למשה פייגלין הצעות ורעיונות

 

סיוון תש"ס יולי 2000

משה היקר, שלום

אני עוקב בענין אחרי המתרחש. החלטתי לשגר לך אמירות במספר נושאים, לשימושך. בנוסף לכך גם נקודות מספר למחשבה שכדאי, לדעתי, שתיקח בחשבון; חלק מהן אינן חדשות, והן כתזכורת:

לאחר שקראתי בענין את הדברים שכתב יצחק קליין באתר, אני מרשה לעצמי להעביר לך כמה מלים בנושא ה"ריצה" לראשות הליכוד (אין מדובר בתחליף לתגובה למה שנכתב באתר – ותגובה כזו תוכנס לדיון הכללי באתר): עם כל הכבוד לדברים, הפוליטיקה הוא אחד התחומים הלא מדעיים ביותר, במיוחד בתחום אחד: חיזוי. אין אפשרות – ואסור להחזיק באשליה שיש – לחזות איך יתנהגו אנשים בהקשר פוליטי. גם ההערכות המלומדות ביותר אינן אלא הערכות גסות. בתחום מדעי החומר ידוע שמדידות לעולם אינן מדוייקות עד לאפס – וקל וחומר בתחומי האנוש. פילוסופית ולוגית, אין אפשרות להקיש בהקשר שבו אין לך את כל הנתונים – וקל וחומר שאין אפשרות להקיש בהקשר שבו הנתונים משתנים. משה פייגלין מייצג נתון שעדיין לא הוכנס למערכת ולכן אין אפשרות אמיתית לחזות מה יתרחש אלא אחרי שזה יתרחש.

מתימטיקאי יודע כי 2 ועוד 2 הם 4 וכי כל מה שיקרה במציאות יבטא זאת, בין אם הוא יבחין בכך ובין אם לאו. מאמין באל, היודע שהצדק בידו מלכתחילה, יודע גם שצדק זה, כך או אחרת, ינצח – אך הוא אינו יכול לדעת במלואם את פרטי הנצחון. יהודי מאמין יודע שאסור לו להשליך את יהבו על גורמים משתנים ובמיוחד לא על המון עם. אם חכם יכול לטעות, קל וחומר שהמון. אין אפשרות מדעית אמיתית לחזות נצחון בבחירות אך זה בטוח שזה שיכריז על האמת ינצח – במוקדם או במאוחר. על כך מבוססת תמיכתי שלי במהלך.

אתה חייב להיות במצב שבו אתה אומר: זה מוצדק לעשות זאת אפילו אם אכשל בבחירות, אפילו אם אהיה ללעג ואפילו אם הסטטיסטיקאים הריאל-פוליטיקאים יציגו את התחזיות השחורות ביותר להצלחתי. יתרה מזו, אם היהדות מלמדת אותנו משהו בפוליטיקה, אז זה "עשה לפי הטוב ולא לפי הרוב". מקורותינו מראים לנו כי כל מי ש"הזיז" משהו היה, בנקודה מסויימת בתהליך, יחיד מול רבים.

המקרה של משה רבנו הוא דוגמה קלאסית לכך שכשהלך אל פרעה עם דרישתו לשחרר את העבדים, הסכימו אתו העבדים בעקרון (לצאת לחפשי) אך לא במעשה (ההליכה לפרעה) – לא רק שהם לא ראו את המעשה כריאלי, הם גם חששו מכך שהוא עלול להרע את מצבם... (אינני יכול, בהקשר זה, להימנע מלחשוב על אהוד ברק שנמצא היום אצל פרעה, ואני מניח כי הוא מאמין שהוא משה...) משה רבנו, בדומה לך, לא היה נלהב כל כך אף הוא – אך היה לו מה להגיד. לכן אתה חייב ללכת.

וזו הנקודה החשובה: לא מדובר בבחירה אלא בחובה מוסרית, כמו זו של רופא, אשר שומה עליו לנצל את מלוא יכלתו והבנתו לטובת החולה ואסור לו – אם הוא מאמין שיש בידו את הדיאגנוזה הנכונה ואת התרופה המתאימה - לעשות שיקולים של "אולי כשלון" במקום שבו ברור שאחרים אינם מחזיקים בתרופה הנכונה.

אחרי מחשבה רבה הגעתי למסקנה שאסור לך לנטוש את ענין הפסקת שירותך הצבאי מכיוון שההחלטה על כך היתה החלטה פוליטית – וזה דבר שאסור לגורמים צבאיים לעשות. לכן, יש בענין יסוד להגשת תביעה לבירור ואפילו לבג"ץ.

מכיוון שאתה פועל רבות עפ"י השראה מצורת המחאה המקובלת בהסטוריה העולמית כלגיטימית (כמו מאבקי השחורים לשויון זכויות), הריני להסב את תשומת לבך לרעיונות הבאים:

תביעת הממשלה על יסוד פגיעה בזכויות אדם. יש היום בסיס חוקי רחב להגשת תביעה כנגד הממשלה על יסוד פגיעה בזכויות אדם – ובראשן זכויות הרכוש – בענין הפקעת קרקעות ועקירת מתיישבים. שתי תעודות בינלאומיות מוכרות עשויות לשמש כיסוד לתביעה בינלאומית מסוג זה – מגילת זכויות האדם של האו"ם וחוקת ארה"ב. החוק הישראלי בענין כבוד האדם וחירותו עשוי להיות מופעל לטובת הענין במסגרת מאבק משפטי פנימי. בענין זה, חבירה לארגוני זכויות אדם ישראליים ובינלאומיים תביא רק תועלת (לפחות כפי שהביאה לשמאל, הפוגע מס. 1 בזכויות האדם). ניתוח שערכתי בנושא (ושאשמח להציגו אם יהיה צורך) מראה כי לא רק שיש חפיפה גדולה בין גישת זכויות זו לעקרונות היהדות אלא גם כי בצורות שונות ומגוונות – החל מעצם היזמה לשיתוף הפעולה – יש מה להרוויח מכך, מעשית, פוליטית ורעיונית גם יחד.

מרד מסים לגיטימי ופרוייקט "אלטלנה 2000". התפישה האובייקטיבית של הממשל כמשרת האזרח מהווה יסוד לטענה הקלאסית "אין מסים ללא ייצוג", אותה העלו מתיישבי ארה"ב לפני השלטון הבריטי שלפני יותר ממאתיים שנה. הצגת הממשל כרמאי מפר-חוזה, המקבל תשלום ואינו מעניק תמורה, היוותה יסוד למרד-מסים, אשר התקבל כמושג לגיטימי במאבק ארה"ב לעצמאותה; במקרה של המתיישבים ביוש"ע יש מקום לאיום בהפסקת תשלום מסים על יסוד הפסקת מתן השירותים של המדינה בצורת הורדה משמעותית בשירותי הבטחון שנותן צה"ל למתיישבים. יש להזכיר ולהתריע בכל הזדמנות אפשרית כי המדינה ושירותי הבטחון שלה הם סוכנויות החתומות על חוזה לשירות האזרחים וכי, עפ"י חוקי הצדק, השכל הישר והחוק הבינלאומי חייבת להישמר לאזרח הזכות להפסיק לשלם לסוכנות שמועלת / מתרשלת בתפקידה ולהפנות את המשאבים הללו באופן ישיר לצרכים השוטפים של בטחונו. אינני חושב שבתנאים הקיימים זה יהיה נועז מדי לדבר על האפשרות להביא לישראל "אלטלנה" שניה כדי "לשבור את המונופול" ו"להפריט" את תחום הבטחון באמצעות כספים ממקור חיצוני, כמו תרומות מיהודים בחו"ל. בכל מקרה, נראה לי שיש לשקול את הרווח הפוליטי המיידי שבהכרזה על פרוייקט "אלטלנה 2000" בכדי להמחיש את מצוקת הבטחון הקיימת היום בישובים החשופים, העלולים להיות מותקפים כבר מחר ללא יכולת להשיב מלחמה שערה. (לידיעתך, נושא הזכות להגנה עצמית מיידית ולכן להחזקת נשק לצורך זה מעוגן, על אף ההתנגדויות הפציפיסטיות השונות, בחוקה האמריקאית מאז היווסדה, כנגזרת של זכות ההגנה העצמית של היחיד. שווה לנתח את ההיבטים ההלכתיים והיהודיים של נושא זה במסגרת אחת מהפגישות הבאות של מועצת הבטחון של מקימ"י).

התקפה חוקית מבחוץ על ידי הקהיליה הבינלאומית והיהדות העולמית. באותה רוח של מרד מסים יש לבדוק את האפשרויות המשפטיות של שימוש בארגונים משפטיים בינלאומיים, הפועלים לצד ארגונים בינלאומיים המופקדים על נושאים אשר מקובלים היום על הקהיליה העולמית. אחד שהוזכר הוא ועדות הזכויות של האו"ם אשר אמורות להגן על פגיעה בזכויות אדם בעולם. אחר, הקרוב לו, הוא הועדה המשפטית הקיימת כועדת ביקורת של פעולות ארגון האו"ם עצמו. ארגון זה, הנתמך על ידי חברות האו"ם, מחוייב לאובייקטיביות ואסור לו לפעול במשוא פנים. ארגון בינלאומי נוסף מחוייב לשמירה על אתרים ארכיאולוגיים והסטוריים ויכול לפעול כנגד מדינות המאפשרות בשטחן הרס של אתרים כאלה (לענין הר הבית).

ארגוני זכויות האדם ואיכות הסביבה המקובלים על הקהיליה הבינלאומית ניתנים לגיוס כנגד הרשות הפלשתית על יסוד הפגיעה הגסה שהיא פוגעת בזכויות האדם ובשטחים ובנכסים הנתונים למרותה. יש מקום – ולדעתי זו חובתנו – ליידע את יהדות העולם במה שקורה בישראל בכל התחומים הנ"ל ובעוד הרבה אחרים, במטרה להביא את העולם היהודי להפסקת תמיכתו העיוורת וחסרת הביקורת במדינת ישראל, על יסוד הכרה בכך שאין מדינה זו מייצגת את ערכי היהדות ו/או את זכויות האדם של תושביה. מודעות ברוח זו תביא את יהדות העולם להפעיל ביקורת עצמית על הדרך בה מנהלת מדינת ישראל את הענין היהודי וגם תביא למעורבות יתר של יהדות העולם בניהול מה שהוא גם נכס לגיטימי שלה – ארץ ישראל.

אני מודע למידה הרבה של התנגדות רגשית שעלולים חלק מרעיונות אלה להעלות, וחלק מהם יהיו במחננו שלנו, שלא לדבר על סוגים שונים של האשמות על "מניפולציות" וכיו"ב כיד השמאל הידועה – אך, מאידך, אסור לנו "לרחם על אכזרים". אסור לנו לתת לחשש שלנו לפעול רוחנית "ללא כפפות" בזמן שאויבינו מוכרים אותנו ואת ערכינו לטבח פיזי יום יום ושעה שעה בעבר, בהווה ובעתיד. וחשוב לי – כמו בענין ה"טלאי הצהוב" שהצעתי בעבר - להעיר כי לא מדובר ב"גימיק" או ברעיון "תקשורתי" אלא בצורה אותנטית של ביטוי מצב אמיתי. הריני להסב את תשומת לבך לכך שאמירות של אמת ומחוות של אמת הן בעלות ערך פסיכולוגי אובייקטיבי ממדרגה ראשונה והן פועלות כמצברים הטוענים את מי שנחלש למול האוייב.

זהו גם כוחן של ההפגנות ועצרות המחאה אשר, לכאורה, אינן מסוגלות להזיז ענינים, אך, למעשה, הן מהוות מקור שאין לו ערוך או חלוף לחידוש זרימת הדם, לכוחות הנובעים מהזדהות, לתצפית ישירה של המשתתפים בעובדה שאינם לבדם בצד הצודק. לכל עימות בעתיד, זהו תנאי ליצירת כוח פעיל וערובה לחסנו במה שנראה כעימות עתידי שאין ממנו מנוס.

וזו גם הסיבה לכך שעם כל זלזולם המופגן של אנשי השמאל בפעולות המחאה שלנו, הם טורחים לשסות בנו כנופיות של בריונים כדי לשבש, עד כמה שאפשר, את פעולות ההפגנה ולשבור את רוחם של המשתתפים בהן.

בברכה

אוהד

הערה:

ניסיתי לתמצת את הנושאים שהעליתי עד כמה שאפשר כי כל אחד מהם יכול להיות יסוד לשיחה שלמה. אני גם אינני חושב שאתה היחידי מבין חברינו שיכול לטפל בכולם, אך אני רואה אותך כ"מרכז" של חומר ורעיונות שיכולים לעבור גם לחלק משאר החברים. (בענין זה מסקרן אותי לדעת אם יש קשר כלשהו בין המשפט הציבורי על הסכם אוסלו, אשר פורסם ב"מקור ראשון", לבין שיחתנו שבה העליתי לפניך את הרעיון לפני כחדשיים.).

נתונים נוספים