מנהיגות יהודית: סקירת מצב

 

מנהיגות יהודית: סקירת מצב

אחת ההברקות של התנועה שפייגלין הקים לפני מספר חדשים היא ברעיון שמי שיקבע את מה שקורה בישראל לא יהיו רק יהודים יושבי ארץ ישראל ולא רק אזרחי מדינת ישראל. היום, התקשורת יחד עם הממשל בישראל, יוצרים צוואר בקבוק שממיין ולמעשה קובע את "השדה שלהם" במלוא מובן המלה; הם קובעים איך נעשית התקשורת האינטלקטואלית בהרבה מאד רמות. הם קובעים, הם מסווגים, הם עושים הרבה מאד דברים.

אחת הבעיות בקומפלכס הזה, שנקרא היום מדינת ישראל, זה שהוא מציג את עצמו כלפי העולם כמדינה חופשית, אבל למעשה זאת עריצות. במובן זה, מדובר באחת העריצויות המתוחכמות ביותר שאי פעם הייתה על הגלובוס ואם נכניס לתמונה את העיקרון הדתי, שאני מקבל אותו, שליהודים, לעם היהודי, יש תפקיד בהתפתחות העולם, אז אני חושב שאת הפוליטיקה של היום ניתן להבין דרך הפריזמה היהודית כך: היהדות נאבקת בשתי בנותיה, הנצרות והאיסלם, שמנסות לחנוק את השפעתה בקרב אחרון, גדול, שלשמו הוקמה בצורה מאד מתוחכמת, ובאמצעות יהודים, ישות שנראית כמו מדינה חופשית אבל למעשה זהו מחנה ריכוז במובן האמיתי של המלה.

באמירה "מחנה ריכוז" אני לא מדבר על מחנה השמדה, אפילו שזה יכול להתבטא גם בהשמדה – ואכן הביא הדבר למותם של אלפי יהודים. היעילות שבהקמת מחנה ריכוז נובעת מהיותו מקום שבו ניתן לשלוט במה שקורה. זמן קיומה של מדינת ישראל הוא, אכן, זמן שבו כל מה שמתחולל בשטחה המצומצם נמצא תחת עינו הבוחנת של העולם – ותחת השפעת מערכת לחצים בינלאומית. נראה שזו עושה כמיטב יכולתה כדי לדכא עד כמה שאפשר את הערכים היסודיים של העם היהודי, עד כמה שאלה באים לידי ביטוי במדינת ישראל.

מחקר שערכתי במשך לפחות שני עשורים הביא אותי למסקנה חד-משמעית לגבי הדבר שמכונה השמאל או, אם תרצו, השמאל הישראלי. השמאל הישראלי הוא לא מהות בעלת כוח, כובד או משקל אינטלקטואלי. כלומר: השמאל הישראלי מתייצג כלפי חוץ כמהות אינטלקטואלית ועושה רושם של מהות בעלת משקל רעיוני, אך למעשה מדובר בארגון אלים ביותר - ארגון שלא רק שהוא פועל פוליטית בצורה אלימה, אלא שגם בדיונים רעיוניים הוא לא מסוגל "לרוץ קדימה" תוך הגנה אינטלקטואלית אמיתית על עמדותיו; למעשה, איש הרוח השמאלני משותק מבחינה לוגית אחרי שלושה-ארבעה מהלכים טיעוניים ומפעיל, למעשה, צורות אלימות שונות כדי להסתיר עובדה זו.

כל מעורבות של איש רוח בעימות עם אינטלקטואל שמאלני – בדיון טלוויזיוני או באוניברסיטה ייגמר, במקרה הטוב והנדיר, בזה שהאינטלקטואל השמאלני יבין את טעותו ויפסיק להיות שמאלני - אבל במקרה הגרוע, שהוא בדרך כלל המקרה, הוא יפרוץ בצורה של אלימות. זו תהיה בדרך כלל לא פיזית - האלימות הקלאסית של השמאל, היום בישראל, היא אלימות מילולית, אך לא רק.

ביסוד האלימות מסוג זה יש "טריק": השמאל מציג את הדברים, על פי התפישה המרכסיסטית-מטריאליסטית, כאילו אלימות היא תמיד פיזית, ולפיכך ללא מגע פיזי זה לא אלימות. זו טעות לוגית חריפה ביותר, הנשענת על הבנה לא נכונה של מושג האלימות. למעשה, השמאל מפעיל ללא הרף אלימות מילולית ופסיכולוגית אבל מקפיד שלפחות עד כמה שפעולותיו ידועות בציבור אלימותו לא תהיה פיזית. במובן זה השמאל הוא אמן האלימות הלא גופנית. זו, לפי שיטת השמאל, מוחדרת בחינוך כבר מגיל אפס, כשהיא מתבססת על הפחדה. במובן זה, השמאל הוא טרוריסט.

אחת מטעויות המתנגדים לשמאל היא שימוש קבוע בצורת ההגדרה שלו את מושגי היסוד הפוליטיים בארץ. קביעתו שהמחנה הלאומי הוא "ימין" היא כזו. למעשה, הימין הוא מושג ששמאלנים המציאו או, אם תרצו, זרים המציאו. אין בישראל ימין ומאבקם של האנטי שמאלניים להיראות כימין מכניס אותם, למעשה, למלכודת וזאת כי הימין נתפש אצל אנשים רבים כפשיזם - בעוד שהשמאל נתפש כהומניזם. האמת היא הפוכה: השמאל הוא אנטי הומני במפגיע, במיוחד בפוגעו תדיר בזכויות האדם של המתיישבים – וכל מי שנאבק נגדו ולמען ערכים לאומיים הוא לאומי ואינו לאומני.

שלטון השמאל הישראלי במערכת החינוך קבע גם הוא רבות בהגדרת מושגי היסוד של אזרחי ישראל; בגלל שטיפת המוח הכללית דרך מערכת החינוך, אנשים בארץ חושבים שהאפשרויות הפוליטיות הקיימות הן דמוקרטיה או דיקטטורה, שדמוקרטיה היא ביטוי לחופש ואם אין דמוקרטיה, אין חופש. אלה הם בלבולי מושגים וטעויות שאותם הפילוסופיה יכולה לתקן, אך השמאל אינו מאפשר זאת.

בהקשר זה, אני מקבל לחלוטין את עמדתה של גב' אפשטיין הגורסת שמושגי היסוד שלנו הם המעוזים שבאמצעותם נלחמים בנו ואנחנו חייבים לכבוש מחדש מושגים ש"נתפשו" בידי הצד השני, מכיוון שהם נתפשו שלא בצדק. ומכאן לנקודה פוליטית ראשית: לדעתי, מושגים שקיבלו הכרה אוניברסלית כ"זכויות האדם", הם מושגים שתואמים, בצורה טובה יותר, את תפישת ערכי היהדות מאשר מושגי הנצרות – וקל וחומר האיסלם.

היום אתה מתויק ומועף החוצה מהמערכת לפי הגדרת המושגים שקיבלת עליך; כך, למשל, טופל הנושא הדתי בישראל: אם אתה חובש כיפה, הרי אתה דתי ואין מה לדבר איתך: הרי אלוהים לא קשור למציאות כי זה משהו מיסטי. או שאתה ריאל-פוליטי או פרגמטיסט - או שאתה לא שווה שום דבר - ואם אתה ריאל-פוליטי אז הנושא הפוליטי המרכזי צריך להיות ההיבט הכלכלי ויש לעסוק בכסף. בהקשר זה הרגיל השמאל את הישראלי כי בעת שעוסקים בכסף לא עורכים בירור לגבי יצירתו, הגדרתו או שימושיותו של המושג – ולמעשה מקבלים אותו כפי שהדתי-לכאורה מקבל את עובדת האל: ללא שאלות, בירורים או ערעורים.

בישראל יש להסביר לבני אדם שיש עוד אפשרויות בין דיקטטורה לדמוקרטיה - למשל, רפובליקה, למשל מדינת חוקה שמבוססת על זכויות – ויש להפעיל מידע שקיים במציאות כדי להגן על הערכים האלה. עלינו להגיע מהר ככל האפשר לעמדה מעשית שתאפשר לנו לערער על שליטתם של אויבינו במושגי היסוד שלנו כדי להיות חופשיים באמת להביע את עמדותינו שלנו במסגרות הצדק.

לפני כשמונה שנים, מתוך הכרה בכך שאנו נמצאים מתחת לעולה של רודנות קשה, הכרזתי מרד רעיוני נגד מדינת ישראל. על שולחן בית המשפט הנחתי חבילה עבה של חומרים רעיוניים שמשתרעים על טווח שמתחיל במקורות יהודיים, שמתייחסים למה אסור או מותר למלכות לעשות (וזה אחרי התייעצות עם רבנים), ממשיכים בהוגי דעות מערביים מהמאות ה17, 18 ו19 שמתייחסים, שוב, על יסוד עקרונות כמו זכויות האדם, כמו ממשל ייצוגי ועוד, לסוגיית החופש ומסיימים במחאתי הפרטית כאדם וכיהודי לדיכויי.

את עמדתי זו, אנחנו, המתנגדים לשלטון העריץ, ממחישים ומייצגים כאן יותר מאשר הצד השני, הצד האלים, המתיימר להגן על בני האדם באשר הם. הסיטואציה נותנת לנו אופציה מרחבית גדולה ביותר לתקוף בכל החזיתות בצורה אינטלקטואלית אמיתית ולא בצורת דיון כמו ב"פופוליטיקה" שבו חותכים אותך; "בצורה אינטלקטואלית אמיתית" משמעו היא שאנחנו יכולים להיתמך רעיונית בחומרים מן היהדות, בחומרים מהספרות הכללית או בחומרים מההיסטוריה של המשפט הכללי. לדעתי כולנו כאן מייצגים חלקים חשובים בפאזל המאבק, כי זה לא יהיה כזה של הפגנות, אמירה בפרלמנט, פרסום מאמר או אפשרות אחרת – אלא גם, גם וגם.

חשוב ביותר הוא נושא תמיכת היהודים בעולם. מדוע? כי המדינה הזו, במובנים רבים, חיה על תמיכה של יהדות העולם. יהדות העולם צריכה לקבל מסרים ישירים וברורים על זה שמה שקורה כאן זה לא יהדות, זו השתוללות של מנגנון שלטוני המבוסס על שילוב של חוק עותומני עם חוק בריטי שמשמעותו שהחוק בעיקרו הוא מוסלמי-נוצרי, שהם בודאי לא יהודיים וגם די אנטי-יהדות. חשוב להעביר לליברלים שבין יהודי העולם שכאן, אין לנו חופש: אין לנו חופש דיבור, אין לנו ייצוג, זכויותינו מוגבלות ומאוימות, אסור לנו לפעול בחופשיות בתחומים רבים וביניהם תקשורת וחינוך. למעשה, אנו משלמים הרבה מאד מסים ולא מקבלים בעבורם ייצוג הולם, כראוי. יהודי התפוצות חייבים לדעת שיש כאן הרבה מאד אנטישמיות ויש פה, בצורה אולי מעט וירטואלית, מחנה ריכוז אמיתי, מעשי, שמנתב אנשים להיכן שהוא רוצה לפי היכולת שלו להחזיק בנקודות השליטה.

לתנועת "מנהיגות יהודית" יש את הערכים והמגמות שבכוחם, אם תושקע בהם ההתמדה הראויה, להטות את הכף לטובת תיקון העולם המיוחל. זה יכלול, בהכרח, את השבת המדינה היהודית לתלם המוסר היהודי.

נתונים נוספים