"מנהיגות יהודית" ו"זו ארצנו" בפוליטיקה הישראלית

 

"מנהיגות יהודית" ו"זו ארצנו" בפוליטיקה הישראלית.

היום המצב בישראל הוא כזה שכדי לפעול בצורה ששומרת במידה הגדולה ביותר על זכויות האדם ועל מה שמערכת המשפט בישראל קוראת "כבוד האדם וחירותו" יש להצטרף לתנועות "מנהיגות יהודית" ו"זו ארצנו" אשר משלבות בתוכן את ערכי היהדות – הכוללים את החירות, הכבוד והצדק האובייקטיביים - עם שאיפה להמליך ערכים אלה על הארץ כולה; דבר אחרון זה משמעו סילוק כל מה שאיננו צודק.

ההבדל בין "זו ארצנו" ו"מנהיגות יהודית" לבין שאר התנועות הפוליטיות בישראל הוא שבזמן ששאר התנועות שואפות לחיי שלווה ושקט, ודי להן בכך שלא יתערבו בענייניהן הפנימיים – מצהירה "מנהיגות יהודית-זו ארצנו" על כוונתה לנהל את עניני המדינה עפ"י ערכי היהדות – ולהוביל אחריה את האזרחים כולם.

אני רואה קו משותף – ומוטעה - בין גישתם של שומרי מצוות שאינם מעוניינים להיות מעורבים בהנהגה מדינית לבין גישתם של מנהיגינו המדיניים אשר מובילים מדיניות ששואפת, מבחינת ערכיה המוצהרים, ל"נורמליות", לקיום של שלוה ושקט בין שאר העמים. אלה וגם אלה טועים – והעובדות מצביעות על כך, שהדברים הללו בלתי-אפשריים.

כל העובדות – ובמיוחד הרדיפה המתמדת מצידם של המתנגדים - מצביעות על כך שהשלווה והשלום אינם נקנים על ידי בריחה משדה הקרב. במקרה של ניסיונם של שומרי המצוות, ברור שהאנטישמיים מבית לא יניחו להם להתקיים, לחיות ו/או לגדול. האנטישמיים מחוץ – מדינות האיסלם והנצרות - לא יניחו למדינת ישראל להתקיים "ככל המדינות".

המשותף למאבקים אלה הוא ניסיון השמדתו החומרית של העם היהודי במטרה לנצח אותו מבחינה רוחנית. במאבק עקרוני מסוג זה אין מדובר ברצונו של המתקיף בערך שנמצא בידי המותקף אלא בהכחשת צדקתו הקיומית של המותקף לצורך הצדקה עצמית של קיום התוקף: הדתי יכול, אולי, להתקיים לבדו – אך הלא-דתי המתקיף אותו צריך להוכיח קבל עם ועדה שהצדק עימו. היהודי יכול, אולי, להתקיים לבדו – אך האומות המתנגדות לו צריכות להוכיח לעצמן שהיהודי אינו צודק – ואין הוכחה גדולה יותר לאי צדקתה של מהות מכך שהיא נכשלת בקיומה.

השלום יימצא רק כאשר יבוא הניצחון – ניצחון הצדק. שומרי המצוות, היהדות, העם היהודי, האנושות, העולם – כל אלה ימצאו פורקן רק כאשר ימצאו את העוז להתאחד ולהילחם למען זכות הקיום שלהם – אך לא סתם קיום של שרידות, של הישארות, של הליכה בתלם, של מי אפסיים שקטים; קיום מסוג זה אינו נכון להם ולכן לעולם לא ישיגוהו. הקיום שעליהם לדרוש – קיום יחיד שהוא קיום של כבוד עבורם – הוא קיום של חיים.

עבור ערכים אלה, החיים משמעם ניצחון, הנהגה, חירות ושליטה. מבין הכוחות השונים המתקיימים במדיניות העולם בכלל וישראל בפרט, הכוח היחידי החותר לכך היום מגולם במה שהוא מחד מייצג ערכים מופשטים נאצלים ומאידך פועל בעולם המציאות המדיני כדי ליישמם: שילוב התנועות "מנהיגות יהודית" ו"זו ארצנו".

נתונים נוספים