתצליח לשווק טוב יותר ... הם אומרים אנחנו יכולים לעשות את זה טוב יותר באמצעות החנויות שלנו והאנשים שלנו, אז תתאימו את עצמכם אלינו..."
במונחים המתאימים למחזיקים במושגים מרכסיסטיים, מעידים קטעים אלה על פעולה כוחנית של "וול-מארט", ולכך, כנראה, הכוונה בקריאה לה "הבריון". אך בניגוד לטיעון הקדום על פעולה כוחנית שבאמצעותה כופה הסוחר הפושע את תנאיו על עמיתיו, אין בדברים אלה שלעיל משום עדות לכוחנות אמיתית בפעילותה של החברה. לפיכך, יש משום אי הגינות מוסרית בהצמדת תואר כזה לחברה אשר מציעה הצעות עסקיות לחברות אחרות – ויש משום האשמה לא טהורה בהצגת עסקאות אלה שמציעה "וול-מארט", אפילו כרמז, כ"הצעות שלא ניתן לסרב להן" – כאילו מדובר בהצעה של פושע מסוג מסויים.
למותר לציין גם כי האשמה כזו, כאשר היא מוצאת את מקומה במאמר בעיתון, היא בעלת השפעה רבה על הקורא, שאחת מההשלכות שלה היא פגיעה במעמדה של החברה ובסופו של דבר גם ברווחיותה.
שפע של דוגמאות ברוח זו ניתן למצוא לאחרונה גם בכתבה שעוסקת בפעילות החברה מחוץ לארה"ב, המהווה את המשכו של אותו מסע הרואה את וול-מארט בעין שלילית:
החיוך האמריקאי של המוכרים בוול-מארט לא עבד על האירופאים
בכתבה העוסקת בבעיותיה של חברת הענק מחוץ לארה"ב מרק לנדלר ("הארץ" 2.8.06) כותב, בין השאר:
"קרוב לעשור לאחר שנכנסה לשוק הגרמני, וול-מארט ספגה הפסדים רבים ולבסוף פרשה ממנו. שיטות השיווק וההתנגדות לאיגודי עובדים מקשות על הרשת להשתלב בשווקים חדשים"
"...מדוע הם מוותרים עכשיו? יש להם מחירים טובים ומגוון טוב של מוצרים ...מדוע וול-מארט הרימה דגל לבן בגרמניה, היעד הראשון של הרשת באירופה?"
"...הבעיות של הרשת אינן מוגבלות רק לגרמניה. החברה נכשלה גם במדינות כמו דרום-קוריאה ויפן. היא גילתה שהנוסחה שלה להצלחה – מחירים זולים, פיקוח מדוקדק על המצאי ומגוון סחורות גדול – אינה פועלת בשווקים עם רשתות מבוססות המוכרות בהנחות ועם קונים בעלי הרגלים שונים..."
"מקצת מהבעיות נובעות משחצנותו של תאגיד אמריקי המנסה לאכוף את דרכו בעולם"
"החברה גם מנסה לגלות רגישות רבה יותר. בגרמניה היא הפסיקה לדרוש ממוכרים וממוכרות לחייך ללקוחות – נוהג שכמה קונים גברים פרשו כפלירט..."
"...וול-מארט לא התייאשה מכשלונותיה והיא שועטת קדימה עם תכנית תוקפנית לרכישות במדינות זרות."
אם נשפוט את רוח הדברים, מנסה הכותב לשים את אצבעו על הכשלון של חברת הענק, וכל הפגמים שהוא מצליח להעלות בחכתו בעבודת הרשת הם "שיטות השיווק וההתנגדות לאיגודי עובדים". בזמן ש"שיטות שיווק" היא הגדרה כללית מדי כשלעצמה, מהווה ה"התנגדות לאיגודי עובדים" האשמה קלאסית של חברה קפיטליסטית, כאילו בכך היא פוגעת בזכויות העובדים, אך במציאות המתוארת במאמר אין עדות לפגיעה כזו.
עם זאת, מתוך השאיפה להציג את וול-מארט כמייצגת של הקפיטליזם ברוח שלילית, מכילים הדברים ביטויים סובייקטיביים, שככאלה הם תוצר של השקפה לא אובייקטיבית ולמעשה בלתי ניתנת להוכחה ובנוסף לכך הם חסרי ביסוס עובדתי מתוקף טבעם; למשל, האשמתו של התאגיד ב"שחצנות", או האמירה שהוא מנסה "לאכוף" את דרכו. בזמן שהראשון הוא תוצר של פרשנות שלא ניתנת להוכחה (שלא לדבר על כך שהתכונה השלילית שבה מדובר היא תכונתו של יחיד אנושי ואילו הכותב מתיימר להניח קיומה של פסיכולוגיה כוללת של ארגון עסקי המונה המוני פרטים), ה"אכיפה" שבה מדובר איננה מבוססת על עדות כלשהי.
אמונת האלימות הקפיטליסטית
בהקשר ה"אכיפה" יש לציין כי מדובר במאפיין מובהק של כל עמדה אנטי-קפיטליסטית מאז כתב מרכס את התיזה שלו; כל ארגון או חברה כלכליים אשר גדלים מבחינה חמרית, "זוכים" להיות מואשמים על ידי מתנגדי הקפיטליזם, כאילו הם פועלים באלימות. זהו היסוד להופעתה במאמר של אמירה כמו "תכנית תוקפנית לרכישה", אשר משמעותה המציאותית האובייקטיבית איננה אלא התרחבות עסקית.
מבחינת התפיסה המוסרית הקפיטליסטית, משמעותה של התרחבות עסקית היא גדילה לצורך מתן אפשרות ללקוחות נוספים להנות מההיצע שמוגש על ידי החברה. אפייני שהמתנגדים לקפיטליזם רואים רק את ההיבט הרווחי המעורב במהלך – ויתרה מזו: את העובדה שמשמעות היבט זה היא העברת משאבים מכיסיהם של לקוחות "תמימים" לטורי הרווחים של החברה המוכרת.
בהקשר זה, יש לציין כי אחד הדברים שהסוציאליסטים מתקשים מאז ומעולם לעכל הוא את העובדה שעסק טוב, בהגדרה, הוא כזה ששני הצדדים עושים בו רווח. הסוציאליזם, המבוסס על הגישה המטריאליסטית (מרכס) שרואה את המציאות הכלכלית כחמרית, מניחה שככל שאתה חותך מן העוגה פרוסות רבות יותר, הן קטנות, ולפיכך, בכל עסקה קטן החלק היחסי של האדם המעורב בה ביחס ישר לעליית רווחיותו של הצד השני.
במאמר תומך בתיאור בעיותיה של "וול-מארט" בשוק לא אמריקאי, מציגה הכותבת, ארנה קזין, את מה שלדעתה מאפיין את הבעיה, כהבדל בין הקפיטליזם ה"אמריקאי" לשוק האירופאי:
גילום מובהק של ערכי הקפיטליזם האמריקאי
כפי שניתן להבין מכותרת מאמרה (התפרסם ב"הארץ" 2.8.06) המתיימר להסביר את ערכיו של הקפיטליזם, מייצרת הכותבת, ארנה קזין, חלוקה בין קפיטליזם אמריקאי לקפיטליזם אחר (?) כדי להסביר את כשלונה של "וול-מארט" באירופה. היא גורסת, בין היתר, כי "הקושי של רשת המרכולים האמריקאית "וול-מארט" להיקלט באירופה הוא בוודאי קושי תרבותי. המהות הכלכלית של וול-מארט – עדיין זרה ומאיימת באירופה..."
בהמשך מאמרה היא מפרטת:
"וול-מארט היא הקמעונאית הגדולה בעולם. ...הכוח העצום שלה בנוי על עקרון פשוט: הורדת מחירים. זהו עקרון מהפכני לצרכנים אבל בעייתי מאד לאחרים: וול-מארט לוחצת על ספקים להוריד מחירים... והדבר גורם לקריסה של אלפי עסקים קטנים ואף לפגיעה בחברות ענק... שמתקשות לרצות את הלקוחה הרעבתנית. וול-מארט גורמת להאצת תהליכי פרוור, בגלל מרכזי הקניות שהיא פותחת בחוצות הערים, באיזורים זולים. והיא אוסרת בקשיחות על איגודי עובדים ומשלמת להם שכר נמוך בתנאים משפילים. וול-מארט היא, איפוא, הגילום המובהק של ערכי הקפיטליזם האמריקאי, השחקנית הראשית בשוק החפשי אבל בו בזמן היא גם הבריון המשתולל שעלול לקלקל לכולם את המשחק. מסקרן עד מתי יצליח השוק החפשי בנוסח אירופה לרסן אותה.
שוב מופיעות ההערות האנטי-קפיטליסטיות, ושוב, בנסיון לאפיין את ה"קפיטליזם האמריקאי", נקראת "וול-מארט" "רעבתנית, מואשמת בתשלום לעובדים "בתנאים משפילים" ובכך שהיא "הבריון המשתולל שעלול לקלקל לכולם את המשחק".
לא ניתן להתעלם מכך שדימוי הבריון הועבר בהשאלה מהמאמר של מלאני וורנר – שוב, ללא בדיקה מעמיקה של העובדות, אך מתוך גרימת נזק תדמיתי ברור לחברה זו.
בדיקה של העובדות לגופן תחשוף, במקרה הגרוע ביותר, שמדובר בשיקולים עסקיים מוטעים – שעליהם קונס השוק החפשי את החוטא בהם בכשלון עסקי: מי שמבצע שיקול עסקי לא נכון, כפי שאולי קורה לוול-מארט, נפגע על ידי הפסדים עסקיים. אך שום דבר ממה שהוזכר על ידי המאמרים שלעיל אינו מצביע חד-משמעית על שיקול עסקי מוטעה.
קיומו של ההבדל התרבותי שעליו מדובר במאמר – זה שלפי המאמר גורם לשוק האירופאי לחשוש מה"קפיטליזם האמריקאי" – לא הוכח. הענין שמעלה הכותבת לגבי השאלה "מתי יצליח השוק החפשי בנוסח אירופה לרסן" את וול-מארט כנציגת הקפיטליזם האמריקאי, מעלה חשד שהסוציאליזם האירופאי, בחששו מפני נציגי השוק האמריקאי, מוצא לנכון להציב מכשולים מסוגים שונים לפני השוק האמריקאי – ולעתים מצליח בכך.
המאמרים הרבים יחסית אשר בהם מותקפת "וול-מארט", ואשר באמצעותה מותקף השוק החפשי, הם עדות למאבק המתחולל היום בעולם. ביסודו של דבר, זהו מאבק בין השקפות שיווקיות שונות, שהן ביטויים של גישה ערכית. יתכן שהדבר שמכשיל את ההתפתחות העסקית של חברת ענק כמו "וול-מארט" הוא הבדל הגישות שבין הסוציאליזם, שכלכלתו מחוברת, עדיין, בטבורה אל הלאומנות לבין הקפיטליזם, ששואף למצוא בכל השוק העולמי את ההיבט הרווחי.
מלחמת עולם רעיונית
בשאיפתו זאת, מתעלם השוק החפשי האמריקאי מכך שהוא מייצג ערכים המבטאים צד במלחמה רעיונית בת דורות, אשר מאז תחילתה – יצירת התיאוריה המרכסיסטית – מעולם לא פסקה. היום מדובר במלחמת עולם של ממש.
ביסודו של המאבק, קיים במלוא תנופתו המסע האנטי-קפיטליסטי, אשר עבור פעילי השוק החפשי אינו רלוונטי כבר לעולמנו, אך זו טעות הנחה נפוצה: העולם מלא במדינות שהסוציאליזם אינו רק לחם חוקן ויסוד חוקתן, אלא שהקפיטליזם עדיין נחשב על ידן לאוייב הראשי.
לא מדובר רק במדינות ששומרות אמונים מסורתיים לשיטה הסוציאליסטית או הקומוניסטית – כמו סין או רוסיה – אלא בקבוצה גדולה של מדינות אנטי-קפיטליסטיות ואנטי-אמריקאיות, אשר רואות את אמריקה וכלכלתה כאיום על הצדק בעולם. מדינות כמו ברזיל, צפון קוריאה וונצואלה, המהוות חלק מקבוצה זו, מייצגות חלק מההתנגדות העולמית לשוק החפשי הקפיטליסטי – ואליהן מצטרפות בשנים האחרונות גם מדינות האיסלם, אשר חלק גדול מערכיה של אמריקה אינן מקובלות עליה. ערכים אלה, הבאים לידי ביטוי באותם חיוכי הזבניות של "וול מארט" שנזכרו לעיל, נתפשות על ידי המתנגדים לשיטה האמריקאית לא רק ככשלון שיווקי אלא כאי מוסריות – והדבר הופך את הקפיטליזם למייצג של אי המוסריות של אמריקה במאבק מוסרי כלל-עולמי.
שורש המלחמה הרעיונית
המאבק בין הסוציאליזם לקפיטליזם, אשר עבור רבים מן העולם המערבי נתפש כאנכרוניזם, חי וקיים היום במלוא עוצמתו. בתוך כל צורותיו והופעותיו הוא כולל שדה תעמולה בעל עצמה גדולה, שביסודו מימון רב, המכוון אל התודעה השמאלנית הרדיקלית, אשר תסיסתה הפעילה תופסת כמעט כל צורה של מסגרת אינטלקטואלית, החל מסטודנטים רבים וכלה במדיניות פעילה של מדינות שמאלניות.
במאבק זה משחקים מאמרים כלכליים כשחקנים ראשיים – וחברות אמריקאיות בולטות מייצגות את הקפיטליזם כאוייב שעל הסוציאליסט להילחם בו. בחלק גדול מן העולם של היום, הקומוניסט מחונך מילדות לכך ש"קוקה קולה" מייצגת ערכים המנוגדים למוסר – ודבר דומה קורה גם למוסלמי. מה שהמוסלמי דוחה על יסוד דתי, האנטי-קפיטליסט דוחה על בסיס הרעיון שהקפיטליסט פועל בצורה לא מוסרית על ידי כיבוש חברות אחרות. הקפיטליזם, לפי הסוציאליזם, פועל בצורה לא מוסרית החל מהרמה הכלכלית – כפי שראינו לעיל – המשך בדיכוי ערכי הטבע והסביבה - וכלה ברמת דיכוי זכויות הפרט.
נושא אחרון זה עטוף כלפי חוץ בצורה שגורה בסוציאליזם הפועלי – צורת דיכוי העובדים על ידי העושר. על ידי כך מצליח התיאורטיקן הסוציאליסטי להביא אף להצגת דיקטטורות באור חיובי. הדוגמה הבולטת ביותר לאחרונה מבחינה זו היא כתבה שעוסקת בסין:
עובדי רשת הענק וול-מארט מתאגדים לראשונה – בשני סניפי החברה בסין
הכתבה, מאת נמרוד הלפרן ("הארץ" 7.8.06) מספרת, ברוח הסוציאליזם המגן על זכויות הפועלים, על כך ש"לאחר שהצליחה במשך שנים למנוע מעובדיה ברחבי העולם להתאגד... הצליחו עובדיה של ענקית הקמעונאות האמריקאית וול-מרארט להתאגד לראשונה – ומכל המקומות דווקא בסין."
הוא ממשיך לספר על כך שעובדים של הרשת בסין הקימו ועד עובדים וגם ש"...בכיר בפדרציה הסינית של האיגודים המקצועיים אמר כי מטרת הארגון היא לאגד את כל 30 אלף עובדי החברה בסין."
כאשר, בנוסף לכך, מצויין בכתבה כי "נסיונות התאגדות של עובדי הרשת מעולם לא צלחו עד כה" מלמד הדבר את הקורא כי התנאים הסיניים איכשהו, התאימו יותר לשמירה על זכויותיהם של העובדים – מה שממנו ניתן להסיק כי באקלימה הכלכלי של סין יש זכויות שניתנות לשמירה בצורה טובה יותר מאשר בארה"ב, מרכז הקפיטליזם העולמי.
את המסקנה הזו, שהיא השורה התחתונה של הכתבה, ניתן לראות כחלק מהמאבק הרעיוני שלעיל. יש לשים לב לכך שלא רק שכתבה כזו מתפקדת כחלק מתעמולה אנטי-קפיטליסטית, אלא שהיא גם מציגה את הדיקטטורה הסינית ביחס לארה"ב כמסגרת מדינית אשר בה נשמרות זכויות האדם (כך מבין הסוציאליסט את המושג "פועל") בצורה טובה יותר.
שלילת מדיניות העסקת העובדים של "וול-מארט" מחד וההצלחה של הפועל הסיני בתחום זה מאידך, מהווים דוגמה אחת לצורה שבה פועלת היום תעמולה אנטי-קפיטליסטית כחלק ממאמץ כלל-עולמי להציג באור חיובי את הסוציאליזם. אין דרך לאמוד מדעית את הסכנה הגדולה הנשקפת לחופש מצורה מתוחכמת זו של הצגת עובדות.