ייצוא של ערכים
- פרטים
- עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
- כניסות: 836
ייצוא של ערכים
ערכיה של ארה"ב הם נושא למתקפה מזה שנים רבות על ידי אויביה – שרבים מהם חיים בארצות שלולא ארה"ב כבר לא היו קיימות או שהיו עדיין תחת כיבוש אכזר, שהאמריקנים שיחררון ממנו, כמו הרודנות הנאצית במלחה"ע השניה או זו של עירק שלפני השחרור. בימינו נפוץ ההרגל של הוקעת ארה"ב על ידי חוגים אינטלקטואלים בשל מניע הרווח, שלטענתם מסביר את ההשקעה הגדולה של האומה העשירה בעולם של היקרים שבמשאבים, ובראשם את חייהם של אלפים רבים מלוחמיה, בארצות שמעבר לאוקיינוס. את ה"עולם הישן", ובראשו אירופה שקראה לאמריקה פעמיים לעזרה, מאפיינת חוסר המוסריות של ביקורת מוסרית שלילית נגד מושיעיה והוקעת ערכיה כ"חומרניים".
בנושא אחרון זה מצליפה ביקורת רוחה של אירופה כדי להציג את ארה"ב כמי שמנצלת את העולם כולו בחומר וברוח גם יחד, החל מהשתלטותה על משאבים חומריים גולמיים כמו נפט וכלה בכיבושה שווקים רוחניים כמו בתחום הקולנוע והתעשיה בתחומים של טכנולוגיה ביתית. באלה בולטת הגישה כפולת-הפנים שבה, בעוד עילית אינטלקטואלית רעשנית, המתיימרת לייצג את ביקורת האמנות ברמתה הגבוהה ביותר, מציגה את אמריקה כיצרנית אמנותית ברמה ירודה ומשקיעה מאמצים מיוחדים בהוקעת הקולנוע האמריקני על "מסחריותו", מעביר קולנוע הזה, דווקא באמצעות "שוברי הקופות" שלו, האהודים על ידי הציבור הרחב בעולם כולו, ערכים אסתטיים ואתיים לכל העולם המערבי.
על אף שיש רבים המנסים להציג את ארה"ב כנחותה מבחינה אמנותית, לא ניתן להכחיש או להמעיט במשמעות העובדה שהקולנוע האמריקני הצליח לקבוע אמות מידה אמנותיות גם מחוץ לאמריקה - ויחד עימן להעביר ערכים מוסריים ולקבוע באופן עובדתי קני מידה ערכיים מחוץ לארה"ב. בשווקי אירופה, המזרח הרחוק ולמעשה העולם כולו אי אפשר להתכחש לשליטה האמריקנית בשוק העולמי, דרך סרטים עונתיים, אשר מתאימים את עצמם לקהל צופים כלל עולמי, הנמשך דרך קבע לשמות הקולנוע הזה, החל משמות השחקנים הפופולריים וכלה בשמות הבימאים. משיכה זו של העולם לקולנוע האמריקני, אשר היתה קיימת מאז פרחה הוליבוד לפני כמעט מאה שנה, מעולם לא נחלשה.
מאמר אפייני למתרחש בתחום זה הוא שוברים את הראש ואת הקופות של לורה הולסון ("ניו יורק טיימס", "הארץ). במאמר נסקר המצב העכשווי בתעשיית הקולנוע האמריקני, במיוחד ביחס ל"שוברי הקופות": האמריקאים – כך נטען במאמר - כבר לא נוהרים בהמוניהם לבתי הקולנוע ולכן הוליבוד משקיעה כסף רב בנסיון למשוך קהל רב ברחבי העולם. איך משווקים את סופרמן לצרפתים וליפנים?
מציינים במאמר כי "בצרפת האולפנים האמריקאיים אינם רשאים לפרסם סרטים בטלויזיה". דבר זה, שתפקידו להגן על הסרטים מתוצרת מקומית, אינו משנה את ההשפעה הרבה שיש לסרט האמריקני על הצופה האירופאי. בכתבה מתייחסים לכך:
"מחוץ לארצות הברית המעריצים מתרגשים למראה כוכב... אבל שהם רואים כוכב כמו טום הנקס הם פשוט יוצאים מדעתם..."
"בוורנר ניסו להבין איך נתפס סופרמן מחוץ לארה"ב (אחרי שהרוויח רק 167 מליון דולר מחוץ לארה"ב). הקהל הגרמני רצה אישיות מורכבת. ביפן אהבו את כוחו הפיסי, אבל רצו שיהיו לו גם תכונות אופי"
מעניין כי "...ג'וני דפ עם "שודדי הקריביים" הכניס בצרפת 18 מליון דולר בסוף השבוע הראשון להקרנתו, וגבר בקופות צרפת על "סופרמן". עד כמה שניתן להסיק משמעויות ערכיות מהיחס בין סופרמן לסרט הפיראטים, יש בהעדפת הקהל הצרפתי את סרט הפיראטים על פני סופרמן משום הודאה בחיבתו של הקהל הצרפתי לשבירת החוק המאפיינת את חיי הפיראטים.
התחרות המתחוללת בין "סופרמן" ל"פיראטים" בקופות צרפת היא סמלית; בכל אחת מהסוגות המדוברות מתאפיינים היבטים אמנותיים ייחודיים, אשר מבטאים ערכים מסויימים. אין ספק שכגיבור, "סופרמן" הוא יותר אמריקני מהגיבור המגולם על ידי ג'וני דפ בסרט הפיראטים, אף כי מה שעומד מאחורי החלטות קהל הצופים, אשר החליט לתת עדיפות לסרט הפיראטים אינו חד משמעי, כי בשני המקרים מדובר ביצירות המבטאות על-טבעיות. בימינו, כנראה שאחד הגורמים בעלי ההשפעה הגדולה ביותר על הצופה הוא היותו של הסרט המדובר מושקע ביותר – ואז מהווה עיקר משיכתו של הסרט האפקטים המיוחדים שלו.
אך עד לעידן האפקטים המיוחדים התבססה המשיכה לסרט האמריקני על ערכים אתיים, שבאו לידי ביטוי במיוחד בסוגות כמו המערבון, שבהם בא לידי ביטוי אופיה של האומה האמריקנית.
אמריקה והמערבונים
במשך שנים רבות היוותה אמריקה עבור העולם דגם חיקוי ערכי וככזו גם יצרנית ערכים בפני עצמה. הסטורית, לא ניתן להתעלם מכך שמבחינה פוליטית היווה האמריקאי גיבור מעשי שהציל את העולם החפשי – ובכך את העולם כולו - מציפרני המפלצת הנאצית. הסמל שמבטא יותר מכל את האמריקאי באמנות היה גיבור המערבון, אשר ביטא את דמות האינדבידואל החפשי, הלוחם על ערכיו.
אף שבשנים האחרונות אין אנו מרבים לראות מערבונים בקולנוע, אין ספק שהמערבון הוא הסוגה האפיינית ביותר לארה"ב. לאחרונה שמענו בעקיפין על הנושא דרך פרס שהוענק לקלינט איסטווד:
קלינט איסטווד זכה בפרס "מגף הזהב"
סוכנות אי. פי. מסרה (15.8.06) כי:
"קלינט איסטווד... זכה בפרס מיוחד מקרן הקולנוע והטלויזיה בארה"ב על תרומתו לז'אנר המערבונים." כמו כן נמסר בכתבה כי "איסטווד ...הוא הבמאי השני שזוכה ב"פרס המייסדים". קדם לו ג'ון פורד".
העובדה שאיסטווד, אשר קנה את עולמו בתחילת הקריירה שלו כשחקן מערבונים, נתפש היום בעיקר כבימאי היא בעלת משמעות מיוחדת, שכן הסרטים שיצר כבימאי, בעיקר בשנים האחרונות, מתייחסים לאמריקה של היום - ובכלל זה הם מהווים, יחדיו, אמירות ביקורתיות לגבי החברה האמריקנית העכשווית.
גם לעובדת קבלת הפרס יש משמעות ערכית, באשר תרומתו של איסטווד לז'אנר המערבונים מהווה הצטרפות מאוחרת יחסית לז'אנר – וגם אינה עולה בקנה אחד עם המערבון האמריקני הקלאסי, אלא מהווה, במיוחד עבור המתמצאים בתחום, אנטי תיזה לז'אנר; הסיבה לכך היא שאיסטווד נכנס לסוגה במסגרת הטרילוגיה "האדם ללא שם" של סרג'יו ליאונה, שביים מערבונים איטלקיים במסגרת מה שנקרא "המערבונים המלוכלכים", שהמפורסם בהם הוא המערבון הידוע "הטוב, הרע והמכוער"; ה"מערבונים המלוכלכים" לא היו מערבונים אמריקאים קלאסיים אלא שילוב מעניין בין התפישה המערבונית האפיינית לד'אנר לבין אסכולת הנטורליזם האיטלקית, וככזו יש אשר אינם רואים אותם מצטרפים למערבון האמריקני כחטיבה משלימה מבחינה ערכית. במובן זה, היכנסו של איסטווד למועדון היוקרתי כמוה כהענקת לגיטימציה אמריקנית לז'אנר האיטלקי.
על רקע העימות בין התפישה האמנותית-קולנועית האירופאית לבין האמריקנית, יש לדבר משמעות של נצחון הגישה הנטורליסטית האירופאית בתוככי המבצר הערכי האמריקני החשוב ביותר – וצעד פתיחה להמשך האופנסיבה של ההשקפה האמנותית הנטורליסטית בתוך מרכז העשייה הרומנטי של המערבון.
למעשה, מהווה הפרס שמוענק לאיסטווד קביעת כותרת למה שהיה זה מכבר לעובדה אמנותית וערכית גם יחד, כי איסטווד מעולם לא היה ג'ון ויין או דומה לו מבחינה ערכית, כפי שהמערבון האיטלקי מעולם לא החליף את הערכים האמריקניים – או התיימר לעשות זאת. בסרטים שנוצרו על ידי איסטווד בתחום המערבון, כמו "בלתי נסלח", הוא רק תרם לגישה שמאוחר יותר נודעה לשמצה על ידי העובדה שבה השתמשו אנשי שמאל כדי להוקיע את גישותיהם הפוליטיות של נשיאים כמו בוש, שהשמאל תמיד ראה קשר בין מוצאם הטכסאני ליישומם פוליטיקה של מאבק במדיניותם.