להיות מציאותי

להיות מציאותי

מאת משה פייגלין

לפני 56 שנים החליטו היהודים להקים לעצמם מדינה. אמריקה – שבתחילה תמכה ברעיון, ראתה את ההתנגדות הערבית ונסוגה מתמיכתה. העולם כולו עמד מנגד, והתנער מהיישוב היהודי הקטן. כולם המתינו לראות כיצד שבעה צבאות ערב ימשיכו מן הנקודה בה נעצר רומל באל-עלמיין, ויוסיפו למניין ששת המיליונים של אירופה – עוד שש מאות אלף יהודים בארץ ישראל. אמברגו  הוטל על מכירת נשק ליישוב היהודי שקם להגן על נפשו. מטעני נשק שנרכש על ידי היהודים בארה"ב (משאריות מלחמת העולם) הוחרמו בנמל ניו-ג'רזי טרם הספיקו להישלח לארץ ישראל.

מעולם לא נעשה ניסיון כל-כך נואש ,כל-כך מסוכן, וכל-כך חסר סיכוי, להקים מדינה. מתוך 600 שבויים יהודיים שנפלו בשבי הערבים במלחמת השחרור – נותרו בודדים בחיים. הערבים לא הסתירו את כוונותיהם באשר לגורל היהודים באותה מלחמה (כמו גם במלחמות שבאו אחריה). הם נידונו לכליה באכזריות מחרידה. מנהיג ערביי ארץ ישראל – חאג' אמין אל חוסיני (אותה משפחה) השתלם במחנות הריכוז הגרמניים בבניית תאי גזים – וכבר הקצה למחנות ההשמדה שייבנו בארץ ישראל, מקום מיוחד בעמק דותן – לא הרחק מביתי בקרני שומרון בה נכתבות שורות אלה.

וכנגד כל הסיכויים – מדינת ישראל קמה והיתה למדינה המבוססת והחזקה באזור.

בעשר השנים האחרונות מנסה העולם כולו – בניצוחה ובהובלתה של ישראל עצמה – להקים מדינה נוספת בין הירדן והים,  מדינה ערבית עבור אותם חוסיינים.

שלא כמו במקרה של היהודים, העולם כולו תומך בשמחה ברעיון. לא סתם תומך – מגייס כספים עבור הערבים, נשק רב, ה C.I.A מאמן את המחבלים במחנות אימונים מיוחדים, הם מקבלים בסיסי צבא מאובזרים היטב, הכרה בין לאומית, תקשורת אוהדת, בונים עבורם נמלי ים ואויר...

מעולם לא קיבלה קבוצה אתנית כל שהיא – מדינה על שטיח אדום שכזה.

וראה זה פלא – המדינה הערבית בארץ ישראל – לא קמה.

מסתבר שלמציאות בארץ ישראל כללים משלה. למציאות בארץ ישראל יש קשר ישיר לרצונו של בורא עולם. מה שתואם את רצונו – מציאותי. מה שעומד בניגוד לרצונו – בלתי מציאותי, גם אם כל העולם כולו מתגייס בכדי לפעול ההפך. זה כמובן נכון בכל מקום – אבל בימנו, בארץ ישראל – ארץ הקודש – זה מורגש מייד!

שוב ושוב מטיחים האנשים ה"מציאותיים" כביכול, את ראש כולנו בקיר. נדמה להם שההגיון הקטן שלהם – הוא זה התואם את המציאות. כי מהי בשבילם הארץ אם לא חתיכת נדל"ן (רבין – על רמת הגולן), קלף מיקוח למשא ומתן. מי שאינו מתחשב ברצונו של בורא עולם – מתכחש למציאות, ומחירה של אותה התכחשות אותה מובילים מנהיגנו – קשה מנשוא.

אנו יודעים שנצח ישראל לא ישקר.

אנו יודעים שאבינו שבשמים הביא אותנו בשלישית לארצנו, שלא על מנת לשוב ולהחריב את היישוב היהודי המתחדש בארץ האבות. שיבת ציון האחרונה אינה איזו בדיחה מקייברית של היושב במרומים.

אז בשביל מה צריך את מנהיגות יהודית? הרי הכל יסתדר ממילא?

אפשר להתייחס לאמונה כאל דבר המנותק מן המציאות. התייחסות דתית כזו אפיינה את עמנו בגלותו עד להופעת הציונות, והיא עודנה מאפיינת חלקים חשובים בו. ההתייחסות המנותקת הזו אינה התייחסות יהודית אמיתית, והיא הובילה קהילות שלמות אל חורבנן בתקופת השואה. צדקו אותם יהודים שהאמינו כי ישראל ישובו לאדמתם באופן פלאי. אך מה נורא היה מחיר האמונה המנותקת מן המציאות.

האמונה היהודית האותנטית איננה מנותקת מן המציאות – להפך, היא מגדירה את המציאות ומחייבת אותנו לפעול למימושה.

המציאות היא רצונו של הבורא בעולמו.

המציאות היא שיש אלוהים, שיש עם המצביע עליו בעצם קיומו, ושישנה ארץ שייחד אלוהים לעמו בלבד ושרק בה וממנה יכולים בניו של הבורא לבצע את שליחותם האוניברסלית.

זאת המציאות, תפקידנו לחשוף אותה, להוציאה מן הכוח אל הפועל.

ישנו כיום גורם פוליטי אחד הפועל בהתאמה עם המציאות הזו. מדובר ב'מנהיגות יהודית'.  ההתאמה הזו למציאות הולכת ומתבררת גם למי שהתנגדו בתחילה לתנועה הזו. כגולש גלים הרוכב על הגל במקום להלחם בו – כך גם מנהיגות יהודית מבינה נכון את המציאות – ומקדמת את ישראל והעם היהודי לעבר חוף מבטחים.

התגייס לאתגר הנפלא של מנהיגות יהודית ומנע מעמנו סבל מיותר.

היה מציאותי – הצטרף למנהיגות יהודית.

נתונים נוספים