הטוב הוא כל מה שטוב לאדם ולעולמו

כפיה, מדינה ומלכות ישראל

• | הדפסה |

פרטים

עידכון אחרון ב-ראשון, 28 אוקטובר 2012 10:37

כניסות: 955

כפיה, מדינה ומלכות ישראל

אנו מעוניינים להקים את מלכות ישראל החדשה, האמיתית, המוסרית. ביסודו של דבר מדובר במסגרת מדינית שבה אין להרשות קיום כפיה כלשהי, כחלק מגישה המכבדת את כל בני האדם שבה – ויהודים בפרט.

הכופה אדם אחר לעשות מה שאינו מעוניין בו כופר באופן מעשי בחופש הבחירה שלו כיחיד.

תאר לעצמך מצב שבו אתה מכריח אנשים להילחם על מה שהם אינם מסכימים.

בכך אתה נעשה לאויב שלהם.

"מי לד' אלי" הוא הדרך המוסרית היחידה שבאמצעותה יכולים אנשים לחבור זה לזה. אני איני מחייב איש לבוא אלי כי אני סובר שמה שאני רואה כצודק גם הם חייבים לראות כצודק. אם הייתי עושה כזאת הייתי מבצע חטא חמור של כפיית אנשים להיזבח על מה שאני מאמין בו, מתוך דיכויים.

אם אתה אדם מוסרי, אינך כופה. בהקשר החברתי, ההקפדה על אי כפיה שומרת על היותך מוסרי או, לפחות, על אי עשייתך מעשה לא מוסרי. אם תגיע לעמדת שליטה באחרים, הנהוגה בחברתנו (כמו, למשל, אם אתה פקיד ציבור רשע או בעל סמכות בצבא כפייתי) אז תהיה בידך האפשרות לכפות – ואז, אם לא חשבת על כך לפני כן, תימצא חוטא בחוסר אחריות וחוסר פעולה גם אם לא תעשה דבר. הדבר נובע מכך שבהקשר כזה יש, לעתים, יותר חטא במה שאיננו עושים מאשר במה שאנו עושים.

יש מצבים רבים שבהם יש משום אי מוסריות של כפיה אף אם אין בהם פעולה ממשית כנגד אחרים; למשל, אדם שמקבץ נדבות שלא בצדק (כלומר: שיכול, אם ירצה, להשתכר בכבוד) סומך על עבודתם של אחרים, היות והוא מבסס את קיומו על אחרים, אי פעולתו למען עצמו היא חטא. בני אדם רבים חוטאים בחטא אי העבודה בצורה מוסווית בגלל הבלבול בין "עבודה" ל"יצרנות"; למשל, מי שעובד במפעל מפסיד, שמסובסד על ידי המדינה, הוא מקבץ נדבות מוסווה. כשסוגרים מפעל כזה והפועלים בו מקיימים שביתה (שכמו ההיפך שלהם מעבודה היא מייצגת את ההיפך שלהם משביתה אמיתית, כי הם משמידים רכוש ומפעילים כוח על מנת שלא לאפשר לאחרים לפעול) טוענים הפועלים כי הם רוצים "להשתכר בכבוד" – אך הם אינם יודעים, כי הם מתבלבלים בין פעולה יצרנית לפעולה הרסנית.

בלבול כזה מתאפשר רק כאשר עבודה פיסית, נשפטת כיצרנות בשל עצם היותה כזו מבלי לבדוק אם היא באמת משיגה ערכים כפעולה יצרנית. פעולה – ובכלל זה פעולה פיסית - איננה, בהכרח, יצרנית. לעתים – כמו במקרה של השביתה שלעיל - היא בכלל הרסנית. בישראל, למשל, פעולתו של מפעל ממשלתי לא רווחי שבמשך שנים מוריד לטמיון הון שמושקע בו היא פעולה הרסנית. יתרה מזו, הממון שהוא משמיד נלקח בכוח מכיסיהם של משלמי המסים, אשר לא הסכימו שמשאביהם יבוזבזו לריק.

בהקשר דומה, קביעת מטרה של הקמת מלכות על פי היהדות וצווי האלוהות שהיא מייצגת, חייבת לקחת בחשבון מוסריות, שמשמעה אי קיומה של כפיה, גם כאשר נראה שהתכנית תואמת את רצונו של האל. זו הסיבה שבשלה מדינת כפייה אינה יכולה להיות יסוד נכון למלכות ישראל יציבה – ולכן על כל בעל עניין להקים מלכות מסוג זה להימנע משום צורה של כפיית דעתו על אחרים, או – כפי שעושה מדינה עריצה כל העת – ביזה של משאביהם לטובת תכלית כזו.

חשוב להבין כי פעולה כזו תהייה מבורכת רק אם תקפיד על עקרונות הקודש של המוסר היהודי ובכלל זה על "לא תגנוב". רצון האל לא ימומש אם אחרי שננצח בבחירות נקים מלכות המבוססת על כפיה, כזו הקיימת. אם נעמיד מלכות ישראל, צריך הדבר להיות מימוש של מהות צודקת יותר, המותאמת למוסר של אמת – כזה שתמיד הוצג על ידי האל לפני העם: מוסר המבוסס על חירותו של העם לבחור על יסוד "רצונו של אדם כבודו". למעשה, כל מה שאנחנו עושים כעת, כולל הדיון הזה והפעולות הנגזרות ממנו, גם הוא ביטוי של האל ורצונו, כי הוא מתבסס על החשיבה האנושית החופשית, שהוא מה שתמיד עמד ביסוד היהדות.

למעשה, כל מה שקורה הוא רצון האל גם אם הוא נחווה על ידינו ככישלון או כטעות. בכל מקרה, מה שמתרחש במציאות הוא רצונו של האל, אפילו אם אינו תואם את רצונם של בני האדם. למעשה, בני האדם צריכים להתאים את רצונם לרצונו של הבורא – והתאמה מסוג זה אפשרית רק כאשר מרחיב האדם את תכניותיו תוך לקיחה בחשבון של המידה הרבה ביותר שבה הוא מבין את הקשר הרצון האלוהי - וזה כולל מוסריות.

אם אנו יוצאים מתוך הנחה שהאל רוצה במלכות ישראל, יש לדייק ולהבין כי רצון האל אינו מלכות ישראל וגם לא הקמתה של מלכות ישראל אלא[K1] הקמתה של מלכות ישראל זו בצורה מוסרית – וזו הדרך היחידה שבה לא תתבצע סתירה פנימית. סתירה כזו – כמו, למשל, הקמת מלכות ישראל שלא בצורה מוסרית - תהיה, למעשה, חטא.

צריך להיות ברור לכל מי שחפץ להגשים חיים בדרכי האל כי ניסיון להגשמה כזו תוך מניעת אחר לעשות זאת באמצעות עמל חייו מבטלת את עצמה. זו המשמעות של כפיה – מניעת בחירתו של אדם אחר בחייו, סתירה של "ובחרת בחיים" על ידי בחירתו הכפויה של אדם אחר עבורו.