המצב ו"מנהיגות יהודית: מבט כולל

 

המצב ו"מנהיגות יהודית": מבט כולל

לפני שנים לא רבות היתה מדיניות ישראל בתחומים רבים רצף של כשלונות ומחדלים שנבעו בעיקר מהחלטות בעלות אופי לא מוסרי של הממשל הישראלי. זה התחיל מהסכמי אוסלו ותוצאותיהם המעשיות, שהביאו אל גבולות הארץ המתכווצים מספר רב של מחבלים חמושים. זה המשיך באירועים בגבול הצפון שהגיעו לשיאם ביציאה מלבנון ונטישת בני הברית בה. הדברים הגיעו לשיאם בהתקפה רבתי שבה נקטו הפלשתינים נגד ישראל במקביל לאירועים שהתרחשו בהקשר של הר הבית בירושלים.

בכל האירועים הללו נקטה "מנהיגות יהודית" עמדה ופעלה כדי להשפיע על המתרחש, לעתים באמצעות פעולות רחבות, הפגנתיות, של "זו ארצנו" ולעתים במסגרות מצומצמות יותר של מחאה מקומית שנסתיימו בבית המשפט.

בין פעולות אלה, הבולטות ביותר היו:

הפגנות מרובות עם בירושלים במחאה על החפירות המוסלמיות הלא-חוקיות שנערכו בהר-הבית.

נסיונות עליית מחאה של משה פייגלין וחבריו לעלות להר-הבית, אשר נסתיימו בהגשת כתב אישום ותביעה נגדו בבית המשפט בירושלים.

מסיבת עיתונאים בירושלים, אשר קדמה לנסיגת צה"ל מלבנון, אשר הצהירה על התנגדות לבגידת ישראל בבני בריתה, במגמה למנוע את היציאה המיועדת מלבנון ואת הפגיעה בלוחמי צד"ל.

השתתפותו של משה פייגלין בהתכנסות גורמים חוץ-פרלמנטריים עם היפתח ההתקפה הפלשתינית על ישראל וכנס מחאה של "זו ארצנו" בתל-אביב בסיסמה "תנו לצה"ל לנצח".

כנס מחאה, פעולות מחאה וחסימת צירי תנועה על ידי פעילי "זו ארצנו" בכל הארץ אחרי הפיגוע הרצחני בדולפינריום.

אירועי המלחמה המקומית, הגוררים את מדינת ישראל לעימות בעל אופי תגובתי, יוצרים בכך אשליה מסוכנת שהבעיה שאנו ניצבים בפניה היא עכשווית ופוליטית במהותה. למעשה, הבעיה האמיתית היא נצחית וערכית: זהו העימות בין הטוב והרע במציאות או, במונחים דתיים, העימות בין אלוהים לאלילים. הביטוי החיצוני, הנצפה, של עימות זה הוא העימות בין עם ישראל לאויביו. אויבים אלה אינם רק הפלשתינים או ארצות ערב אלא כל הכוחות הפועלים במשולב נגד עם ישראל – ואלה נמצאים כמעט בכל הממשלים בעולם, כולל ממשלות אירופה וארה"ב (שבהן הכוחות המתנגדים לישראל פועלים בניגוד לעניניהם האמיתיים של אזרחיהן).

המאפיין את כל הכוחות הללו, אשר באמצעותו ניתן להבחין בם, הוא הצהרתם על תמיכה בעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה "נורמלית" וחילונית אשר קיומה נגזר מהסכמת אומות העולם – ובצד זה התנגדותם לכל ערך יהודי שהיא מייצגת – החל מהמוסר היהודי.

המאבק של אויבי עם ישראל הוא, בתמצית, נסיון למחוק את זהותה הערכית הייחודית של היהדות ולהוציאה מן העולם. ביסוד המלחמה בין ישראל לאויביו נמצא עימות ערכים עקרוני בין המוסר היהודי למוסר זר.

לכן, מה שמנסה האוייב לעשות הוא לגרור אותנו למישור הנמוך, המקומי, של העימות ובכך להסיח את הדעת מהמישור הגבוה, הנצחי והעקרוני שלו.

לפיכך שומה עלינו לזכור באופן מתמיד את ההקשר הכולל של המצב – ובמיוחד את הערכים שקושרים את שרשי עברנו עם משימת עתידנו, שהיא משימתו המוסרית של עם ישראל בעולם, כפי שהוא נושא אותה מאז היווסדו.

הבעיה המוגדרת בלשון פוליטית כ"סכסוך המזרח-תיכוני" היא, למעשה, בעיה מוסרית כלל-עולמית (מה שמסביר גם את הענין הכלל-עולמי בסכסוך): היא מבטאת את השוקת המוסרית השבורה של העולם בימינו – ואת פוטנציאל הפתרון: ישראל. בהתאמה לכך, מהווה ישראל – המדינה, הארץ ובעיקר העם – אלטרנטיבה מוסרית למצב המוסרי הרעוע של העולם.

שנאת ישראל (שיש הקוראים לה אנטישמיות), המגיעה בימים אלה לשיאים חדשים, אינה אלא ביטוי לתלותו ולהזדקקותו של העולם למוסר היהודי – והיא תימשך כל עוד אין היהדות מממשת את כוחה המוסרי.

עם ישראל, אשר ערכיו הפרו את העולם במשך למעלה משלושת אלפים שנים בצורה לא מוצהרת (ובימינו בלתי ידועה עד שכמעט ניתן לראות את מעמדה כמחתרתי), נדרש היום להצהיר במפורש על ערכיו המוסריים, שכן אלה הם הערכים העומדים בין העולם לאבדנו. הצהרה גאה וברורה של העם על צדקתו ועל עליונותו על אי הצדק, היא גם הפעולה הנדרשת מבחינה פוליטית כדי להציל את העם והעולם גם יחד.

היום, תנועת "מנהיגות יהודית" היא התנועה הפוליטית היחידה הרואה חשיבות בהצהרה מסוג זה, כי היא רואה את המאבק המקומי בהקשר הכולל של המאבק המוסרי הכלל-עולמי. באור זה, פועלת "מנהיגות יהודית" במקביל בשני המישורים שהוזכרו לעיל: מחד במישור המאבק הרוחני של הפעולה המוסרית-ערכית ומאידך במישור המאבק המעשי בתחום הפוליטיקה המקומית של מדינת ישראל. שילוב ייחודי זה של פעולה ברוח וחומר מעניק יציבות חשובה לפעילי ותומכי התנועה: מחד, הוא מעניק מרכז כובד מעשי-פוליטי יישומי להנהגתה הרוחנית-דתית-אינטלקטואלית ומאידך הוא מספק לפעילי ותומכי ה"שטח" את התמיכה הרוחנית שלה הם נדרשים בתחום הפוליטי.

בשל כך, מהווה היום "מנהיגות יהודית" את מכשיר ההנהגה הטבעי של העם היושב בציון לצרכי השלמת משימת הדורות, שמבוטאת גם במה שמהווה את סיסמתה: תיקון עולם במלכות שדי.

 

נתונים נוספים