כוכבה של סין

פרטים
עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37
כניסות: 1022

כוכבה של סין

משאביה של הפלנטה הצהובה

סין, הכוכב האדום, היא היום הכוכב הגדול של הפוליטיקה העולמית. הכל רוצים בקשרים עימה, הכל משחרים לפתחה - ובשנים האחרונות דיפלומטים, תיירים וכספים זורמים לתוכה בקצב גובר והולך. רבין בא לבקר בה, הניח זרים על מצבות חלליה וקשר עמה יחסים דיפלומטיים, גרמניה המאוחדת מסוחררת משמחה על האפשרויות הכלכליות שנפתחו לה לאחר ביקור ראש הממשלה שלה בסין, והיא גם מוזמנת (ביחד עם רוסיה) לקבל טכנולוגיות צבאיות מן המערב - כל זאת על אף שלא שינתה את מדיניותה הרשמית ושעוקצה הקומוניסטי לא הוקהה כהוא זה – מה שהומחש בדיכוי מהפכת הסטודנטים שלקחו הטרי עדיין עימנו. מה, אם כך, גורם להתלהבות הנעורים ולחגיגה הכללית? מה יש לסין להציע? מה שתמיד היה: אנשים.

לסין יש "אוצר טבע" בצורת מיליארד נישומים צייתנים - "מופת" תרבותי לשמירת מסורת אבות קומוניסטית ולהליכה בתלם, התגשמות חלום נוצרי-בודהיסטי, גשר ערכי מערב-מזרח רצחני מסוכן אשר אף היום, לאחר "התמוטטות הקומוניזם", איננו מתפשר על כמה עקרונות יסוד מקודשים רצחניים שבראשם טובת הכלל מעל היחיד. זה מה שמאפשר למיעוט אלים ועריץ הנהנה מדיכוי מאות מליונים, לארח היום בחצרו את מנהיגי המדינות ה"חפשיות" ולעשות מחוות נדיבות הכוללות הרשאה לחברות מסחריות "לסייע לפרולטריון הסיני". סין, אשר הדגימה את אחדותה המוסרית בתחומים כלכליים הלכה למעשה בהוציאה להורג כמה סוחרים שעברו על חוקי הייצוא שלה, פתחה סחר עבדים עולמי חדש, כשהיא מציעה לאנשי העסקים של העולם החיצון להשתמש בעבדיה כבכוח עבודה זול. האפשרויות הטכנולוגיות של המאה ה20 יצרו מצב בו סוחר העבדים המודרני יכול להציע את עבדיו מבלי להסתכן בבריחתם, וסין מפתה את מדינות העולם להקים את מפעליהם בתוך הטריטוריה שלה ולהנות מ"כוח עבודה זול" ומ"מענקים ממשלתיים" ו"ערבויות" המופקים מדם אזרחיה הנמקים מאחורי החומה הגדולה של הבערות המערבית.

אני אינני חושש מכך שהסינים יבואו לכבוש את המערב - אני חושש שיסתבר כי הם כבר כבשו אותו. אני חושש שנראה אותם צומחים מתוכנו, מבין האומות המערביות השומרות עדיין על מידת חופש. אני חושש ממעריציהם השבעים והנוסטלגיים של האומללים מלוכסני העיניים האלה, המבוססים מזה אלפי שנים בשדות האורז הנצחיים. אני חושש מן האנשים הקטנים, החייכניים והצייתנים המוכנים לשקוע במישורים העצומים של מי רגלי מסורת האבות. זה לא שאני לא אוהב אוכל סיני - אבל לא כל היום ולא כל יום.

סין היא אחת ממספר דיקטטורות אכזריות שהתמוטטות האידיאולוגיה-לכאורה שלה לא שינתה בה, בעצם, שום דבר עקרוני; חברה אחרת במועדון זה היא רוסיה, שרבים בעולם מאמינים כי השתנתה לחלוטין. מוזיאון לנין נסגר בצו של בוריס ילצין שציוה להעביר את הבנין לרשות עיריית מוסקווה. הצו תואר "ברברי" בפי אנשי המוזיאון. סגירת מוזיאון לנין נראית במבט ראשון כפעולה שעולה בקנה אחד עם התמוטטות הקומוניזם. מבט נוסף, מציאותאי, יראה בה הוכחה לכך ששום דבר עקרוני לא נשתנה עדיין ברוסיה. צו אישי מחייב של מנהיג הוא תוצר דיקטטורי ותו לא: אתמול היה סטלין מושא הערצה רשמית, היום הוא מוקצה. היום נסגר מוזיאון לנין, מחר אולי יוקם מוזיאון קלינטון... כל עוד יקבעו צוים הקמה או ביטול של מוסדות תמשול הכפייה בכיפה. יתכן שילצין דיקטטור יותר נחמד מלנין וסטאלין - אז מה?

סין העניקה מיליארדים לגרמניה. הלמוט קוהל, קאנצלר גרמניה, שב מביקור בסין כשבידו הזמנות בשווי מיליארדים. קוהל בישר שיצר יחסי אימון הדדי עם מנהיגיה הקומוניסטיים והציג הזמנות וחוזים, שביניהם פרוייקט רכבת תחתית שעלותו למעלה מארבע מאות מליון דולר ומכירת 6 מטוסי "אירבוס". לדבריו סה"כ ההסכמים החדשים הגיע ל4.1 מיליארד דולר, אם כי מומחי סחר גרמניים העריכו אותם ב1.8 מיליארד בלבד.

לפני למעלה מעשור, בפגישה של נציגים מ16 מדינות החברות בהסכם קוקום, שהוקמה ב1950 למניעת השגת טכנולוגיה צבאית מן הגוש המזרחי-קומוניסטי הוחלט להזמין את רוסיה, סין ומדינות נוספות מהגוש הקומוניסטי להצטרף ל"שרטוט חדש וגמיש יותר של גבולות האיסור על ייצוא טכנולוגיה חדישה". בידיעה נמסר עוד כי "נשיא ארה"ב קלינטון הציע כמחוות תמיכה בנשיא רוסיה, ילצין, לבחון מחדש את הגבלות הייצוא מארה"ב לרוסיה."

מדינות מרכזיות באירופה משתדלות שלא לפגר אחר סין בהבנתה את טבע הבריתות עתירות הטכסים המתוקשרים; חברת התעופה אמריקן איירליינס זכתה באות בית המלוכה הבריטי עבור שירותים לנוסע העסקי. את אות ההצטיינות העניקה הנסיכה דיאנה לנציג חברת התעופה במסיבת ערב חגיגית בלונדון.

לפני מספר שנים ביקר שר החקלאות של סין בישראל. במרכז הדיונים הצעת ישראל להקמת חוות הדרכה לחקלאים בסין. לפי התכנית המוצעת החווה תקום במימון משותף של סין, ישראל וגורמים פרטיים (כנראה אייזנברג). בשנת 92 הסתכם הייצוא הישראלי לסין בכ54 מליון דולר כשמתוך זה הייצוא החקלאי ב255 אלף דולר. מה מחפשת הענקית הצהובה אצלנו? יהיה אשר יהיה הדבר, אין ספק שהיא רואה אותו כרווחי עבורה – וקל וחומר שכאשר מדובר בעולם הגדול, יכולה סוחרת העבדים הגדולה בעולם לראות בשיתוף פעולה זה עם ישראל הסוציאליסטית גם מכנה משותף. על רקע התיירות התוססת המקשרת בין ישראל לסין מבלי ששום גורם בישראל יתן את דעתו על פשעיה נגד זכויות האדם ברור שיש לשתי המאמינות שהאדם שייך למדינה הרבה מן המשותף.

נתונים נוספים