למשה פייגלין בעקבות הפגנת "זו ארצנו"

 

תל-אביב פברואר 2000

 

שלום, משה

סלח לי על ציון התאריך בלועזית (האמת היא שאינני שולט עדיין כהלכה בתיארוך העברי). לעניננו:

א. רצ"ב העתק מכתב ששלחתי למערכת "מקור ראשון" ביום שני.

ב. האירוע שארגנה בשבוע שעבר "זו ארצנו" על הר הצופים היה, בסה"כ, הצלחה. עם זאת, היו כמה פגמיםיש לדעתי מה לשפר בתחום התכנון זה מסוכן לחנך בני אדם לכך שהצדק תלוי במספרים. סוג זה של מחשבה משחקת לידי הממשל, הנתלה בעצמו במספרים בכל פעם שעולה הרצון מפניו לבצע עוול זה או אחר. זה נכון שנעים לדעת שיש רבים החושבים כמונו אך אוי ואבוי לנו אם ניתלה במספרים ולא באמת ובצדק. "עשה לפי הטוב ולא לפי הרוב" אמרו אבותינו ולא בכדי: מתוך הכירם בכוח הפסיכולוגי של הכמות לא אהבו את שני צדדיה הרגשיים של מטבע זו: הרגשת אומץ בשל הריבוי או פחד בשל המיעוט.

העם היהודי היה נתון תמיד במצב של קבוצת מיעוט בין רבים ובישראל קמה, על יסוד רעיון זה, תרבות שלמה על מיתוס האמת של נצחון הצדק על אי הצדק כנגד כל הסיכויים (המתימטיים).

מתוך הנחה שלכותב לא היה ענין להחדיר מורך לב באחרים יש מקום לראות את החוויה האישית שתיאר כאותנטית ומבטאת את אשר חשו חלק מבני האדם שנכחו באירוע. אך מאידך,

מבחינה תחושת המשתתפים, הרי שכל מי שהשתתף - ושוחחתי עם רבים מהם - חש שההתכנסות היתה מרגשת ומרוממת רוח מאין כמוה.

מנקודת מבט חיצונית, חשוב לך לדעת שהדת אומרת לחלק גדול מן ה"חילוניים" הרבה אי צדק, אלימות וכפיה (וחלק מזה הוא תוצאה של תעמולה מגמתית שמקורה במחנה השמאל) - אך היא אומרת להם גם שיש דברים רבים שבהם הם אינם שולטים ברמת הפרטים, וכאן – לדעתי - נכנסים בני אדם כמונו, שמוכנים להשקיע את מה שיידרש כדי להאיר את עיני מי שחפץ להרחיב את הידע שבידו.

בברכה

אוהד

נתונים נוספים